יריעות שלמה יורה דעה חלק א קצט

סי' ולא הי' מייאש מגוף הנייר. ודוק היטב. ולפי שיטת אביי דטעמ' דחייש לפרעון ולקנוני' ג"כ ניחא היטב מה דנקט לשון שטרי ורבותא גדולה אתא לאשמעינן. דהנה הש"ך בסי' ס"ה ס"ק ק' וסס"ק ל"א כתב דהא דקתני לקמן במתני' אם נותן המלוה סי' מהני היינו לגבות מבני חרי אבל ממשעבדי לא מהני דחייש לפרעון ולקנוני' דלוה הגיד למלוה הסי'. אבל קצהח"ש בס"ק זי"ן הבי' בשם א"ז דהס' דחיישינן לקנוני' היינו היכא דצריך להודאתו דאז אמרינן דהודאתו לא מהני דקנוני' עבדי אבל היכא דאין צריך להודאתו תו לא חיישינן לקנוני' וא"כ לפי דעת הש"ס הנ"ל ניחא היטב דנקט לרבותא אע"ג דנותן סי' בשטרות המלוה דהיינו סי' מנין ואפ"ה לא יחזיר מטעם דחיישינן לקנוני' דאמרינן לוה הגיד למלוה הסי' וכ"ה לדעת ר"א דמטעם שמא כ' ללות וכן אמרינן דלעולם לא לוה רק הלוה הגיד למלוה הסי' וזה נכון מאוד לדעתי ובזה ג"כ מתורץ היטב סוגי' דר"א בחדא ושמואל בתרתי דבאמת לפי דרכנו דאם מתני' מיירי באינו חייב מודה ויחזיר לצור עפ"י צליחיתו יקשה דהא המלוה מייאש וע"כ מיירי דמלוה נותן סי' מנין וא"כ שפיר קאמר על זה ר"א אבל כשחייב מודה ד"ה יחזיר דלפרעון ולקנוני' לא חיישינן רק צ"ל דלוה הגיד לו הסי' וקנוני' כי הך לא חיישינן כדעת אסיפת זקנים הנ"ל אבל בריי' מיירי באין בו סי' [והיינו דנקט בבריי' מצא ש"ח דבשט"ח גרידא ליכא סי' כאשר בארנו] א"כ צריך להודאתו ושפיר חיישינן לקנוני' וא"כ יש להעמיד זאת באמת בתי' הגמ' משום דקאמר ר"א מחלוקת בשאח"מ מתרץ לה הכי דכיון דאיירי בשאין חייב מודה וע"כ מיירי שנותן בו סי' מנין וכו' אבל על שמואל מקשה שפיר דהא לא איירי שם מן סי' מנין דאל"כ למה נקט שטר הקנאה אפי' בלי שטר הקנאה ג"כ ליכא למיחש שמא כתב ודו"ק היטב: ועפ"ז ג"כ מקום לתרץ קושי' בסי' מ"ה דר"א דמתרץ מטעם דאיקרי וכתב ולא מתרץ משום פרעון וע"כ צ"ל חדא מתרתי או לפרעון לא חיישינן או לקנוני' לא חיישינן והקשה דהא ר"א סבר לקמן לפריעה לא חייש משמע דזולת זה חייש לפרעון. והא דחיישינן לקנוני' מוכח מברייתא דלקמן דקתני מצא שטרי מתנות הרי זה לא יחזיר והיינו טעמא דלמא יהיב והדר יהיב כמבואר לקמן דזה הוי קנוני' גמור ועל כל זה נרא' דודאי לקנוני' חייש. רק במתני' משמע דאיירי אף במלוה נותן וכ"ז בשטר מדנקט מצא שטרי וכו' ומקנוני' כי הך היכא דאין צריך להודאתו זה לא חיישינן אבל לשמא כ' ללות בניסן שפיר חייש דלוה הגיד למלוה הסי' ועושה כדי להרויח פשיטי דספר' שמא לא מקרי קנוני' כיון דאינו עושה כן לשם קנוני' אבל היכי דצריך להודאתו שפיר חייש לקנוני' ודו"ק: אולם אנכי הבאתי ראי' ברורה לדעת קצהח"ש בשם א"ז הי"ל הי"מ דאינו צריך להודאתו תו ליכא למיחש לקנוני' מגמר' דלקמן דמוקי בשטרי חלטתא ואיהו דאפסיד אנפשי' וכו' א"נ למכתב שטרא אחרינא עליי' דמדינא אר"ע לא הוי למהדר וכו' וקשה דלמא באמת כ' לו שטר אחרינא רק שעושין לקנוני' וזה דוחק גדול דמיירי שם במקום דליכא למיחש לקנוני'. ועוד קשה מ"מ לשמואל דקאמר לקמן אם איתא דפרע מקרע הוי קרע קשה למ"ד כותבין שובר דלמא הי' טוען שאבד השטר ונתן לו השובר ועתה שמסתיר השובר וקנוני' הוא דעבדי וזה דוחק דלא חייש לקנוני' ועוד א"כ אמאי צריך רבא לומר אישתמוטי משתמיט תיפוק בקיצור דאין חוששין לקנוני' שמסתיר השובר, וע"כ זה הדבר אשר דברנו קנוני' היכי דאין צריך להודאתו לא חיישינן