יריעות שלמה יורה דעה חלק א כו

לפ"ז בשארי משקים אם בשלו בשאר משקים אף אם צלאו מקודם אפ"ה דלי ק"ו עבר על איסור עשה ונפסל הפסח כיון דילפינן מני' לענין מצה דבישול מבטל ה"נ לענין פסח אפי' דנפסל הפסח ושפיר מקשה תוס' הא אין מזהירן מן הדין דלענין א סור לא צריך ק"ו דבלא"ה ידעינן דאיכא איסור ונפסל הפסח אף אם צלאו מקודם כיון דבישול מבטל צלי וזה ברור ונכון: ובזה נסתרין כל דברי צל"ח שהאריך לפרש הברייתא יכול יצלה כל צרכו יהי' חייב היינו בשאר משקין בזה אין מזהירין מן הדין כיון דליכא איסור עשה ולדברינו הנ"ל ליתא דלתירץ רב כהנא דמטעם בישול מבטל אפי' א"כ ילפינן מני' ג"כ שארי משקים דאיכא איסור עשה ונפסל הפסח (ומה שכ' שם לפרש עפ"י דבריו דברי רמב"ם שמחלק בין מים ושארי משקים לענין לסוך בהן ולטבול בהן. וכתב שם עפ"י טעם הנ"ל דבשארי משקים בצלאו ואח"כ בישלו מותר. דבריו בלא"ה תמוה דעכ"פ איסור לאו איכא ומאי נ"מ אם מלקי לקי או לאו): ולפ"ז מיושב היטב קושי' מזרחי שהובא במהרש"א לרבי לא לכתוב לוז ה"א ולא וי"ו ל"ל במים ולא לכתוב בשל רק מבושל לחודי' וממילא אף צ"ק בכלל דסתם מבושל אף צ"ק בכלל בשלמא לרבנן ל"ק דאתא במים למעוטי צ"ק אבל לרבי קשה. ועפ"ז ניחא דרבי סבר כר' יוסי דבישול מבטל צלי וא"כ זאת אתא לאשמועינן קרא דבמים אפי' צלאו ואח"כ בשלו ג"כ עובר ונפסל הפסח דבישול מבטל צלי אבל צ"ק מותר אם צלאו מקודם כיון דהוי רק צ"ק בל' משקים הוי כמו צלי ואין צלי ואפי' מבטל צלי (כמבואר בשי"ח הנ"ל) אף דרבי רבה קרא צ"ק בכלל בישול אבל נא לענין צלי ואח"כ בשלו דזה תלי' ברבה וא"כ היינו דכתיב במים וממילא מיושבים היטב ג"כ דברי רמב"ם דפסק צלאו אח"כ בשלו אסור ומקשין מנ"ל כיון דפוסק צ"ק אסור ועפ"ז ניחא מדאיצטריך במים כנ"ל ודו"ק: והיינו מדייק היטב לשון הרמב"ם דנקט מקודם אחר שבישל פסח במים או בשארי משקים עבר על לאו דכתיב בשל מבושל מ"מ (והיינו כרבי דלרבנן ילפינן שאר משקים בק"ו ומלשון הכ"מ משמע דפסק כרבנן וצ"ע) ואח"כ נקט צלאו ואח"כ בישלו או שצלאו צלי קדרה אסור ולמה לא נקט ברישא מיד צ"ק. אולם עפ"ז ניחא משום דרצה לנקוט אח"כ צלאו ואח"כ בישלו אסור וזה דוקא בשארי משקים אבל לא בצלי קדר דאין צלי מבטל צלי כנ"ל ודו"ק: ולפ"ז מובן ג"כ מה דפליגי רבי ורבנן למה לא מוקי רבנן ריבה דבשל מבושל על צ"ק ועפ"ז ניחא דרבנן כר"מ דאין בישול מבטל צל' ואין חילוק בין בישול אחר צלי או צלי אחר צלי א"כ נימא דבישול קאי על צ"ק ל"ל במים כקושי' מזרחי הנ"ל ודו"ק היטב: ועפ"ז שהעלתי בשארי משקים כיון דבישול מבטל צלי איכא איסור עשה דצלי מד"א. ולפ"ז אם בישל בחמי טברי' אף דלא מקרי בישול אפיה נפסל הפסח אף אם צלאו מקודם כיון דבישול מבטל צלי ולענין זה מקרי בישול כיון דהוי כשאר משקים. מיושב היטב קושי' הרש"א העצומה לשיטת תוס' לקמן דעל חמי טברי' לכ"ע לא לקי בודאי על איסור דכי אם צלי אש א"כ מאי קאמר ר"ח פסח שבשלו בחמי טברי' חייב משמע דחייב מלקות. ולענ"ד י"ל היטב דלכאורה קשה לי קושי' עצומה על רבא דקאמר מבושל מיקרי תרתי דהא איהו סבר דלוקין על לאו שבכללות וא"כ מצד הדין לקי שלשה דהא מימר' ארוכה בפסחים דף ק"ד וכמה דוכתי ר"א אומר לא יאכל כי