יריעות שלמה יורה דעה חלק א כז

מבואר דמכזית עד רביעית הוי ספק ברכה אחרונה יע"ש ועיין בהרמב"ם בפ"ג מהל' ברכות הלכה י"ב כתב דאין מברכין ברכה אחרונה עד ששתה רביעית וכתב המגיד טעמו כיון דלענין איסור שתית משקין ברביעית מזה יליף הרמב"ם אף לענין ברכה. והנה מה שבשאר איסורין ברביעית הוא הל"מ מסיני רק בנזיר החמירה התורה דאף לענין שתי' בכזית. וא"כ קשה טובא האיך מצי למילף מנזיר היתר מצטרף לאיסור הא איכא פרכא גדולה מה לנזיר שהוא בכזית אף בשתי' וחזינן דחמיר' תורה בנזיר לענין שיעור דלא בעי רביעית מש"ה החמירה תורה אף לענין היתר מצטרף לאיסור. אבל רבנן אזלי לשיטתי' דסברי באמת דנזיר ברביעית שפיר מצי למילף טעם כעיקר מנזיר בשאר איסורין מק"ו ואף לשיטת רש"י שם בנזיר דף ל"ח ע"ב דאף לרבנן למשנה אחרונה דמ"א סברי דבין אכילה ובין שתי' בכזית רק מ"ר סברי ברביעית. מ"מ קשה דלמא אתי' בריית' כמ"ר. ולשיטת ר"ת שם דמ"א ומ"ר לא פליגי דסברי שתי' ברביעית ואכילה בכזית רק ר"ע סבר דבין שתי' ובין אכילה בכזית א"כ בוודאי קשה. וצע"ג לכאור': והנה אביתי לתרץ דקושי' הגמ' קאי דווקא לר"ע לשיטתי' ויהי' מתורץ בזה קושי' תוס' שמקשן אמאי לא מתרץ הגמ' דנזיר וחמץ הוי ב' כתובים דהא ר"ע דריש כל גבי חמץ על המל"א כמי ר"א ועפ"ז ניחא חדא בחברת' דקושי' הגמ' קאי דנילף מנזיר וחמץ תרווייהו מהדדי וב' כתובים לא הוי דנזיר מחמץ בודאי לא מצי למילף דהוא בכרת ובב"י רק חמץ מנזיר ולפי הנ"ל איכא פרכא מה לנזיר שכן בכזית בשתי' אך השת' דכתיב חמץ ונזיר נילף מתרווייהו בהדרי וע"ז מתרץ הגמ' דחטאת ונזיר הוי ב' כתובים וכונת הגמ' דחטאת מצי למילף מנזיר וחמץ. ודו"ק היטב: אך לפ"ז קשה לר' יוחנן דלא דרש כל לגבי חמץ דאל"כ לנקוט חמץ בפסח כמ"ש מהרש"א קשה נילף לכל התורה המצל"א מנזיר וחטאת בהדדי וב' כתובים לח הוי דנזיר חמיר דהוי בכזית. רק י"ל דר' יוחנן סבר כרבנן דשם לענין זה דנזיר באמת בשתי' ברביעית כמו שאר איסורי' ושפיר הוי נזיר וחטאת ב' כתובים. ודו"ק: ויש מקום בזה ליישב בזה קושי' מהרש"א האיך מתרץ הגמ' דנזיר וחטאת הוי ב' כתובים הא חטאת איצטריך דלא נימ' עשה דחי ל"ת דהא ר' אשי לשיטתו סבר דעשה דוחה ל"ת שבמקדש רק מקדש עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. א"כ איצטריך יקדש על ל"ת ועשה. ועפ"ז ניחא דעיקר כונת הגמ' דיהי' ב' כתובים א"כ עכ"פ חמץ ונזיר וחטאת הוי ב' כתובים דל"ל קרא גבי חמץ נייף מנזיר וחטאת מהדדי והגמ' דנקט ל"ל קרא גבי חטאת קאי שלא אליבא דר' אשי ואף דמר' דשמעת' הוא ר' אשי. י"ל דר"א לא קאמר רק דנזיר וחטאת הוי ב' כתובים והגמ' הוא דמפרשי כן. וק"ל. וזאת דעתינו לישב בזה קושי' תוס' על רש"י בע"ז דרש"י מפרש דר' יוחנן ס' טכעל"ד וכן פסקינן אנן טכעל"ד לשיטת רש"י והקשה תוס' דהוא דלא כמאן בממ"נ אליבא דרבנן ילפינן טעם כעיקר מנזיר דמשרת על טכ"ע ואליבא דר"ע ילפינן מג"נ טכ"ע ובאמת קושי' גדולה ועצומה היא ועי' בפר"ח שתירץ בסי' תמ"ב דאנן פסקינן לענין זאת כרבנן דג"נ חידוש ולענין זה פסקינן כר"ע דמשרת על המל"א. אבל זה דוחק מעצמותו אולם עפ"י הנ"ל ניחא מאוד דרש"י לשיטתי' אזלי דרש"י מפרשי בנזיר דמ"א דקאמר בנזיר חייב בכזית היינו פליגי על משנה ראשונה דסברי בשתי' ברביעית ומ"א סברי בכזית דרש"י סבר