יריעות שלמה יורה דעה חלק א כד

להפקיר וא"כ הוי שפיר אנוס דמאי מהני ביטלו וזה ברור בכונת ה"ה וכ"מ. וראי' מוכרחת לזה דאל"כ קשה לי טובא אמאי לא הביא ה"ה וכ"מ ראי' יותר עצומה לשיטת הרמב"ם הנ"ל מגמ' דהכא לפי ה"א דטעמא דמתני' משום דלמפרע גובה א"כ קשה סיפא דמתני' ישראל שהלוה את נכרי לאח"פ אסור בהנאה אמאי נהי דלמפרע הי' שלו עכ"פ אנוס הוא דהא לפי ה"א לא איירי בהרהינו אצלו א"כ מאי הוי לי' למעבד לבערו אינו יכול דהא נכרי לא יתן לו כיון דעדיין לא הגיע זמן פרעון ובזה לא שייך אפי' תירץ כ"מ דאיירי שיש בידו לפרוע כמובן וצ"ע: אך זה הדבר אשר דברנו דמסיפא ליכא להביא ראי' דשם לא הוי אנוס דהי' יכול לבטלו דהא למפרע גובה ושלו למפרע הוי כמו פקדון אצל עכו"ם אבל מרישא דנכרי מישראל עובר אם לא אמר מעכשיו שפיר הביא ראי' דאנוס הוא ואינו יכול לבטלו כיין דהוא משועבד אצל עכו"ם ודו"ק: אולם לפי מה שבארתי לעיל באריכות לפי האמת בשם הרמב"ן ליכא שיעבודא כלל אצל עכו"ם ולכ"ע מכאן ולהבא גובה וממילא מקרי נמי ברשותו כמו לאביי הוא שלו שפיר קשה תירץ נב"י הנ"ל דהי' בידו לבטלו ועפ"ז מיושב ג"כ דקדוק שהבאנו לעיל למה לא מזכיר הגמר' כדר' יצחק בתירץ הגמר' הב"ע שהרהינו אצלו. ועפ"ז ניחא דהנה הכ"מ הביא שם בשם ר"ן דכתב דאם הי' אנוס מותר בהנאה. וכתב כסף משנה שם דהר"ן סבר דהא דבעי מעכשיו היינו ביש בידו לפרוע אבל באין בידו לפרוע באמת מותר. ולפ"ז י"ל היינו פירש בגמ' הב"ע בשהרהינו אצלו והוי אנוס ולבטלו אינו יכול דאינו ברשותו (ובסיפא דאסר בה בהנאה היינו מטעם קבלת אחריות) אבל לפי האמת דחזר וסבר בנכרי ליכא שיעבוד כלל ולכ"ע מכאן ולהבא גובה ואיכא ברשותו כנ"ל שפיר קאמר נכרי מישראל עובר אף דאין בידו לפרוע דיכול לבטל ודו"ק: אולם עיקר נראה לי בפירק קושי' על הר"ן הנ"ל מאי מקשה הגמ' נהי דהרהינו אצלו הא אמרת נכרי מישראל ל"ק משכון דלמא מיירי שאין בידו לפרוע והוי אנוס דבאמת קשה על סיפא דקתני ישראל שהלוה לנכרי על חמצו לאח"פ אסור בהנאה כיון דמיירי בהרהינו אצלו וחייב באחריות דהא אמרת ישראל מנכרי קנה משכון: ועוד לפי שיטת רש"י לעיל בסוגי' דכבישתו משמע משיטת רש"י בסתם פקדון חייב באחריות פשיעה וחייב לבער מטעם איסור אחריות א"כ למה צריך למתני ישראל שהלוה את נכרי לתני סתם בקיבל פיקדון מן נכרים באחריות אסור בהנאה וממילא ידעינן בכ"ש בהלוה עליו דאסור וע"כ צ"ל כמו שכתב שער המלך בשם בעל המאור דכל סוגי' דקאמר דאיירי בהרהינו אצלו איירי שחזר והפקיד אצל הלוה וא"כ אסור רק מטעם דקנה משכון והוי שלו דמטעם אחריות פטור אם מקבל אחריות של חמצו של נכרי בביתו של נכרי כמבואר בסי' תמ"א (עיין במג"א שם) וכ"כ שער המלך דברייתא ישראל שהלוה נכרי א"ע איירי בהכי וכיון דלא קנה משכון א"ע ע"ש וא"כ שפיר מקשה הגמר' דע"כ רישא ג"כ בהכי איירי שהרהין אצל נכרי וחזר והפקיד אצל ישראל הלוה וא"כ שפיר מקשה הגמר' אמאי מיתר בהנאה דהא לא הוי אנוס דהי' יכול לבערו כיון דהוא ביד ישראל (ומתרץ הגמ' דאיירי במעכשיו ובסיפא דאסור בהנאה אע"ג דהוא ביד עכו"ם ולא הוי אנוס כיון דיכול לבטלו דהא שלו הוא כאשר בארתי לעיל) ודו"ק: והשתא שזכינו לזה מיושב היטב דברי רש"י בגיטן דף מ' שכ' בד"ה חמץ וכו' ואסור בהנאה אם לא הרהינו אצלו משמע בפירש אם הרהינו אצלו מותר בהנאה