קודש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ומבואר שם למ"ד לוקין על לאו שבכללות לוקין עליו א"כ ה"נ כיון דמבושל הוא כבר נפסל בשר או כמו כל פסולין בקודש וא"כ לקי עלה משום לא יאכל כי קדש הם וקושי' עצומה היא לכאורה אך נראה לפי מה דאיתא במכות דף י"ח דמקשה הגמ' גבי זר שאכל את עולה חוץ לחומה לפני זריקה ולילקו נמי משום לא יאכל קדש הם ומתרץ התם קודם פסולו לא חזי ע"ש וה"נ הכא כיון דקודם בישול ג"כ לא חזי דהא אינו משום צלי אש וא"כ מש"ה לא לקי משום לא יאכל כי קדש (אך באמת מגמ' דזבחים דף ל"ו משמע שם בשר פסח שלא הוצלה מקרי נותר לטהורים ע"ש ברש"י ותוס' וצ"ע). ולפ"ז אם צלאו ואח"כ בשלו א"כ קודם בישול חזי ולאחר בישול אינו חזי דבישול מבטל אפי' א"כ שפיר לקי משום לא יאכל כי קדש וא"כ שפיר מתרץ רבא מאי חייב דקאמר משום צלי אש וכיון דאינו צלי אש שפיר פסול וא"כ חייב דקאמר ר"ח בפסח שבישל בח"ט מיירי בצלאו ואח"כ בישלו בח"ט א"כ ר"ח דס' לוקין על לאו שבכללות שפיר לקי עליו ודו"ק היטב: אבל בפשוט י"ל קושי' מהרש"א הנ"ל מר"ח י"ל דסבר כר' יודא לקמן דכל היכא דכתיב לאמור הוי לאו א"כ שפיר לקי עליו משום צלי אש אף בחי וח"ט כמו אם אכלו צלי מבעוד יום וק"ל: באופן אחר יש לישב מה דפליגי רבי ורבנן דאזלי לשיטתייהו דתוס' הקשה קושי' עצומה לתירץ רב כהנא דבישול מבטל אפי' וצלי א"כ ל"ל קרא בשל מבושל תיפוק לי' מסברא. ולע"ד נ"ל בדרך נכון דלקמן איתא דת"ק אם אכלו מבע"י פטור דכל היכא דלא קרינן בי' כי אם צלי אש לא קרינן נמי לא תאכל כא ומבושל א"כ לפ"ז כמו דאמרינן לענין זמן היתר. ה"נ לפ"ז אם כבר נפסל הפסח כגון שצלאו בצלי מד"א כגון בח"ט או ע"ג גחלים לוחשת ועוממת וא"כ תו לא קרינן משום צלי אש ה"נ לא קרינן מסבר' לא תאכל מבושל וא"כ זאת כונת הגמ' דשפיר איצטריך קרא בצלאו ואח"כ בשלו דהיינו שכבר נצלה מקודם בצלי מד"א וא"כ תו לא קרינן משים כי אם צלי אש דהא בשלו ואח"כ צלאו אסור וא"כ הא דלא קרינן נמי אל תאכל מבושל קמ"ל דאפ"ה עבר על לאו בצלאו ואח"כ מבושל ונגד היקש ושפיר איצטריך היקש. ולפ"ז תינח לרבנן דסברי היקש א"כ שפיר איצטריך בצלאו ואח"כ בשלו אבל לרבי דלא סבר היקש א"כ לא איצטריך על צלאו ואח"כ בישלו א"כ מש"ה אוקי קרא על צ"ק ודו"ק. וממילא מיושב הרמב"ם בפשוט דעל לאו צלי אש ואח"כ בשלו לצ"ק דמצד סבר' ידעינן דבישול מבטל אפי' וק"ל: תם ונגמר חלוקי דצלי קדר: פסחים דף מ"ד בסוגי' דטעם כעיקר ראשונה הקשתי קושי' חדשה מאי מקשה הגמ' מדרבנן נשמע לר"ע דנילף כל אסורין שבתורה היתר מצטרף לאיסור מן נזיר דהא איכא חילוק גדול בין ר"ע ובין רבנן דהנה איתא בחיר דף ל"ח דר"ע דקאמר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כזית חייב וחולק על רבנן דמשנה ראשונה אמרה עד ששתה רביעת יין ור"ע סבר בכזית חייב וקאמר הגמ' שם טעמא דר"ע מקיש אכילה לשתי' דכתיב וענבים לחים ויבשים לא יאכל וי"ו מוסיף על ראשון מה אכילה בכזית אף שתי' בכזית ע"ש והנה בשארי אסורים מודה ר"ע דשתי' ברביעת כמבואר בכמה דוכתי ובכריתות והנה מה דמשערינן בכזית היינו שמשליכין לתוכו כזית עד שיצא ממנו הוי כזית ושיעור רביעת הוא ביצה ומחצה דהוא שלשה פעמים כמו כזית וכמבואר בכמה דוכתי בערבי פסחים וברא"ש בסי' ר"י בא"ח דשם