יריעות שלמה יורה דעה חלק א רה

דמהני יאוש אגוף חוב דמייאש למחול שעבוד הלקוחת דהשתא דחיישינן לפרעון ולקנוני' אם ליכא סימן ידע דלא גבה מן לקוחות אבל אינו דידי גבי' זמן לוה גופיה לא מייאש דבטוח בו ע"ש, אבל דרך שני אינו נכון דאם כן האיך אמר ר"א לפרוע ב"י ל"ח דהא מייאש המלוה פן ימצא שטר למחר וליום אוחרי. וכן לרב כהנא דמוקי בשח"מ ג"כ קשה דהא מייאש פן ימצא למחר ולא הי' מחזירו. ולכן עיקר בזה כדרך הראשון דהרא"ש בא לענין לצור עפ"צ על נייר גופי' מהני יאוש אבל על חוב לא מהני יאוש ולפי זה אם כתב ללות ולא לוה באמת המצאו אינו צריך להחזיר דכיון דמן לוה נאבד מייאש הלוה ונייר של מוצאו. וא"כ היינו כוונת הרמב"ם בשלמ' בכ' בו הנפק צריך להחזיר כיון דעל כרחיך מן מנוה נפל. ואין לומר דפרע דהא חייב מודה ואם פרע על מה עשו המני' וללות בו פ"ש לא ירצה המלוה ואם כן ע"כ מן מלוה נפל וצריך להחזיר לו דכמו כל מי שיש לו זכות כנגד חבירו. ועוד דלא מהני יאוש כיון דנייר אינו שלו אבל בלא הנפק א"ד יכול המצאו לומר דלמא עבד לוה וכתב ללות ולא לוה ועתה ירצה ללות בו ומהני יאוש אם לוה עבד ואינו צריך להחזיר מספק ודו"ק. ומתורץ ג"כ קו' תוס' למה נקט הנפק במלתא דרי' כנ"ל ודו"ק: ויותר נכון דאין רשאי לחזור לו הנייר דלמא כתב ללות ולא לוה ומייאש הלוה והנייר של מצאו וא"כ לא הוי פסק המקנה ולא מקרי כלל מטי לידו כיון דנייר אינו שלו כבר איתא בגיטין דף ק' ובנייר של אחרים בודאי לא מקרי מטי לידו כמובן: נתקשיתי מאוד מאוד מאי מקשה הגמ' על שמואל האיך מוקי מתני' הא לקמן מקשין הגמ' הא אמר תנו נותנין אמאי ליחוש דלמא מאחר נפל ותירץ רבה כאן באין שיירות מצוייות והקשה תוס' שם דלמא הכי פירוש שמא כ' ולא נתן אבל אם בוודאי נתן מחזירן לראי' בעלמא ותירצו מדנקט נמלך ע"ש אם כן קשה טובא לוקי בח"מ ובשיירות מצוויות א"כ בשיש בו אחריות נכסים לא יחזיר מטעם דלמא של אחר הוא וטורף מלקוחות שלא כדין אבל באין בו אחריות נכסים ניחוש לראי' בעלמא דהא חייב מודה רק לרבה דבעי ש"מ וגם הוחזקו לא קשה מידי דהכא ע"כ לא מיירי בהוחזקו שני יוסף ב"ש דהא לר"ש בעי מוכח מתוכו ובהוחזקו לא הוי מוכח מתוכו וכדפ' תוס' לקמן. אבל עדיין קשה דלמא סבר שמואל כי הך לישנא דלקמן דש"מ לבד אף בלא הוחזקו חיישינן א"כ שפיר קתני לא יחזיר ואל תשיב בדוחק דלא רצה לאוקמי כן משום רישא דומי' דסיפא חדא עדיין קשה מאי מקשה הגמר' על שמואל מן ברייתא דלמא ברייתא מיירי בשיירות מצוייות דאיכא למיחש מאחר נפל ומש"ה אע"פ ששניהם מודים לא יחזיר אבל לעולם לא חיישינן לפרעון ועוד דהא דרישא לאו דומי' דסיפא דהא לרבה מיירי הסיפא מצא גיטי נשים איירי בהוחזקו וגם שטר חוב ברישא ע"כ לא מיירו בהוחזקו דהא לר"מ בעי מוכח מתוכו כנ"ל ועוד דמבואר בסי' מ"ט דבהוחזקו שני יוסף ב"ש אין אחרים מוציאין שט"ח עליהם ע"ש. ולכאורה קושי' גדולה היא: ולכן אמינא מפאת זאת הוכיח הרמב"ם דינו שכתב בפירוש כל מקום שנאמר כאן לא יחזיר אם הוחזרו מוחזר. וכתב הרשב"א טעמו מדנקט לא יחזיר משמע דלא הוי פסול והב"ח בסי' ס"ה כתב טעם של הרמב"ם כמו שאם המלוה גופי' מוצאו אפילו אם יש עדים שמצאו אפ"ה לא אתרע בנפילה וה"נ אם מצאו אחר והוחזר לו דליכא ריעותא דנפילה דכל חוששין שאנו חייש היינו משום ריעותא דנפילה ע"ש אבל עדיין קשה מנ"ל להרמב"ם דין זה