ומקשין דהא מסוגי' דהכא משמע דהרהינו לא מהני אם לא מעכשיו ועפ"ז ניחא דשם כונת רש"י אם הרהין בביתו של נכרי כל ימי פסח דשפיר מותר בהנאה כיון דהוי אנוס דמה הי' יכול לעשות לבערו אינו יכול כיון דהוא בביתו של נכרי ולבטלו א"י כיון דמשועבד אצל נכרי מקרי אינו ברשותו כמו שבארתי לעיל לדעת רש"י (והא דאיסור חמץ, חל עליו אע"ג דאין ברשותו כיון דבלא"ה אינו ברשותו כנ"ל) וק"ל: ובזה נבוא לישב ג"כ דברי רש"י במתני' שהבאתי לעיל דהנה לעיל כ' רש"י ולקמן מוקי בשהרהינו אצלו ושוה' אצלו כל ימי הפסח וכו' ולכאורה קשה קושי' הנ"ל אי מיירי שהוא כל ימות פסח ברשות המלוה א"כ למה צריך למתני בסיפא ישראל שהלוה את נכרי לתני בקיצור בקיבל פיקדון מנכרי רק אדרבה בזה מתורץ קושי' אחת בחברת' דכבר הבאתי לעיל דבירושלמי איתא פלוגת' בין ר' יוסי ור' ינאי דר' יוסי סבר דישראל שקיבל פקדון מן נכרי באחריות לאח"פ אסור בהנאה מטעם כיון דעבר בב"י ור' ינאי סבר דמותר לאח"פ דלנכרי לא קנסינן מכח שעבר ישראל בב"י ולישראל ליכא קנס אם נאסר בהנאה וא"כ לפי ר' ינאי לק"מ אמאי לא נקט סתם בקיבל פקדון דבקיבל פקדון באמת מיתר בהנאה רק בישראל שהלוה דקנה משכון והוי של ישראל ממש או לפי האמת דאיירי במעכשיו ג"כ הוא של ישראל ממש. ולפ"ז סבר רש"י דגמ' דמקשה נהי דהרהינו אצלו הא אמרת נכרי מישראל ל"ק קאי לשיטת ר' יוסי דנאסר בהנאה אם קיבל פקדון א"כ קשה שפיר למה לא תני קיבל פקדון וע"כ שחזר והפקיד אצל הלוה א"כ רישא ג"כ מיירי בהכי ושפיר מקשה הגמר' דלא מקרי אנוס דהא הוא ת"י לבערו אבל אנן פסקינן כתנאי ושפיר י"ל דהוא בבית המלוה כל ימי פסח והא דלא תני בסיפא קיבל פקדון היינו דבזה מותר בהנאה כיון דלא הוי חמץ של ישראל ושפיר ברישא מותר בהנאה אף דלא קנה משכון כיון דהוי אנוס לבערו א"י כיון דברשות נכרי ולבטלו א"י כיון דאינו ברשותו ומיושב רש"י במתני' היטב הדק (וזה נגד שיטת רמב"ן שבארנו לעיל דלפי האמת ליכא שעבוד כלל אצל עכו"ם והוי ברשותו) וברייתא דקתני אבל נכרי מישראל עובר איירי באמת שחזר אצל הלוה ישראל או מיירי ביש בידו לפרוע ודו"ק היטב: ועפ"ז מיושב דקדוק שמדקדק פ"י מאי קאמר ומנא תימר' דשני בין מעכשיו ללא אמר מעכשיו מברייתא דפת פורני מאי ראי' יותר מברייתא ממתני' ואי נימא דמתני' מיירי שלא פדאו ומטעם למפרע גובה כאביי א"כ אף מברייתא אין ראי' דהגעתיך היינו שלא פדאו כדכת' תוספ' ועפ"ז ניחא דממתני' ליכא ראי' אלימתא די"ל כר' ינאי ואיירי שהוא אצל מלוה כל פסח והוא אנוס כנ"ל מש"ה מביא ראי' מברייתא שהרהין פת פורני וא"ל דמברייתא ג"כ ליכא ראי' דהא דקתני בברייתא נכרי שהרהין פ"פ אצל ישראל א"ע היינו בחזר והפקיד אצל נכרי והגעתיך פירש שעדיין הוא ביד מלוה. ז"א א"כ ע"כ איירי במעכשיו או למפרע גובה או ק"מ דאל"כ אמאי עובר וא"כ אף שהוא ביד נכרי לא הוי אנוס דהי' בידו לבטלו ודו"ק היטב: והנה עפ"י סברת כ"מ הנ"ל דאיכא חילוק בין יש בידו לפרוע או אין בידו לפרוע י"ל קושי' תוס' בפשיטת לאביי דסבר למפרע גובה א"כ אמאי קתני בברייתא נכרי מישראל ד"ה עובר י"ל דכבר הקשה הר"ן אף לפי תירץ הגמ' דאיירי במעכשיו נימא הואיל ויש בידו לפדותו עדיין מקרי שלו כמו גבי חלה הואיל ואי בעי מתשיל עלה וקושי' זו קשה ג"כ לפי ה"א דטעמא דמתני' דלמפרע גובה מש"ה מותר בהנאה נימא הואיל