יריעות שלמה יורה דעה חלק א כה

שיש בידו לפדותו רק לפי סברת כסף משנה הנ"ל י"ל דמתני' מיירי באין יכול לפדותו וא"כ לא יוכל לומר הואיל ואי בעי יפדה דהא אין בידו לפדותו ולפי שיטת כ"מ מקרי אניס מכ"ש שלא מקרי בידו אבל ברייתא דנכרי מישראל עיבר איירי שיש בידו לפדותו ושפיר מקרי שלו כיון שיש בידו להיות שלו ולפדותו וק"ל: והנה הרהרתי בעיקר קושי' נב"י הנ"ל על ראי' כסף משנה דהא לא הוי אנוס כיון דבידו לבטלו דיש לומר דזה לא מקרי פשיעה דהא איסור ב"י אינו חל רק עד הלילה וא"כ אימתי חל עליו חיוב לבער מטעם איסור ב"י היינו טרם שיביא הלילה ואז תו אינו יכול לבערו ולבטלו דהא כבר נאסר בהנאה משש שעות ולמעלה ואין לומר דהא עבר משש שעות ולמעלה על איסור עשה דתשביתו ואז הי' בידו לבטלו טרם שיבוא שש שעות. וז"א כבר החליטו כל אחרונים דמטעם זה מותר בהנאה לאח"פ אף שעבר על מצות עשה דתשביתו כמו בגר שמהול משש שעות ולמעלה ולא ביער החמץ מיתר החמץ בהנאה לאה"פ אף שעבר על מצית עשה. ואין לומר דהוי פשיע' על איסור ב"י כיון דהי' יכולת בידו לבטלו טרם שיבאו שש שעות א"כ בקיצר לא הקשה כסף משנה כלום דהא פשע שהלוה מתחילה עליו. וצ"ל דכסף משנה וה"ה סברי כיון דאז אין חל עליו חיוב ביעור עדיין בשעה שהלוה עליו ובשעת חיוב אנוס הוא לא מקרי פשיעה. וה"נ לענין ביטול דאז איני עדיין חל עליו חיוב ביעור ואיסור ב"י טרם שיבוא שש וק"ל: אולם עדיין קמה תירץ נב"י הנ"ל די"ל דמתני' אתי' כר"ש דלפני זמנו מותר בהנאה עד לילה ושפיר בידו לבטלו טרם הלילה והגמ' דמקשה על מתני' ג"כ מהאי טעמא כיון דמתני' אתי' כר"ש דחמץ של נכרי מותר בהנאה כר"ש וא"כ מסתמא אתי' כולי' כר"ש וק"ל: ובזה י"ל בקיצר דברי רש"י בגיטן הנ"ל דשם קאי רש"י לדידן ואנן פסקינן כר' יודא בזה דלפני זמנו אסור בהנאה ושפיר הוי אנוס בהרהין אצל עכו"ם וק"ל. אך עדיין מסופק אני בסבר' הנ"ל: אולם זאת נראה לי לדינא אף לשיטת הרמב"ם דאף אם הניח אנוס אסור בהנאה אבל אם איכא תרתי לטיבות' כגון חמץ של נכרי שקיבל ישראל אחריות אף אם אמרינן נגד הירושלמי הנ"ל דאסור בהנאה לאח"פ אבל אם אנוס הוא מותר דכל סברת הרמב"ם דאף דליכא איסור ב"י מטעם שהי' אנוס מ"מ כיון דהוי חמץ של ישראל קנסו לי' רבנן מטעם כדי שלא יניח החמץ פעם אחרת בפסח. אבל גוף החמץ של נכרי בודאי ליכא קנס ואיסור ב"י ליכא כיון דהוי אנוס (ולפ"ז י"ל בהרהין אצל נכרי אף לשיטת הרמב"ם מותר כיון דלא פדאו ישראל ואיסור ב"י ליכא דאנוס הוא) וק"ל: והנה עוד י"ל קושי' צל"ח למה נקט מתני' לאחיפ ולא נקט בפסח אם עובר בב"י לפי מה שהקשה הר"ן נימא הואיל ובידו לפדותו רק כבר כתב תוס' לקמן דף מ"ו כיון שנתחמץ לא יפדה שום אדם מהקדש ע"ש. וה"נ מה"ת יפדה רק לפ"ז עבר עכ"פ על מצות עשה דתשביתו דאז יכול לפדותו להסיק תחת תבשילו לר"ש דמתיר בהנאה לפני זמנו וא"כ שפיר מקרי שלו רק כבר קדמנו מטעם מצות עשה לא קנסינן דנאסור בהנאה לאח"פ וא"כ מש"ה לא נקט במתני' בפסח אם עובר או לאו דעכ"פ הי' עבר על מ"ע דתשביתו ועפ"ז מתורץ קושי' ה"ה הנ"ל אמאי לא מתרץ הגמ' דלא איירי במעכשיו רק בהגיע זמן לפני פסח. ולפי' הנ"ל ניחא דא"כ אמאי לא תני במתני' בפסח אם עבר או לא עבר ודו"ק: עיין ב"י ברי"ס תמ"ג שכתב דלשיטת רש"י דמשש שעות עובר