יריעות שלמה יורה דעה חלק א רו

כיון דמוקדם הוא רק דלמא נאבד באותו יום ואם כן י"ל דגמרא דהכא קאי ללישנא דלקמן בשיירות מצוויות לבד ג"כ אין מחזירין וחיישינן דלמא מאחר נפל וא"כ קשה כמו דמקשה הגמר' לקמן על מתני' דאמר תנו נותנין הכא ג"כ אמאי קתני לא יחזיר דמשמע אם החזירו מוחזר כיון דליכא ריעותא ניחוש דלמא שטר אחר הוא כנ"ל ועוד א"כ אף באין בו אחריות גם כן לא יחזיר מטעם מלוה ע"פ מוקדם קדים למלוה בשטר מאוחר והכא ליכא שטר כשר מסייע להודאתו ולוקי באין שיירות מצוייות זה דוחק לאוקמי רק כתי' לקמן דמתרץ לקנין בלאלתר ה"נ מיירי בלאלתר עי"ש וכיון דמיירי בלאלתר א"כ ליכא למימר דנאבד כבר באותו יום שזמן נכתב בו ושפיר פריך הגמר' ודוק היטב. ותומים תי' דלא חיישינן שמיד עדים נפל ובאמת סברתו נכונה הוא בכך דהא כל טעמא דחיישינן דלוה אותו כדי להרוויח ולהפסיד ללקוחות היינו מכח ריעותא דנפילה דמלוה בודאי נזהר לשומרו אבל אם נימא דמיד עדים נפל עדיין קשה בעדי' בודאי מוזהר זהיר כמו במלוה ומאי הועילו אם יאמרו שמעדים נפל ואומר שלוה עושה קנוני' עם מלוה להפסיד ללקוחות. אבל יוצא מזה אם לוה טוען בברור שמיד עדים נפל דהוא לא כתב ללות א"כ בוודאי אמרינן כמו שיוכל להיות אמת שמן מלוה נפל כמו כן יוכל להיות שמן עדים נפל בשלמא בח"מ וצריכין לומר קנוני' להפסיד ללקוחות זה בוודאי אינו רק מכח ריעותא דנפילה וזה לא אמרינן דעדיין קשה דלמא מן העדים נפל דמזהר זהיר כמו המלוה אבל באין ח"מ בוודאי יוכל לומר הלוה כמו שמן מלוה נפל כמו כן יוכל לומר מיד עדים נפל: ובזה מתורץ. גמר' דלקמן שילהי פרקין דחיישינן דלמא מיד סופר נפל היינו אם לוה טוען כן ובזה נתבאר לן דברי תוס' דף ט"ז ע"ב ד"ה אע"כ וכו' בסוף הדיבור וגמר' דנקט לעיל שע"מ דקנוני' סבר כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו או אקרי וכתב לא אמרינן וקשה כיון דאקרי וכתב לא אמרינן ממילא צייר כן לומר עדיו בחתומיו זכין לו דאל"כ קשה מתני' שמא כתבו המלוה ונמלך עליהן כדכתב מהרש"א כאן בפי' הגמרא משום דקשי' וצ"ע. ועוד קשה על הגמר' דמקשה על ר"א דמוקי בשטרי הקנאה ממתני' דהכא לפי אקומתי' דקנוני' כשח"מ ולא מקשה בקיצור מן מתני' דלקמן שמא כתב ה"מ ועפ"ז ניחא הכל בוודאי אם אין הלוה מודה דחיישינן דלמא מיד העדים נפל עכ"ל ודוק היטב. ובזה מיושב ג"כ קושי' תוס' בפי' הגמר' כגון דאמר לוה להד"ם דלא כמו שפירשו תוס' שטוען מזוייף רק פי' אחר. דהנה איתא בש"ע סי' ל"ט סעיף י"ג דאין עדים רשאין לכתוב שטר למלוה אלא ע"כ שאומר המלוה שיהי' שטר בידכם ואם יבוא הלוה [באותו יום כדכ' הסמ"ע] תתנו לו ואם לאו תקרעהו אין שומעין לו ומטעם דמחזי כשיקרא והנה מקורו מן הה"מ בהל' מלוה ולוה פ' כ"ג כ' דיש שהוכיחו כן מדקתני ב"ב בסיפא דשם אין כותבין שטר למלוה עד שיהי' לוה עמו דזה פשיטא וע"כ הכא הותר דאע"פ שיהי' תחת ידם משום דמחזי כשקרן וקשה אם כן מאי מקשה הגמר' כותבין שטר ללוה ליחוש דלמא כתב ליתן בניסן דלמא כמו שפי' בסיפא וה"נ פירש ברישא דכותבין שטר ללוה והיינו שיהי' תחת ידי עדים ובזה לא שייך מחזי כשיקרא. וקשה דהא הוא חובתו כדכ' תוס' כאן וצ"ע: ובאמת דעת הש"ך בסי' ל"ט דלדידן דפסקינן דלא מחזי כשיקרא אף למלוה כתבינן אם יהיה תחת ידי עדים וראי' לשיטתו מקושי' הנ"ל. ולפ"ז שפיר י"ל דקאמר