ועפ"י הנ"ל ניחא דהוכיח מן קושי' הנ"ל דלמה לא מוקי בש"מ ומטעם דשמא מאחר נפל וע"כ צ"ל דהגמר' הוכיח דליכא חשש דלמא מאחר נפל דאל"כ אפי' אם החזירו אינו מוחזר דבזה לא שייך סברת הב"ח הנ"ל דהא זה ברור דאם המלוה גופי' מוצאו במקום דאיכא חשש שמאחר נפל אין גובין בו כמובן. וכל תי' בדיחוש גבי גט אשה מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול וזה נכון לדעתי ובזה מתורץ גם כן קושי' תוס' לקמן מה שהבאתי לעיל דלמה הכי פירש שמא כתבם ולא נתן ומהאי טעמא לא יחזיר ועפ"ז ניחא דא"כ אמאי קתני לא יחזיר הו"ל למתני פסול כדיוק הרמב"ם הנ"ל ודוק היטב: אולם אכתי קשה להחולקים על שיטת הרמב"ם הנ"ל בש"ך סי' ס"ה סעיף. קשה קושי' הנ"ל. אולם אמינא דניחא לפי מה שהקשה תומים בסי' מ"ג למה יחזיר בשטר שאין בו אחריות לשיטת רב האי חדא דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר אם כן איכא תקלה למלוה בשטר מאוחר כמו בשטר שיש בו אחריות לענין לקוחות דאף לפי תי' תוס' לקמן דף כ' דייקא היכא דאיכא פסידא דלקוחות שמוציאין קרקע מת"ז חיישינן. קשה ג"כ דע"א יהי' גבה מלוה בשטר מאוחר מן לקוחות. אך אמת כבר תי' הסמ"ע סימן ס"ה ס"ק י"ט קושי' זו גבי יש ללוה בע"ח שמספיקין לשלם מחזירן ומקשין הסמ"ג ג"כ קושי' זו דלמא יש לו עוד מלוה. ותי' הסמ"ע כיון דאיכא שטר כשר מסייע להודאתו לא חיישינן רק לוודאי פסידא דלקוחות ומוכפל הסברה זו פעם שנית בס"ק ל"ח אם כן זה תינח אם לא חיישינן שמאחר נפל אבל אם חיישינן שמאחר נפל בוודאי חיישינן לכל הדברים דליכא שטר כשר מסייע לי' להודאתו וכ"כ הרא"ש לקמן והובא בש"ע וא"ע סימן קנ"ב דאם ליכא חשש מאחר נפל גבי גט מהני אם נתנה לאשה סימן בינונית אבל אם איכא חשש מאחר נפל כיון דאין שטר מסייע צריך סי' מובהק ואם כן שפיר קשה אמאי לא יחזיר באין בו אחריות ניחוש דלמא שטר זה נפל מן אחר האיך יחזור לראי' בעלמא לגבות קודם מלוה בשטר מאוחר וזה נכון: ועפ"ז אפשר יש ליישב קושי' תוס' במאי דקאמר להד"מ בממ"נ אם יקיימנו בחי' יגבה ול"ל דלמא להד"מ היינו שטוען פרוע או כתב ללות ולא לוה א"כ נייר הוי של לוה ועפ"י הנ"ל דלפי האמת דר"מ סבר שטר שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשעבדי ולא מב"ח שפיר י"ל דמיירי בשיירות מצויות וא"כ בריש' שפיר קתני לא יחזיר דהא הלוה טוען להד"ם ומאחר נפל. אבל בסיפא בלא"ה אינו גובה ממשעבדי ולא מב"ח יחזור לצור עפ"י צליחתו אף ללישנא דבש"מ בלא הוחזקו יחזיר י"ל היינו אנן לא טעינן אבל אם הלוה טוען להד"ם ובע"כ מאחר נפל בוודאי חיישינן ואמרינן דלמא מאחר נפל ומה"ט שפיר יחזיר לציר עפ"י צלוחותו. ועוד יש לומר בשיירות מצויות ולא הוחזקו דחיישינן היינו היכא דאיכא חזקה המתנגדת אבל נייר גופי' אין לה חזקת ממון וסברה נכונה מצד עצמה. ועפי"ז יש לתרץ ג"כ קושי' התומים שהקשה קושי' עצומה בסי' ס"ה ס"ק מאי מקשה הגמר' אי בשטרי דלאו הקנאה לא כתבינן דהא אם עדים מחזיקין בשטר תחת ידיהם ואינן מחזירין ללוה בוודאי מותרין לכתוב ללוה רק לאחר אותו יום צריכין לקרוע וא"כ חיישינן דלמא מיד עדים נפל באותו יום ומה שכתב דלא חיישינן דלמא מיד סופר נפל הא באמת מבואר לקמן בשלהי פרקין דף כ' ע"ב דחיישינן דלמא מיד סופר נפל ע"ש. ועפ"י הנ"ל ניחא דזה כתב בעצמו דנאבד לאחר כמה ימים. הא בסוף היום קורעין השטר