יריעות שלמה יורה דעה חלק א רב

בשעבוד לא בעי מוכח מתוכו ומתחיל השעבוד מאותו שעה שמסר לו השטר אם כן אף בו ביום לא מצי לחזור אם כן מתורץ קושי' מהרש"א הנ"ל דר' אמי סבר גם כן דאיכ' למיחש לפרעון רק סבר אם אית' דפרע מקרע קרע רק דלמ' פרע בו ביום ובו ביום אבד הלוה השטר ולא שייך אם אית' דפרע מקרע קרע הא יכול לחזור וללות בו פעם אחרת ע"ז קנין חדש כמו שכתבנו לעיל אולם ר"א סבר לפריעת בת יומא לא חיישינן אבל לר"מ דסבר עח"כ שפיר איכ' למיחש לפרעון בת יומא מהאי טעמ' דלמא חזר בו ביום המלוה דהא לר"מ בעי מוכח מתוכו ושפיר יוכל לחזור הלוה כמו שבארנו לעיל ואם כן לר"מ שפיר איכ' למיחש לפרעון ולקנוני' ודו"ק היטב: ואפשר יש לתרץ ג"כ הסוגי' משום דקשי' עפ"ז דהנה הר"ן בסוף פרק המגרש הביא באריכות פלוגתא בפוסקים אם אמרינן אף עדי מסירה כרתי אבל עדי חתומה לכ"ע כרתי ור"א ג"כ מודה בזה או דלמא דוקא עדי מסירה עיי"ש שהבי' קושי' בשם הרמ"א אם כן אמאי אמרינן שודא דלמא לא מסר באפי' עדי מסירה ותי' דהיינו דאמרינן שודא דלמא מסר באפי' עדי מסיר' עיי"ש נמצא לפ"ז אם לא מסר באפי' עדי מסירה לכ"ע עבוד אינו מתחיל רק בסוף היום ושפיר יוכל לחזור והנה באמת י"ל דר"א ואביי מחולקים בהך סברא דר"א סבר דוקא עדי מסירה כרתי. וא"כ לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו אבל אביי סבר ע"ח לכ"ע כרתי ושפיר אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו אף לר"א ולכ"ע עדיו בחתומיו זכין לו וא"כ שפיר קאמר משום דאקרי וכתוב ל"א וע"כ משום פרעון מקשה ת"ז מאי איכא למימר. וצ"ל דלמא פרע בו ביום דמצי לחזור בו ביום והיינו דלמא לא מסר באפי' עדי מסירה ואם כן שיעבוד אינו מתחיל רק בסוף היום ושפיר מצי לחזור א"כ מוכח דעדיו בחתומיו זכין לו דאל"כ בעי עדי מסירה ומשעה שמסר לו קנה ודו"ק: והנה בש"ע סי' ס"ג סעיף א' מבי' המחבר דעות וכו' מי שאומר בשטר שאין בו זמן אם מביא עדים שפרעו תחת ידי המלוה כשקנה הלקוחות גבי מאותן לקוחות ופי' בטור ח"מ ובאו"ת והפלא"ה בסוגי' דשודא כולם השיגו עליו דלית' לפי מה שכתבו תוס' והפוסקים בשני שטרות הלואה לכ"ע לא אמרינן שודא דשעבוד אינו ממחיל רק משעה שמוכח מתוכו ואינו חל עד סוף היום כמו כן בשטר שאין בו זמן כיון דאינו מוכח מתוכו אינו גבה מלקוחות דהא אינו מוכח מתוכו שבא לידו קודם שקנה הלקוחות והש"ך הבי' שני ראיות וכ' או"ת דליכא ראי' משם דגבי גט עיקר תלי' בגירושין ולא מקרי שעבוד עיי"ש. ובאמת עיין בש"ע סי' ע"ט כתב שם הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת אינו גבה בשטר מלקוחות דאינו מוכח מתוך השטר וא"כ חזינן דבעי מוכח מתוכו וממילא בשטר שאין בו זמן אינו גבה מלקוחות חידוש בעיני שלא הבי' ראי' זו. אולם באמת קשה לי טובא לפי שיטה הנ"ל דבשטר שאין בו זמן אינו גבה מלקוחות א"כ מאי מקשה הגמר' פ' אין נשבעין דף ע"ב על מתני' מוקדמים פסולים נהי דלא גבה מזמן ראשון מזמן שני מיהו דגבה ופי' רש"י שם משעה שנעשה הלואה עיי"ש וקשה לי כיון דהוי שטר מוקדם א"כ ממיל' לא עדיף מאין בו זמן דהא שטר שקר הוא והוי כאין בו זמן ולכאו' קושי' גדולה: אולם אמינא לאחר עיון לא מבעי דליכ' תיובת' מזה אדרבה סייעת' לשיטה הנ"ל משום דבאמת צריך לדקדק על לשון הגמר' דשם מזמן שני מיהא תגבה הוי לי' למיתני מזמן הלואה מיהא תגבה. ולכן אמינא כוונה אחרת דהנה הרא"ה