יריעות שלמה יורה דעה חלק א ר

לא בעי שטר ג"כ גבי מלקוחות ואינו נאמן לומר פרוע א"כ האיך מתרץ הגמ' אישתמוטי דקשה הו"ל ליקח שובר וא"ל כסברת נמ"י דשובר צריך לשומרו אבל שטר א"צ לשומרו, דהא שטר ג"כ צריך לשומרו אם יביא העדים שהלוה לו וקנה ממנו בקנין סודר וא"כ אף אם יהי' נאבד שטר ג"כ גבי בעדים שהלוה לא צריך למימר המלוה את חברו בעדים א"צ לפורעו בעדים דהא בקנין אינו יכול לומר פרוע וא"כ ביותר קשה מאי מקשה הגמ' ולשמואל דאמר לא חייש לפרעון ולקנוני' מא"ל דלמא דוקא בשטרי הקנאה סבר דלא חייש לפרעון דלא שייך אישתמוטי כנ"ל אבל בשטרי דלאו הקנאה באמת חייש לפרעון דשפיר שייך אישתמוטי. אך לכאורה י"ל דגמר' פריך שפיר בממ"נ אי חייש במתני' לפרעון ולקנוני' גבי חייב מודה. א"כ התם ג"כ שייך אישתמועי וא"ל דהו"ל ליקח שובר ז"א דלמא באמת לקח שובר רק עתה שמסתיר השובר ועושין קנוני' מא"ל אמאי קאמר שמואל דיחזיר לבעלים משמע אף בשטר שיש בו אחריות וע"כ חדא מתרתי או דאינו חושש לסברת אישתמוטי או דאינו חושש לקנוני' וא"כ שפיר מקשה הגמר' ואדרבה בזה מדויק הלשון בגמרא ולשמואל דאמר לא חיישינן לפרעון ולקנוני' דלכאו' קשה אמאי נקט ולקנוני' דהא שמואל לא חייש לפרעון גרידא אפי'. אולם עפ"י דברינו הנ"ל ניחא היטב דזאת מוכח רק דתרתי בהדדי לא חייש ודו"ק היטב ונכון: אך הא ליתא דכבר בארנו היכא שאינו צריך להודאתו לא חייש לקנוני' וקמה קושי' הנ"ל לדוכת' אך באמת מכאן ראי' ברורה לדעת הסמ"ע דאף בקנין גרידא בלי שטר נאמן הלוה לומר פרעתי א"כ בשטרא קנין גם כן אינו צריך לשומרו. ולשיטת הרי"ף בשטרי הקנאה בעי מטו לידו וע"כ שטרא הקנאה לא הוי קנין גמור דמשעת קנין משעבדי כמו שמבאר פ"י בטור ח"מ סימן ל"ט א"כ בלא"ה ניחא כמובן והשתא שזכינו לזה מיושב היטב סוגי' דר"א בחדא ושמואל בתרתי. דלכאורה קשה לי לפי מה שהעמיד פ"י בכוונת רש"י דהא דקאמר שטר שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשעבדי ולא מב"ח לא כמו שכ' תוס' דמחל לו הקרן רק שיוכל לטעון פרוע דהוי כמו כתב יד דיוכל לטעון פרוע א"כ קשה מאי מקשה הגמר' על ר"א דלמא ברייתא מיירי בתוך זמנו דאם כן לא גרע ממלוה ע"פ דאינו נאמן לומר פרוע ועיין בש"ך סי' ס"ט שהבי' ראי' בשטר שאין בו אחריות ג"כ אינו נאמן לומר פרוע דאל"כ אמאי לא יחזיר באינו חייב מודה וליכא ראי' כלל דאיכא למימר דמיירי בתוך זמנו ופשוט הוא. אבל שפיר קאמר דגבי מבני חרי וצ"ע: אך באמת מה דמקשה הגמר' ממ"נ חדא מתרתי בודאי קשה דהנה מהרש"א ומהרש"ל כתבו דגרסינן בגמ' דרבנן סברי ממשעבדי דלא גבי אבל מבני חרי וכו' זה ליתא דא"כ הוי קשי' ר"א בתרתי רק סתם מגבי גבי ומה"ט מסופק ר"ש אם סברי מגבי גבי ממשעבדי או מב"ח. וא"כ אם ר"א סבר אליבא דרבנן דגבי דנקט מב"ח א"כ ע"כ צ"ל דאינו דוקא בתוך זמנו דלאחר זמנו נאמן. לומר פרעתי במקום דגבי מב"ח ור"מ סבר אף בתוך זמנו אינו גבה כיון דמחל לו הקרן לשיטת תוס' וא"כ אם איירי בתוך זמנו שפיר י"ל דשפיר קאמר אבל כשח"מ לפרעון ולקנוני' לא חיישינן דאם איתא דפרע מקרע קרע ואישתמוטי לא שייך דהו"ל ליקח שובר דהא שטר גם כן צריך לשמרו מן העכברים פן יבוא עדים שהלו' לו והוא תוך זמנו א"כ יהי' נאמן אף בנאבד השטר. וא"ל דלמא לקח שובר רק שעתה מסתתר השובר. ז"א היינו דקאמר לפרעון ולקנוני' כי הך לא חיישינן ר"ש כיון שאינו צריך לפודה