יריעות שלמה יורה דעה חלק א רג

מסירה ובזה יש לתרץ ג"כ דקדק בגמר' דנקט ר"א אבל כשח"מ ד"ה יחזיר לפרעון ולקנוני' לא חיישינן דוקא באין בו אחריות בגמר' דצריך לנקוט ובריי' קתני בין לר"מ ובין לרבנן חיישינן לקנוני' ומאי חילוק איכא בין לר"מ ובין לרבנן ועפ"ז ממילא דר"א ג"כ סבר כר"א דחייש שמא כתב ללות רק סבר כקושי' הגמר' שמעי' רבנן ומפסדי רק זה תינח לרבנן דבעי ע"מ ואם כן שפיר שמעי רבנן ומפסדי דלא גביי' אף מכאן ולהבא כיון דלא הי' עדי מסירה אבל לר"מ דעדי חתימה כרתי וא"כ מי אינו התחלה לקושי' הגמר' שמעי רבנן ומפסדי דעכ"פ גבי מכאן ולהבא וא"כ לר"מ שפיר יש לחוש לשמא כתב רק הכא קאמר אבל כשח"מ ד"ה יחזיר דממ"נ לר"מ לא גבי אף מב"ח ולרבנן דגבי ממשעבדי אם כן בלא"ה ליכא למיחש לשמא כתב וע"ז פריך הגמ' שפיר מבריי' קתני בין לר"מ ובין לרבנן חיישינן לקנוני': ועפ"ז מתורץ ג"כ קושי' תוס' לקמן דף ט"ז למה אמר ר"י הכא מטעם קנוני' ולא קאמר מטעם שמא כתב ללות. דר"א סבר דאמרינן אקרי וכתב כדמוכח דקאמר שמר שכתוב בו הנפק ועפ"ז ניחא דר"י סבר דמש"ה לא אמרינן שמא כתב לרבנן מטעם שמעי רבנן ומפסדי אבל לדידן דפסקינן כר"י ע"כ לא שייך שמעי רבנן ומפסדי ודו"ק: באופן אחר יש לתרץ קושי' הנ"ל לשיטת רמ"ה הנ"ל דשפיר מקשה הגמר' שמעי' בי' רבנן ומפסדי דהנה הש"ך הבי' ראי' בסי' מ"ג מגמר' דלקמן דקאמר אייתי ראי' אימתי מטי שטרא לידך משמע דראי' מהני אע"ג דכתיבה לא הי' ביום המסירה והוי כמו שאין בו זמן ותי' או"ת דכוונת הגמר' אייתי ראי' היינו דאם אייתי לאי' בידו קודם הנפילה שפיר גבי' עיי"ש דאמרינן בסתמא ביום שנכתב נמסר ע"ש אולם לפי דברינו בקיצור ניחא דאי כתב ללות בניסן ולא מסר לו עד תשרי גבה עכ"פ מסוף שנה דהוי כמו שנכתב שנה סתם נהי דלא מוכח מתוכו שהי' הלואה בתשרי עכ"פ הני לא גרע ממי שנכתב שנה סתם וכן אם נכתב זמן הלואה בה' ניסן והי' בח' ניסן שפיר גבה מסוף ניסן דהוי עכ"פ מוכח מתוכו סוף ניסן. וא"כ שפיר מהני ראיי' ודו"ק: ואפשר י"ל עפי"ז ג"כ קושי' המפורשים הנ"ל לשיטת רש"י דמשום פסול לא נזהר לשומרו אם כן מאי מהני הנפק ויש לתרץ דרש"י סבר גם כן כשיטת רמ"ה דכשר מכאן ולהבא רק יש לחוש שנאבד קודם שהי' מוכח מתוכו ועדיין אינו ראוי לגבות ושפיר נאבד אבל בהנפק שפיר הי' מוכח מתוכו משעה שכתוב בו הנפק ודו"ק: אולם הפלאה בסוגי' דשודא הקשה לשיטת תוס' דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו רק בסוף היום כיון שאינו מוכח מתוכו עד סוף היום א"כ האיך מצי עדים לזכות עבורו דהא הוי כמו שאמר הרי את מגורשת לאחר שלשים יום דצריך השטר ת"י ובסוף שלשים ובסוף היום אינו שטר ת"י. ותי' דבוודאי זכין לו מיד רק מצי לחזור עד סוף היום ובאמת דבריו ברור מללו דכבר מבואר דבריו בר"ן סוף פ' המגרש דהא דאינו זכין רק עד סוף היום לענין דמצי לחזור ואם מכר בנתים תהי' נדון עד בסוף היום ותדע דהא בגט מגורשת מיד ואינו צריך שיעמיד גט תחת ידו בסוף היום וה"נ הכא עיקר זכייה מהיום אבל זאת נ"ל ברור לשיטת תוס' ור"ן בסוגי' דנכתב ביום בגט מאוחר אינה מגורשת רק עד זמן שנכתב בגט דהוי כמו שהתנה בפירוש שלא תהיה מגורשת רק בזמן שנכתב בתוכו וכן מספקינן בש"ע בהלכות גיטין א"כ גבי שטר מאוחר ג"כ אינו מתחיל רק באותו זמן שנכתב בתוכו דהוי כמו שהתנה בפי' שלא תהי' מתחיל השעבוד