והריטב"א בכתובות דף צ"ד והר"ן סוף פרק המגרש כתבו כולם באם כתוב בו שנה סתם או חודש סתם בשטר אינו גובה מלקוחות רק עד שעה שמוכח מתוכו דהיינו סוף שנה או סוף חודש ואם כן לפ"ז אם עדים הקדימו זמן חודש דהיינו שהלואה נעש' בסיון והם כתבו ניסן או שהקדימו איזה יום בחודש כגון שנעשה הלואה בח' בסיון והם הקדימו על ד' סיון אם כן אותו זמן שהקדים דהיינו זמן חודש או איזה יום בחודש הוי כמאן דלא כתוב באיזה חודש או דלא כתוב באיזה יום בחודש אבל זאת עכ"פ זמן שני דהיינו איזה שנה או אם הקדימו רק זמן יום בחודש אבל באותן החודש באמת נעשה הלואה אם כן אותו זמן אמת הוא ושפיר פריך הגמר' מזמן שני מיהו תגבה דהיינו זמן חודש או זמן שנה שזה לא הקדימו אם כן הוי עכ"פ מוכח מתוכו שנעשה הלואה בסוף שנה או בסוף חודש ס"ל דזמן ראשון לא גרע מן לא כתוב בו כלל ולפע"ד נכון מאוד בדקדוק הגמר' וכפתור ופרח הוא: ולפ"ז מתורץ גם כן מה דנתקשיתי עד מאוד לשיטת הרמ"ה שהובא בטור סי' מ"ג ובש"ך סי' מ"ג ס"ק. דאם כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי וגבה מכאן ולהבא ואם כן קשה מאי מקשה הגמר' לקמן שמעי' בי רבנן ומפסדי ולשיטת הרמ"ה קשה טובא דהכא בודאי עושה מלוה זאת דליכא פסידא למלוה דאף אם שמעו רבנן לא מפסדי וגבי מכאן ולהבא דלכאורה קושי' גדולה עד שתמה שלא הרגישו האחרונים בזה וצריך לומר בדוחק, דשמעי' רבנן רק דכתיבה לא הי' ביום המסירה ושפיר מפסדי רבנן דיאמרו אם אייתי ראי' אמאי מטי גיטא לידך ויהי' צריך לותבי' כל פעם עדי מסירה באיזה יום נמסר. ואדרבה בזה ג"כ יהי' מתורץ קושי' גדולה מה שהק' מהרמ"ש לשיטת רש"י דחיישינן שמא כתב בניסן ולא לוה עד תשרי קודם נפילה רק משום פסול לא נזהר לשומרו והקשה א"כ מאי מהני הנפק ועיין בתומים סי' ס"ה ס"ק כ"ב תי' לכאו' קושי' זו בדוחק כיון דחזינן דכתוב בו הנפק וחזינן דנזהר בו לכתוב הנפק עיי"ש ולפי' הנ"ל בקיצור ניחא דרש"י גם כן סבר כשיטת הרמ"ה דמכאן ולהבא גובה. רק אפ"ה לא נזהר לשומרו כיון דצריך להבי' ראי' שנמסר בידו קודם שקנו הלקוחות אבל בשטר שכ' בו הנפק עכ"פ גבי' משעה שכ' בו הנפק ונזהר לשמרו ודו"ק: אבל זה דוחק דעדיין קשה מאי מדמה הגמר' לשטר שנמחל שיעבוד דהתם בוודאי מפסדה אבל הכא הי' רק ספק הפסד. ואפשר י"ל עוד לפי מה דנתקשה בתומים בסי' נ"א לפי שיטת הפוסקים לר"א דאמר עח"כ צריך בכל שטרות עדי מסירה רק על שטר שבא לפנינו ואמרינן מסתמא נמסרה באפי' עדי מסירה א"כ האיך אמרינן שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי בממ"נ אם אמרינן דמסתמ' מלוה לא יקח בלי עדי מסיר' אם כן ע"מ ירגישו בדבר וא"פ עיקר חשש שמא לא מסר באפי' עדי מסירה. א"כ קשה בקיצור למה כותבין שטר שלוה אם לא יראו מסירה דלמ' לא ימסור בעדים ועוד האיך מתרץ עדיו בחתומיו זכין לו עדיין קשה דלמ' לא ימסור בעדי מסירה ותי' תי' נכון. בוודאי היכ' דליכא רווחה למלוה לא יעשה מלוה ולא יתן בלי עדי מסירה אבל אם לא אמרינן עדיו בחתומיו ושפיר איכא למיחש דלמא לא מסר בעדי מסירה וא"כ לפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל דשפיר מקשה הגמר' שמעי' רבנן ומפסדי דבממ"נ האיך איכא למיחש דלמא לא מסר בעדי מסירה א"כ מפסדי מכאן ולהבא ואם באמת מסר בפני עדי מסירה האיך עדי מסירה יזדקקו בדבר הנ"ל ודו"ק היטב. ורמ"ה קאי לדידן דפסקינן כר"מ בשטרות או באמת מסר בעדי