לוה להד"ם ועדים כתבו שטר למלוה והיה תחת ידם ומן העדים נפל ושפיר מחזירן לצור עפ"י צלוחית למלוה דהא טוען שהמלוה כ' ומן העדים נפל ובאין חיוב מודה שפיר חיישינן דלמא מן העדים נפל כמו דחיישינן שמן המלוה נפל כנ"ל רק בשח"מ לא חיישינן כן שעשה קנוני' דלקנוני' לא חיישינן רק היכא דריעותא דנפילה כנ"ל ודוק היטב. [ועיין באו"ת סי' ס"ה שכתב אם מצא באותו יום לא חיישינן לקנוני' כיון דליכ' ריעות' דנפילה הלוה ג"כ נזהר לשומרו באותו יום ללות בו פעם אחרת דהיינו ג"כ כמו סברה הנ"ל]: לקמן דף כ' מקשין האיך מתרץ רבא ש"מ איתא לדשמואל דלמא לותה מאחרים ושעבודא דר' נתן אינה יכולה למחול. ונ"ל דהנה הרא"ש כ' כאן דלכתחלה לא חיישינן לקנוני' רק היכי דאיכא ריעות' דנפיל' ומחולק על הרי"ף ויש. להם ראי' לשיטתו דלקמן מקשה תוס' אמאי לא מקשה על מתני' כותבין שובר לאשה וכו' ולפי שיטתו ניחא דזה מקרי קנוני' דהא מפסיד ללקוחות בשלמא שמא כ' לא מקרי קנוני' דלוה סבר ששלם אבל זה גזילה מקרי וק"ל: והנה קצהח"ש בסי' ס"ט ס"ק אי יליף מדברי תוס' גיטין דף ב' ד"ה דאם תתפוס הפירות ותאמר שכתב ידו אינו מוקדם הזמן מהני תפיסה אם כן בכל כתב יד מהני תפיסה אם יאמר בזמן נכתב ולא חיישינן לקנוני' ומהני עכ"פ תפיסה אך לדבריו קשה טובא אם כן מאי מקשה הגמר' ניחוש שמא כתב גבי שובר דהא אם תרצה לעשות קנוני' תוכל לכתוב שובר בב"י ולהקדים הזמן כמו שירצה ומהני תפיסה והשובר מוחזק ועומד: אך אמינא סברא נכונה בשלמא אימתי לא חיישי' לקנוני' בלי ריעותא דנפילה ומהני עכ"פ תפיסה אם אינן חזינן עולה בידם אבל אם בודאי חזינן עולה בידם חזינן קנוני' בפירוש. וא"כ הכא אם תכתב שובר בכ"י בזה בוודאי לא מהני תפיסה דהא כל עולם חזינן קנוניא בממ"נ גזלתה דלמא השובר אמת הוא א"כ האיך מכרה לאחר הכתובה שכבר נפרעה וע"כ בממ"נ גזלתה ושפיר חיישינן לקנוני' ושם בגיטין סוף קשה ג"כ האיך הוא מכר הפירות שלה כיון דכבר אינם שלו ואון לבעל פירות י"ל דהבעל הי' סבר כן לא יגרש ויש לו פי' אף שאין לבעל פירות מש"ח היינו אם גרשה אח"כ וכ"כ דבר זה קצהח"ש בסי' ס"ט הנ"ל עיי"ש אבל אם לא גרשה ישלם פירות אבל הכא לא שייך זאת וא"כ מתורץ קושי' הנ"ל דלענין לא לותה מאחרים שפיר יש לה מיגו דאי בעי תכתוב בו זמן ולהבדיל הזמן כמו שתרצה דבזה לא חיישי' לקנוני' דבזה לא עשו עולה אף שלותה מאחרים כמובן ודוק היטב: וראיתי באו"ת סי' ס"ה ומכמה דוכתי שכ' דיוכלו לכתוב שובר שאין בו זמן והוא מוחזק וזה לפי דעתי אינו באין בו זמן בוודאי אוקמא שטר על חזקתו כמובן וחידוש שלא כתב סברה הנ"ל: והנה קשה לי לפי דעת ר"ת בכתובות צ"ד דאף דשעבוד חל באותו יום משעה שנמסר והא דאמרי' בשני שטרות יוצאין ביום אחד חולקין היינו מטעם נעילות דלת וא"כ אם הביא המלוה עדים ששטרו נמסר מקודם באותו יום קודם שקנו הלקוחות טורף מסוף א"כ קשה האיך מחזירן השטר אם מצאו באותו יום בחייב מודה הה איכא למיחש לקנוני' שקנו הלקוחות באותו יום דלמ' כבר פרע והוא יביא עדים שהי' תחת ידו המלוה קודם שקנו הלקוחות ויטרוף ממונם שלא בדין. וצ"ל כמו שתי' תוס' לקמן מביא שובר שמיחש שמכרו ללקוחות באותו יום ולא חיישינן. אך קשה א"כ מאי מקשה הגמ' מאי למימרא ודחק הגמ' דפשיטא דיפרע ואמאי לא משני בקיצור דטובא אתי לאשמעינן דלא חיישינן שמכרו באותו יום וצ"ע: