יריעות שלמה יורה דעה חלק א כ

לדבריהם דרבנן היינו מטעם היא נעשה זבל דקאמר רבנן לעיל כדכ' הר"ן בשמו (וכשאני לעצמי אמרתי לתרץ באופן נאות דשפיר מוכח דרבנן ס' זוז"ג אסור דאיתא בשער המלך בהל' יסודי תורה הביא בשם ר"ן וכמה פוסקים דהנאת צל שאסור לישב תחת צל אשיר' הוא רק איסור דרבנן דמצד הדין מותר כיון דאין בו ממש וכמו שלהבת דמותר כיון דאין בו ממש אע"ג דשלהבת מותר לגמרי אף לכתחלה בצל גזרו ע"ש וא"כ י"ל דתרצן סבר דמצד צל מותר לזרוע ירקות אף בימות החמה כיון דהוא אסור רק מדרבנן לכתחלה. וזריעת ירקות מקרי דיעבד דהא זוז"ג ג"כ אסור לכתחלה ואפ"ה מותר לזרוע ירקות. וע"כ כמו שכ' הר"ן שם כיון דזריע' הוא בהיתר רק צמיח' ממילא אתי' הוי כמו דיעבד ועיין בט"ז סי' קמ"ב שהביא ג"כ סבר' זו וא"כ מצד צל ג"כ מותר. רק עיקר טעמא דבימות החמה אסור היינו מטעם נביות שנשרו על ירקות בשלמא בימות הגשמים מה שמשבח בנבי' פוגם בצל אבל בימות החמה אדרבה צל יפה להן ואסור מטעם נביות ונביות וזבל קרקע מקרי זוז"ג ושפיר מוכח דרבנן אסרו אפי' דיעבד זוז"ג. ודו"ק): הדרן לענינינו לשיטת הרמב"ן קשה טובא מתנור אמאי מקרי זוז"ג אולם עפ"י הנח' הנ"ל שתנור בלא"ה מקרי זוז"ג דאינו נגמר באיסור לבד רק ע"י הפגת צונן ג"כ שפיר קאמר דתנור מקרי זוז"ג. רק עדיין קשה על קדיר' אמאי מתיר אביי. אך אדרבה בהא פליגי לישנא קמא ולישנא בתר' דהנה ט"ז בסי' הנ"ל ס"ק ט' כ' דל"ק סבר אע"ג דמקבל בישולי מקמא דניתן עצים דהתירא לא חשיב הנאה בפני עצמו כיון דעושה רק משום בישול שלאחריו ע"ש וי"ל אף לישנא בתר' מודה בהא רק הכי קאמר כיון דמקבלי בישולא מקמי דניתן עצים דהתיר' א"כ הפעולות והגרמים אין מענין אחד ואסור זוז"ג והא דמותר תנור אע"ג דגורמות אין מתערבין דשם תנור גופי' נגמר ע"י זח"ג כנ"ל ולישנא בתרא דאוסר הקדירה סבר כתירץ ראשון שם בע"ז דאיפוך וכבר קדמנו לעיל לתירץ ראשון שם דאיפוך בעי דווקא גרמים מתערבים אבל לישנא קמא סבר כתירץ שני בגמ' לדבריהם דרבנן קאמר ולא בעי גרמים מתערבים ושפיר מותר אף הקדירה ודו"ק: ועפ"ז יהי' מתורץ מה שהקשה ב"י על טור למה לא מביא דין דקדירה אסור כלישנא בתרא לחומרא ועפ"ז ניחא דהא אנן פסקינן כמסקנת הגמרא בע"א דלדבריהם דרבנן קאמר ואעפ"י שאין מתערבים הגרמים מקרי זוז"ג וכן פסק הטור בפירוש בסי' קמ"ב דאף בימות החמה מותר לזרוע ירקות. וא"כ ממילא אף קדיר' מותר כנ"ל. ודו"ק היטב: והנה עפ"י הנ"ל מתורץ ג"כ קושית ב"י וכן הקשה בכסף משנה על הרמב"ם בפט"ו מהל' מ"א דכתב סתם אם גרף התנור ואפה בו ה"ז מותר כיון שעצי איסור הלכו להן משמע אף בחדש מותר דקאי על למעלה ממנו ע"ש ואמאי דהא איכא גורם איסור לבד דהיינו גורם דתנור וגורם דהתיר' ליכא (וב"י תירץ דהרמב"ם סבר נמי כיון דעצי איסור הלכו להן משום תנור אינו נאסר הפת אע"ג דתנור חרש שנגמר באיסור. וס' אור חדש כתב ע"ז מי יתנינו להבין דבריו דהא חזינן דתנור יותץ למ"ד זוז"ג אסור ע"ש) אבל אמת כוונת ב"י הוא דוודאי לכתחלה אסור התנור להשתמש ולאפות בו בהיסק ראשון למ"ד זוז"ג מותר ולמ"ד זוז"ג אסיר אפי' בהיסק שני רק בדיעבד הפת מותרת וכוונתו לסברת ראשונה בריש מס' חולין גבי סכין של ע"ז ששחט בה מסוכנת מותר הבשר וכ' טעם כיון דאין נגמר ע"י סכין של אסורי הנאה רק מועיל להכשיר מותר הנאתן בדיעבד ולא דמי לפת וכרכר דהם נגמרו באיסור ע"ש וכתב מה"ט קתני אין זורעין ירקות בימות החמה ולא נקט בדיעבד אסורי' הזרעים והיינו מה"ט כיון דאינו הכרח גדול רק מסייעו ומש"ה הנאתו מותר בדיעבד ע"ש וה"נ גבי תנור בשלמא אם פת נאפה בעצי איסור ועיקר תיקן הפת נאפה ע"י איסור כסברת הרא"ש הנ"ל וכן נקט הרא"ש שם אם פת נאפה בעצי איסור דאסור מה"ט אבל אם נאפה פת בעצי היתר ובתנור דאיסור' אם נגמר בעצי איסור כיון דתנור אינו מועיל רק להכשירו ולסייעו מש"ה מותר הנאתו בדיעבד (והא דנקט הרא"ש שם דתנור נאסר היינו כוונתו דתנור גופי' נאסר אם נגמר בעצי איסור כיון דעיקר נגמר ע"י איסור אבל אם נאפה בתנור זה לא כתב שם דאסור בדיעבד) וזה ברור בכוונת ב"י ודו"ק: אולם הש"ך בס"ק ט' הוסיף להפליא להקשות מ"ש שאסורין הקדיר' וכוסת וצלוחית וכוונתו דמשמע אפי' בדיעבד אסור אם נשתמש בו. אולם עפ"י הנ"ל ניחא הכל ולא צריכין לסבות כסף משנה דבתנור חדש היינו טעמא דמותר לדידן כיון דאין נגמר באיסור לבד רק ע"י הפגת צונן. והיינו דכ' הרמב"ם בלשונו הזהב קערות וכוסת שבשלן היוצר באיסורי הנאה הרי אלו אסורין בהנאה שהרי דבר אסור בהנאה עשאן אותן חדשים כוונתו דנגמר באיסור לבד בלי הפגת צונן ולא דמי לתנור כנ"ל ודו"ק היטב: והנה כסף משנה רצה לפרש מה שכ' הרמב"ם קדירה שבישל בעצי איסור ובעצי היתר הרי תבשיל אסור אע"ג שזוז"ג כיין שבשלה בעצי איסור עדיין לא הי' עצים דהתיר' וכ' דכוונתו על קדיר' גופי' שהתחיל לצרף בעצי איסור ונגמר בעצי היתר הרי תבשיל אסור דהיינו קדיר' גופי' ע"ש וכוונתם דגרמים אין באין בב"א ולפי דבריו א"כ נסתר דברינו הנ"ל דתנור חדש לא מקרי זוז"ג כיון שאינו נגמר בהסקה עד שיפיג בצונן דהא עכ"פ לא גרע מהתחיל לצרף בעצי איסור וגמר בעצי היתר. אך הוא עצמו כ' מנ"ל דין זה ורצה לומר דהרמב"ם מפרש באיכא דאמרי קדירה אסורה היינו בהכי אי גוונא שבישל מקצתו בעצי איסור והנה י"ל עפ"ז למה פסק הרמב"ם והרי"ף לקולא בגחלים לוחשות ועפ"ז ניחא דכבר כתבתי לעיל לתרץ קושי' מהרש"א על רש"י דמש"ה לא פירש רש"י כרבנן דשאור ומטעם זוז"ג דא"כ האיך כללינהו בחדא בבא בין חרש ובין ישן יוצן דהא חדש אסור ליתן בו פת קידם היסק אפי' אחר צונן וע"כ מטעם אין שבח עצים בתנור. רק זה ניחא למ"ד באבוקה כנגדו לרבנן מותר אבל למ"ד בגחלים לוחשות פליגי ובאבוקה אף רבנן מודים דאסיר וא"כ לכ"ע בתנור שבח עצים בתנור דהי' שם אבוקה וא"כ ע"כ הא דתנור יוצן משום זוז"ג וקשה למה לא כללינהו בחדא בבא וע"כ סבר דתנור מותר מטעם דאינו נגמר באיסור לבד עד שיפיג בצונן וסבר כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא כאיכא דאמרי דקדירה אסור דצריך דווקא דשני גרמות באים יחד אבל לדידן דפסקינן כאיכא דאמרי דבעי דווקא ב' גרמים באו יחד לפי פירש הרמב"ם הנ"ל ע"כ הא דקתני יוצן מטעם אין שבח עצים בתנור ובאבוקה כנגדו פליגי. ומש"ה פסק הרמב"ם כמ"ד באבוקה פליגי. ודו"ק היטב: ולפ"ז מתורץ ג"כ קושי' תוס' על ר"ה בר חיננא דקאמר במס' תמור' דר"א ס' זוז"ג מותר מברייתא דהכא דקתני וכן הי' ר"א אוסר ועפ"ז י"ל דהוא סבר כאיכא דאמרי דהכא דבעי דווקא שני גרמים ביחד וסבר כלשון ראשין שם דאיפוך ולא הוי בתנור כלל זה וזה גורם ודו"ק: נתקשתי בטור סי' קמ"ב סותם הטור סתם באם שחט בסכין של עכו"ם בהמה מסוכנת מותרת הבהמה