בב"י ג"כ א"כ שפיר קשה נימא הואיל רק י"ל דמתני אתי' בזה כר' יודא דלפני זמנו אסור בהנאה בהנאה ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' על אביי מברייתא דקתני נכרי מישראל עובר ועפ"ז ניחא דברייתא י"ל דאתי' כר"ש דלפני זמנו מותר בהנאה ושפיר עבר על ב"י מטעם הואיל כנ"ל ודו"ק בכל זה: עיין בחק יעקב בסי' תמ"א שתירץ ג"כ על קושי' הר"ן נימא הואיל ובידו לפדותו כיון שנתחמץ מה"ת יפדותו דהא יודע דאם יפדה יהי' אסור בהנאה אף לאח"פ. ואולם סברתו הנ"ל דעכ"פ עבר על מ"ע דתשביתו דהא חזי להסיק תחת תבשילו תיכף משש שעות ולמעלה עבר על מצות עשה דתשביתו זה נכון מאוד ולפי שיטת רש"י הנ"ל עבר בב"י ודוק היטב: והנה נתקשתי על הא דאמר ר"א ב' דברים שאין ברשותו ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו אמאי לא נקט שלשה דהיינו מע"ש דממון גבוה דאנן פסקינן כר"מ ואפ"ה עשאן הכתוב לענין פדי' ברשותו כנ"ל וצע"ג: ועיין בחושן משפט סי' ק"ג סעיף.. שהביא המחבר יש אומרים דאם מכר מלוה נכסי לוה לאחר זמן פדיון מכירתו מכירה וכת' ש"ך דצ"ע מגמ' דהכא ובתומים שם כתב דלא ידע מאי קושי' ולפ"ז מאי מקשה הגמ' ממתני' דלמא מיירי דאחר זמן פדיון דבזה כ"ע מודי' למפרע גובה. ועיין בחידושי בסוגי' דראוי' שם הארכתי בדין זה. ועיין בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' שהאריך בסוגי' דהכא: נגמר חלוקי דרבנן בסוגי' דהרהינו: פסחים דף מ"א בסוגי' דצלי קדר בתוס' ד"ה א"ב צ"ק ולכאורה קשה מאי צריך תוס' לומר הנ"מ לענין מלקות ולא כתב תוס' דנ"מ לענין אם צלאו כדינו בצלי אש ואח"כ צלי קדר. אם נפקא מן ריבה דבשל מבושל אף בצלאו ואח"כ צ"ק ג"כ אסור מריבה דבשל מבושל מכל מקום אבל אם אסור מטעם דאינו צלי אש כתב תוס' לקמן דף ע"ו דבצלאו כדינו מקודם מותר אח"כ בצלי מחמת דבר אחר. רק זאת יש לישב דשפיר מקשה תוס' דבממ"נ לרבי דקאי בשל על צ"ק א"כ ליכא ריבה על צלאו ואח"כ בישלו ממילא מותר א"כ מאי מקשה תוס' הא אין מזהירין מן הדין וכונת תוס' בממ"נ לענין איסור אף בלא ק"ו אסור מטעם צלי מחמת ד"א. ולפי הנ"ל איצטריך ק"ו בצלאו ואח"כ בשלו דיהי' אסור ודמטעם צלי מחמת דבר אחר מותר ואפשר י"ל דכונת תוס' דא"כ הול"ל א"ב לענין מלקות דלרבי חייב מלקות בשארי משקים ולרבנן פטור. אך עיקר נראה לי בכונת תוס' דלקמן דף ע"ו שכתבו דוקא במי"ט אסור משום ריבה דבשל מבושל היינו תוס' רצו להחליט דינם לכ"ע אף לתירץ מר זוטרא דסבר אליבא דר"מ דבישל איני מבטל אפיה ולא יליף מפסח וגז"ה הוא בפסח ושפיר כתבו בצלי מחמת ד"א לא גלי קרא אבל לתירץ ראשון דילפינן מפסח דבישל מבטל אפיה א"כ לכאורה מוקשים דברי תוס' לקמן דהא ילפינן מיני' דמצה דבישל מבטל אפי' מכ"ש לענין איסור עשה דצלי מחמת דבר אחר דילפינן דמבטל צלי. אך באמת דברי תוס' ברור דלתירץ ראשון דבישל מבטל אפי' בלא"ה ניחא דהנה בסי' שי"ח בהל' שבת פסקינן דיש בישל אחר צלי יליף מגמר' דהכא כמו לענין מצה בישול מבטל צלי כמו כן לענין שבת אבל זאת פסקינן שם בפירש דאין צלי אחר צלי לענין שבת ע"ש בטור ובב"י. ולפ"ז איסור עשה דצלי מחמת ד"א בודאי אין בו דהא אין צלי אחר צלי ואין צלי מבטל צלי ושפיר כתב תוס' בצלאו מד"א תו ליכא איסור עשה אם צלאו מקדם דאין צלי אחר צלי. אולם