יריעות שלמה יורה דעה חלק א רא

כמו שכתבנו. א"כ סובב עלינו קושי' המגיד על הראב"ד והך דר"א דקאמר לפרוע בת יומא לא חיישינן ולא נקט אפי' למחר ויומא אוחרי משמע דתוך זמנו נאמן לומר פרוע מכש"כ לשיטת ר' כהנא דקאמר כשחייב מודה אבל באין החייב מודה או אין הלוה בפנינו אפי' לפרוע בת יומא חיישינן מכש"כ בתוך זמנו אך באמת ניחא דהא כל טעמא שכתבנו דאין נאמן פרוע בת"ז מכח אם איתא דפרע מקרע קרע. וזה תינח למחר וליומא אוחרי אבל בו ביום שפיר י"ל דלא קרע דחושש פן ילוה לו עוד פעם על שטר זה וא"ל דהוי שטר שנמחל שעבודו דז"א לפי מה דמבואר בש"ע סי' מ"ח ברמ"א דאם קבל קנין חדש או שימסור באפי' עדי מסירה מהני ומותר ללות מחדש וא"כ שפיר יכול ללות מחדש ולא קרע אבל בת"ז דליכא יכול לחזור וללות בו מטעם דהוי מוקדם שפיר י"ל דאין חוששין לפרעון מטעם א"א דפרע מקרע קרע ודו"ק היטב: ובזה מתורץ ג"כ דברי רש"י בכאן שכ' בד"ה חוששין לפרעון ומן הלוה נפל ותמוה דהא אמרינן אישתמוטי וא"כ ע"כ מן מלוה נפל. ועפי"ז ניחא דשפיר צריך רש"י לפרש דמן הלוה נפל דהא קשה דמשמע אף בת"ז לא יחזיר ובזה לא שייך אישתמוטי כאשר בארנו וע"כ קאי הגמר' דהכא לר' כהנא דחוששין לפריעה בת יומא. ובו ביום נפל מן הלוה ובו ביום לא קרע הלוה דחושש פן ילוה לו עוד פעם כאשר בארנו ודו"ק: ובהך סברא יש לתרץ קושי' מהרש"א הנ"ל דבאמת היינו טעמא דר"א דלא חייש לפרעון מטעם אם איתא דפרע מקרע קרע ולפריעה ב"י לא חיישינן רק קשה דלמא הי' זה שטר מאוחר ופרע קודם זמן שטרא ולא הוי פריעה בת יומא ולא קרע השטר דהי' סבר פן ילוה לו עוד פעם שנית באפי' דמסירה או בקנין חדש כמבואר ברמ"א הנ"ל רק באמת אם לא כ' דאקני בשטר מאוחר הוא פסול ואנן פסקינן אף דאחריות טעות סופר. אבל דאקני לאו טעות סופר עיין בש"ע סי' קי"ב וא"כ א"ש דהוי מאוחר ושפיר צריך ר' אסי לתרץ מטעם שמא כתב דמטעם פרוע ליכא למימר דלמא הי' מאוחר דהא לא הי' מאוחר כיון דלא כתוב בו דאקני. אבל על ר"מ לא קשה מידי די"ל דאיירי בשטר שיש בו אחריות שכתוב בו דאקני אבל מרבנן דקאמרי אף בשטר שאין בו אחריות לא יחזיר וזה ע"כ ליכא חשש למאוחר א"כ ליכא למימר דפרע דאם איתא דפרע מקרע קרע ויותר נכון דהרמב"ם פסק שטר מאוחר כשר ולא כתב דבעי דאקני ופירשו אחרונים כיון דאקני משתעבד כיון שאוחר השטר ממילא מקרי כמו שכתוב דאקני ושמואל וכע"ח מ"ד סבר לרבנן דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע מאוחרי' פסולים דדאקני לא משתעבד וא"כ לר"מ לשיטתו דמאוחר כשר שפיר י"ל דלמא מאוחר הי' אבל לרבנן מאוחרי פסול וצ"ל דאם שמא כ' דא"א דפרע מקרע קרע ודו"ק היטב: אולם באופן אחר יש ליישב קושי' מהרש"א הנ"ל בהקדים לבאר ולתרץ קושי' המגיד הנ"ל על הראב"ד הנ"ל דסבר בת"ז לא חיישינן לפרעון וא"כ קשה תרתי חדא אמאי נקט בו ביום ולפריעה בת יומא לא חיישינן לינקט חידוש יותר אפי' בתוך זמנו. ועוד לר' כהנא אפי' לפריעה בת יומא חייש מכש"כ ת"ז. וי"ל בהערה אחת דיש להמציא דלפריעה בת יומא יותר עדיף לחייש מלפריעה ת"ז דהנה בקדושין דף מ"ז אית' לימא כתנאי המקדש במלוה וכו' וכ' מהרש"א ופ"י דהא דלא מוקי במלוה ברשות בעלים לחזרה כמו אידך ברייתא דהשת' סבר דכ"ע סברי דלוה ברשות בעלים לחזרה וכ"כ פ"י בסוגי' דב"מ דקאמר ואלו מעושק מ"ט לא אהדרי' קר' דמקשה אע"ג דמלוה במכר לא