ודו"ק: אולם לפ"ז יש להעיר ולהקשות על הגמ' דהכא דמקש' לשמואל דאמר לא חייש לפרעון מא"ל. וקשה דהנה נקדים סי' מ"א בח"מ הבי' הש"ך דעת הראב"ד בנאבד השטר ועדים לפנינו שהוא ת"י אינו נאמן לומר פרעתי וכולם תמהו עליו דמשמע מכמה סוגיות דאפילו בת"י חיישינן לפרעון והש"ך כוונת אמרת בדעת הראב"ד דוודאי זאת מודה דאם נמצא שטר ת"י אמרינן דחיישינן לפרעון כיון דאיכא בשטר ריעותא וע"ש שטר בא לזכות אבל כוונת הראב"ד דעדים לפנינו ואמרו שהלוה לו והוא תובעו וא"כ לא בא לזכות ע"י השטר. כן תדה"ק. ואו"ת וקצהח"ש כתבו דדבריו אינו מובנים מה לי אם עדים לפנינו או אם אין עדים לפנינו דהא חזינן בשטר שהלוה לו ע"ש. אבל באמת שפתי כהן ישמרו דעת ודבריו המה כתובים על לוח פסקו' ראשונים והוא בנמ"י. לקמן איתא ט"ז גבי שט"ח מא"ל וכו' אימר אישתמוטי משתמיט ונובכו כולם דבשטרי חלטתא ג"כ נימא אישתמוטי אבל נמ"י כתב דבר נכון דבשט"ח שפיר איכא למימר אישתמוטי שיתן למחר וליומא אוחרי' יהי' ממתין עד שיתן לו השטר ולא רצה ליקח השובר שלא יצטרך לשמרו מן העכברים. אבל בשטרי חלטתא שפיר קאמר אבעי' למכתב שטר מכירה וא"ל דלא דמי לשטר הלואה דהתם שפיר עביד שימתין עד שיחזיר לו המלוה השטר ושוב לא מצי להבי' ראי' שהלוה לו השטר כדי לחייבו שאף אם המלוה מבי' ראי' וכו' מצי לומר פרעתי דהוי כמלוה את חברו בעדים וא"צ לפרעו בעדים וכו' אבל הכא בשטרי חלטתא וכו' כיון שהמלוה מבי' ראי' בעדים שב"ד הגבה לו שדה זו הרי זה בחזקתו עד שיחזיר לו שוברו והילכך כיון שבין שטר זה או שטר זביני צריך לשומרו מן העכברים. הו"ל ליקח שטר זביני עכ"ל בקצרה ע"ש. א"כ חזינן בפירוש דבשטר חלטתא אם נאבד השטר והמלוה מביא עדים הרי זה בחזקתו ואפ"ה צריך לומר דלא חיישינן לפרעון מטעם אבעי' למכתב שטר זביני. שלא קאמר הגמ' בקיצור מה לי אם עדים בפנינו או בשטר ע"כ כסברת הש"ך כיון דבא לזכות ע"י השטר הוי ריעותא דנפלה וחיישינן וכן במלוה כ' הטעם דאם נאבד השטר נאמן לומר פרוע מטעם המלוה את חברו בעדים א"צ לפרעו בעדים ולא קאמר מטעם שנאבד השטר. ראינו בפירוש כסברת הש"ך אם עדים לפנינו והוא תובעו אינו נאמן לומר פרעתי וגבה מיני' ודברי נמ"י הן הן דברי הש"ך דבשטרי חלטתא כ' בפירוש דאם עדים לפנינו גבה אע"ג דנאבד השטר ודו"ק כי ברור הוא: וראי' לסברת הש"ך ג"כ מרישא דלקמן דף י"ז מן טוען אחר מעשה ב"ד כתבו דמש"ה מצא שטר כתובה הרי זה לא יחזיר דליגבי מנה ומתאים מפסיד שהי' נאמן לומר פרעתי מנה במגו דאלמנה נשאתיך ותמה או"ת סי' ס"ה ס"ק ק' וז"ל ולא יכולתי להלום דבריהם כלל דהס' כתובה לפנינו רק הוא ביד המוצאה וא"כ אם באו איש ואשה לפנינו יאמרו לו צא ופרע דמאי מגו יש דהא כתובה לפנינו דהא בתולה נשאת עכ"ל עיי"ש והניח בצ"ע: אולם דברי תוס' ג"כ סובב על קושי' זה דאף דטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אף בנאבדה הכתובה היינו דל שטרא מהכא גבי בתנב"ד אבל היכי דבלאו כתובה יש לה מיגו צריך לזכות ויהי' כתובה בזה שפיר אמרינן כיון דנפל כתובה איתרע ונאמן לומר פרוע וזה ברור בתוס'. ובזה מיושב ג"כ השגת או"ת וקצה"ח להש"ך דבכתובה אנחנו ידעינן שהוא בעלה והוי כמו עדים לפנינו. ונעלם מהם דברי תוס' הנ"ל דהי' נאמן במגו דאלמנה נשאתיך וא"כ צריכא לשטרא. אולם הא קשה על נמוקי יוסף הנ"ל דהא שמואל מיירי בשטרי הקנאה ובסי' ל"ט סעיף קטן. מבואר בש"ך דאף בקנין