דכ"ע הוי היקש אכיל' לשתי' רק ת"ק מקיש אכילה לשתי' ומ"א מקיש שתי' לאכילה) וא"כ מה שמוסיף ר"ע על המתני' נזיר ששרה פתו ביין היינו שמוסיף על מ"א דאפי' המל"א אבל מ"א פליג שם ע"ז דוקא בכזית ולא המל"א א"כ לפי מ"א ע"כ משרת קאי על טכ"ע וג"נ חידוש הוא ולפי מ"א דשתי' בכזית בנזיר א"כ ליכא למילף טכ"ע מנזיר דהא איכא פרכא גדולה מה לנזיר שחמיר דאף במשקין בשתי' בכזית אבל שאר איסורין משקין ברביעית וא"כ לדידן שפיר טכעל"ד דפסקינן כמ"א בנזיר וזה קרוב לאמת בעהש"י. ואין להקשות דעדיין ק' לר' יוחנן לשיטתו דקאמר חמץ מאיסורי נזיר דהיתר מצטרף לאיסור כבר כתב כסף משנה בהל' חמץ ומצה דר' יוחנן לא קאמר רק אליבא דר"ע וליה לא סביר' ליה. ודו"ק היטב. והנה חזות קשה ראיתי בתוס' זבחים דף ק"ט (והובא דבריהם ג"כ במג"א ברי"ס ר"י דברי תוס' הנ"ל) שכתבו דהא דאמרינן חלב ויין מצטרפין אע"ג דזאת שיער בכזית וזאת ברביעית ה"מ כששתה דרך שתי' אבל דרך אכילה כגון ששר' פתי ביין. הוא שיער בכזית ותמה לי מאוד מגמ' דנזיר דאמרינן ר"ע לאפוקי מת"ק דקאמר עד ששתה רביעית יין ור"ע קאמר ששרה פתו. ביין ואף לשיטת רש"י בנזיר הנ"ל יש לישב קצת דת"ק ע"כ סבר אף באכילה ברביעית. אבל לפ"ז עיקר פלוגת' אינו מפורש במתני' דר"ע איירי מאכילה ות"ק מיירי בשתי' ועוד קשה דהא שם דף ל"ח ע"ב קאמר הגמ' שם ור"ע וכו' מה אכילה בכזית וכו' חזינן בפירש דר"ע מיירי בשהי' וצ"ע והרמב"ם בהל' נזירות הלכה ה' כתב בפירוש וכן אם נתערב רביעית יין בפת בכדי אכילת פרס חייב פסק בפירוש רבעי רביעית יין נגד תוספת הנ"ל ומגן אברהם הביא דברי תוספת בפשיטות לפסק הלכה. וצ"ע: ובאמת על הרמב"ם הנ"ל ג"כ קשה לי לכאורה כיון דפסק דבעי רביעית יין ודינו כמו משקה ובמשקין בשתה רביעית פסק בהל' ט"ו מהל' מאכלות אסורות בשתה רביעית יין אינו מצטרפין כדי אכילת פרס רק דווקא שיעור נגד רביעית יין ולא יותר דאם שהה יותר משתי' רביעית יין אינו חייב וכן לענין יה"כ פוסק כן א"כ אמאי מצטרפין אם שתה רביעית יין אם שרה פתו ביין בכדי אכילת פרס בממ"נ כיון דפוסק נגד סבר' תוס' מדינו כמו שתי', א"כ הו"ל לענין זה ג"כ לפסוק ראינו מצטרפין בכא"פ רק צריך לומר דהא דפסק אינו מצטרפין הייני דוקא אם שתה ולא תלי' במשקין או באוכל רק אם שתה דווקא אבל אם אכל דרך אכילה אף שהוא משקין מצטרפין וראי' לזה דכתב שם הרמב"ם בהל' מ"א דאם המחהו חלב וגמאו אינו מצטרפין ובמחהו חלב משמע בכזית מחייב כיון דשורש הוא אוכל ועי' בסי' קנ"ח במג"א דשם הביא המחבר שבעה מיני משקין וכתב שם מג"א דבשארי משקין אם נקרשו אע"פ שחזרו ונמוחו דין אוכל יש להם מכ"ש באוכל גמור אם מחהו דחייב בכזית ואפ"ה כתב שם הרמב"ם דאינו מצטרפין רק בשיער רביעית דתלי' הכל בשתי' והנה לחם משנה שם בהל' יה"כ ופר"ח בהל' בהל' יה"כ סי' תרי"ב מקשו על הרמב"ם האיך משכחת דשהה הרי דצריך לשתות רביעית יין ועפ"ז ניחא דמש"ה נקט הרמב"ם המחהו חלב וגמאו ועדין צ"ע. אך זאת נראה לי ברור לפי דעת הרמב"ם דבשתי' בשארי אסורין אינו מצטרפין בכא"פ אבל לדעת ר"ע דמקיש בנזיר שתי' לאכילה לענין כזית ה"נ לענין כא"פ מצטרפין גבי נזיר בשתי' דאם שתה בכא"פ מצטרפין וזה נכון וברור (א"כ בודאי איכא חומרא בנזיר מבשאר איסורין ולפ"ז יש לישב בסוגי' דהכא קושי' מהרש"א אשר