קנה דשם איירי במלוה בעין וסברי דלכ"ע מלוה ברשות בעלים לחזרה ע"ש ולפי האמת ג"כ סבר ר"מ מלוה הרי היא כפקדון דמלוה ברשות בעלים לחזרה ואו"ת בסי' ע"ב סעי' ל"ח ס"ק נ"ד מיישב דעת המחבר דפסק מלוה ברשו' בעלים לחזרה וא"כ לפ"ז יש לומר אף דאמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ואפ"ה נאמן אם אמר שפרע ת"ז במגו דאי בעי אמר שמלוה תבעו לי כשמלוה הי' עדיין בעין ובע"כ הי' צריך לפרוע לו דמלוה ברשות בעלים לחזקה ולא שייך לומר חזקה אין אדם פורע תוך זמנו כיון דצריך לפרוע בע"כ כיון שמלוה עדיין בעין. ולפ"ז יש לומר שפיר הא דקתני הכא לא יחזיר סתם אף בתוך זמנו היינו מהאי טעמא דלמא פרע לו כשמלוה הי' עדיין בעין והי' צריך לפרוע לו ובזה יש לתרץ בקיצור קושי' מהרש"א הנ"ל דר"א דלא מוקי משום פרעון היינו משום ת"ז וליכא למימר דלמא פרע כשמלוה עדיין בעין דהא רבנן סברי מלוה לאו ברשות בעלים. אבל לר"א לשיטתו דמלוה ה"ה כפקדון נימא דלמא] פרע לו כשמלוה הי' עדיין בעין ודוק היטב: אך באמת דעת הרמב"ן בסי' ל"ט שהובא בטור שם עיי"ש דאם כתב לוה שטר מדעת המלוה צריך להלות לו דכיון דנכסיו אחראין ומשעבד לו כל נכסיו תחת זאת מחוייב להלות לו ואף הרשב"א דחולק שם מ"מ במסר לו מעות בכה"ג לכ"ע לאו ברשות בעלים לחזרה וכיון דמשעבד לי' כל נכסיו ובפרט לפי מה שכתב הריטב"א ושאר פוסקים לטעמ' דמלוה ברשות בעלים לחזרה דמשיכ' אינו קונה ומהאי טעמ' גבי שואל בלא בקע בו קנאה. והוב' גם כן בתומים סי' ע"ב ס"ק נ"ד הנ"ל. אבל אם משעבד לו בשטר נכסיו הוי כמו מכר ושעבוד הוי לכ"ע כמכרו ובודאי לכ"ע לאו ברשות בעלים לחזרה ואם כן לפי זה בשטר לכ"ע מודים דלאו ברשות בעלים כיון דמשעבד לי' בשטר זה מול זה נתחייב וקנה אותן דמי הלואה. אך לפי מה שכתבו תוס' בסוגי' דשודא (ונאריך בסמוך בזה) דבו ביום אינו מתחיל השעבוד לכ"ע ומהאי טעמ' שני שטרות הלואה לכ"ע חולקין בשוה ולא אמרינן שודא דשעבוד מתחיל בפ"א בסוף היום אם כן לפי זה בו ביום לאו שייך סברת הרמב"ן הנ"ל (ועיין פ"י בקדושין השיב על ראית הש"ך נגד הרמב"ן דהתם לא נשתעבדו נכסיו עד שעת אונסין ע"ש ואם כן כיון דשעבוד אינו מתחיל רק בסוף היום ואם כן בו ביום שפיר מצי לחזור המלוה כשהמעות עדיין בעין ובזה מודה הרמב"ן כיון דשעבוד אינו מתחיל רק בסוף היום עדיין אינן משעבדין לו נכסיו ובזה מתורץ קושי' המגיד על הראב"ד דבו ביום ליכא חידוש יותר מתוך זמנו דלא חיישינן דלמ' שהמעות עדיין הוא בעין חזר המלוה והי' צריך לפרוע בו ביום ולפ"ז מתורץ גם כן קושי' הש"ך בסי' ס"ה דהמחבר הבי' בשם תשובת הרא"ש דלפריעה ב"י לא חיישינן ומקשין עליו דהא ר' כהנא משיג דוקא כשחייב מודה. ועפ"ז ניחא דודאי ר' כהנא לא יחלוק במציאות עם ר"א דחייש לפריעה ב"י ובאמת מצד סברא מה"ת דפרע כשמלוה בו ביום דהא תוך זמנו לא יפרע מכש"כ בו ביום רק לר' כהנא בודאי גם כן מודה דלפריעה בת יומא שיפרע מרצונו בודאי לא חיישינן רק ר' כהנא סבר בפ"א דגמר' דקדושין וכסתם גמר' דב"מ דמלוה ברשות בעלים לחזרה ואם כן שפיר חייש לפריעה בת יומא ודלמ' מלוה חוזר בו ביום דבו ביום מצי לחזור אבל אנן פסקינן דמלו' לאו ברשות בעלים לחזרה ואם כן פסקינן לפריעה בת יומא לא חיישינן וזה נכון: אולם דעת רש"י בסוגי' דשודא דלא מחלק בין שעבוד למכר ולרבנן דלא בעי מוכח מתוכו במכר אף