אותו. ובריית' מיירי בלאחר זמנו ושפיר חיישינן לפרעון אישתמוטי וכו' רק א"כ קשה בממ"נ חדא מתרתי ז"א מיירי בלאחר זמנו דקשה מאי דקאמר לא חייש ואי איירי ר"א בתוך זמנו א"כ קשה מאי דקאמר אליב' דר"א אינו גובה לא ממשעבדי ולא מב"ח א"כ היינו דקאמר חדא הי' משום דמנקט פלוגתא לאחר זמן ובתוך זמן אליבא דרבנן מש"ה מתרץ לה הכי. אבל יותר נכון יש להעמיד בתי' הגמר' לפ"ז דשיטה מקובצת תירץ קושי' מהרש"א הנ"ל דלעולם אליבא דרבנן סבר מבני חרי דקגבי רק בכל זה ליכא תרתי כיון דסבר דאונסי' באח"מ ור"מ סבר אף לא מב"ח מה"ת נפיש פלוגתא ולומר דרבנן סברי אף ממשעבדי ע"ש וא"כ הסוגי' סובבת כך דתיובתא דר"א בחדא בממ"נ אם איירי ר"א בת"ז. ור"מ סבר אף לא מב"ח קשי' מה דקאמר ר"א לא מב"ח ואם איירי ר"א בלאחר זמנו קשה מאי דקאמר לפרעון ולקנוני' א"כ מקשה הגמר' ע"ז והא הני תרתי הוא. כיון דאם סבר דר"א הוכיח דאיירי בת"ז דאל"כ אף לרבנן נאמן לומר פרעתי ומש"ה קאמר שפיר לפרעון ולקנוני' לא חיישינן א"כ קשה תרתי דר"מ סבר אף לא מב"ח לגמרי מטעם דמחל הקרן ואליב' דרבנן ג"כ מה דקאמר אינו גובה ממשעבדי וע"ז תי' חדא הוא משום דקאמר מחלוקת באין חייב מודה מתרץ הכי דמהכ"ת נפיש פלוגת' ודו"ק היטב: ועפ"ז מתורץ ג"כ הסוגי' מה דקאמר הגמרא משום דקשי' לי' והסוגי' תמוה כמו שהקשה תוס' וי"ל דהש"ך בסי' מ"א כתב דמשמע מכל סוגי' דהכא דקתני סתם לא יחזיר אפי' בתוך זמנו (ולפי הנ"ל מוכח מבריי' בקיצר דאיירי בת"ז דאל"כ אמאי קתני אין לוה מודה לא יחזיר הא יכול לטעון פרוע וע"כ איירי בת"ז) ואם כן קשה אמאי חיישינן לפרעון נימא אם איתא דפרע מקרע קרע וא"ל אשתמוטי משתמיט א"כ הו"ל ליקח שובר וסברת נמ"י לא שייך דהא בת"ז ג"כ צריך לשמור שטרו רק יביא עדים שהלוה לו והוא בת"ז. וא"ל דידע דליכא עדים ז"א דהא עדים שנחתמו על השטר אם יבואו ויגידו שהלוה לו והוא בתוך זמנו וא"כ גם כן יהי' גובה אף אם נאבד השטר כשיטת הש"ך הנ"ל. אך אם אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו א"כ א"צ לראות הלואות המעות וא"כ שפיר י"ל דפרע ואישתמוטי דעל עדים אינו צריך לדאוג דהא עדים לא ידעו מן הלוה רק שהם כתבו לו ללות. אבל אם לא נימא עדיו בחתומיו וא"כ ע"כ עדים גופי' ידעו מהלואות המעות. וא"כ אם יבואו עדים שהלוה לו והוא בת"ז צריך לשלם לו כדעת הראב"ד וש"ך הנ"ל דדל שטרא מהכא גבי עפ"י עדים. ואם כן לא שייך אישתמוטי קא משתמיט דהא צריך לשמור שטרו בלא"ה ס"ל וא"כ הו"ל ליקח שוברו ושפיר מוכרח אביי עדיו בחתומיו זכין לו. וכותבין שטר ללוה מהא דחייש לפרעון ולקנוני' ודו"ק היטב כי נכון: וממילא מפורק עפי"ז קושי' מהרש"א בכתובות בסוגי' דשודא דמשמע התם לכ"ע דסבר עדיו בחתומיו זכין לו. א"כ קשה לר"א האיך מוקי טעמא דר"ע דשטר שיש בו אחריות נכסים לא יחזיר ועפי"ז ניחא בממ"נ לר"מ דסבר עדיו בחתומיו זכין לו א"כ בלא"ה חיישינן לפרעון ולקנוני' דהא דר"א לא סבר דחייש לפרעון היינו מהאי טעמא דלא שייך אישתמוטי אבל למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו שפיר שייך דחיישינן לפרעון ודו"ק היטב: אולם לפ"ז לדידן דאין כותבין שטר ללוה באין מלוה עמו א"כ ממילא תוך זמנו אין חוששין לפרעון אף אם אין עדים קיימים לפנינו מטעם דאם איתא דפרע מקרע קרע וא"ל אישתמוטי דהו"ל ליקח שובר דהא שטר ג"כ צריך לשומרו פן יבואו עידי הלואה ויאמרו שהוא ת"ז