רק עד זמן שנכתב בתוכו. והנה נראה ברור לפי שיטת תוס' הנ"ל דצריך הגט ת"י באותה זמן לפ"ז בשטר מאוחר לא שייך עדיו בחתומיו זכין לו דהא לא מצי לזכות השתא על זמן מאוחר ובאותן זמן אין השטר ת"י דהא כל זכייה היינו שיהיה באותו זמן ובאותו זמן אינו ת"י ולגבות בו ועדיו בחתומיו זכין לו לא עדיף מן מסירה דצריך להיות תחת ידו בזמן שנכתבה לשיטת רש"י ולפ"ז מתורץ הטור בסי' מ"ג ומביא הטור בשם הרמ"ה הנ"ל דאם כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי דגבי מכאן ולהבא והקשה עליו הטור ומקשין עליו דהא לדידי' נפל כל דינו בביאר דהא איהו פסק בסי' ל"ט דעדיו בחתומיו זכין לו ועפ"ז ניחא דמשכחת בזמן מאוחר שנחתם באדר וזמן נכתב בשטר בניסן ולא מצי לזכות מניסן כנ"ל ודוק היטב: אך לכאורה עפ"ז סובב עלינו קושי' חמורה על כל סוגי' מה מקשה גמר' על אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו אמאי לא יחזיר דהא איכא למיחש דלמא היה שטר מאוחר שאחרו הזמן ולא שייך עדיו בחתומיו זכין לו בשלמ' טל אביי שפיר מקשה הגמ' בממ"נ אם היה שטר מאוחר ליכא למיחש למידי דאקרי וכתב דהא אין עדים כותבין שטר מאוחר אם לא יראו המסירה אבל קשה מאי מקשה הגמר' ולשמואל אי סבר עדיו בחתומיו זכין לו מא"ל דנהי דשמואל סובר עבחז"ל דלמא סבר ג"כ אקרי וכתב ולכאורה יש ליישב דשמואל לשיטתו מקש' הגמר' שפיר דהא במס' ב"ב אם דאקני משתעבד או לא לרבנן. ואם דאקני לא משתעבד שטר מאוחר פסול אם לא שכ' אוחריהו וכתבוהו וא"כ ליכא למיחש דלמא הי' שטר מאוחר ואדרבה בזה נאה לתרץ קושי' מהרש"א הנ"ל על ר"א דסבר מטעם שמא כתב א"כ קשה לר"מ דסבר ע"ח כרתי בוודאי אמרינן עדיו בחז"ל א"כ אמאי לא יחזיר ועפ"ז ניחא מאוד לר"מ דסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואקני' משתעבד ושטר מאוחר כשר לר"מ ואדרבה כל מתני' דשטר מאוחר אתי' כר"מ כדאיתא בב"ב וא"כ שפיר יש לחוש דלמא היה שטר מאוחר ולא שייך עבחז"ל ודוק היטב: אך האמת יורה דרכו דבלא"ה, לא קשי' מידי דנהי דחיישינן דאיקרי וכתב היינו מכח ריעותא דנפילה דאם מן המלוה נפל למה לא נזהר וע"כ מן הלוה נפל ועדיין לא לוה או לא מסר ומפאת זאת צ"ל דאיקר' וכתבו עדים אבל הכא נהי מכח ריעותא דנפיל' אמרוי שמא מן הלוה נפל וכן יש לחוש דהא השטר מאוחר ועדים כתבו בלי מלוה וזה ברור: והשתא דזכינו לכל זה מיושב היטב דברי התוס' שתמוה דמביא גבי גט שחרור אייתי ראי' ותמוה דהא הרא"ש פסק עדיו בחתומיו זכין לו ואנן פסקינן דזכות הי' לעבד ועפ"ז ניחא דהנה באמת כותבין גט לבעל אע"פ שאין אשתו עמו ומקשה תוס' נימא דלמא מסר בצנעה למחר וליומא אוחרי. ותי' תוס' דקלא אית להו ורא"ש כ' בגיטין ועוד מפורש כיון דלפי האמת אמרינן אייתי ראי' גבי ריעותא דנפילה אפי' בגט ה"נ יאמרו הכא אייתי ראי' וא"כ לפ"ז בשטר שחרור אם איחר השטר דלא שייך עדיו בחתומיו זכין לו כמו שבארנו דהא חתימה לא עדיף לר"מ מן מסירה לר"א דאינו מכווין רק עד אותו זמן וה"נ האיך מצי לזכות עדים על זמן מאוחר וא"כ שפיר קשה דלמא הי' שטר מאוחר דלא שייך עדיו בחתומיו זכין לו ובזה לא שייך תירוצו דאקרי וכתב לא אמרינן הי' בשטר שחרור כשר לכתוב בלי שראה המסירה כמו בגט רק בהא אמרינן עדיין לא ידע מן סברה א"כ באמת אין כותבין שטרן שחרור בלי שראה המסירה ושפיר קאמר הגמר' אבל לפי האמת