יריעות שלמה יורה דעה חלק א קצז

נאמר דנפל איסורי פירש או דנימא דלאו זה שאכל וכי אם יהי' נתערב איסור בתוך עשרים חתיכת היתר א"כ יוכל לחשב עשרים ספיקות. וה"נ הכא כיון דהכל הי' בתוך ספק. סור ונכנסת בתערובת מה לי אם שירש או עדיין בתוך תערובת ומה שכתבו קצת פוסקים דבנפל אחד מהם לים מותר מכח ס"ס התם שאני כיון דאינו צריכן לדון עליו איכא חילוק דאם אמרינן איסור' נפל אינו איסור שוב בעולם ובספק שני עכ"פ אחד איסור אבל בפירש ועדיין בפנינו מה חילק איכא אם אמרינן דזה איסור או זה איסור הכל ספק אחד. ולכן מחוורתא כשיטת ש"ך בפירש רש"י דרש"י סבר דמותר תערובות ב' כרוב הפוסקים ובזה מתורץ קושי' פנים מאירת בחדושיו לפי שיטת הפוסקים דצריך ג' תערובות מאי מקשה הגמ' מ"ש אחד מארבעים דאמרינן איסור' ברובא איתא אחד מששים נמי אמרינן איסור ונ"ל ותמה פ"מ דלמא התם שאני דאיכא שלש ספיקות אבל ז"א בפירשו ארבעים ואח"כ פירש אחד מהם נמי לא נחשב לשלש ספיקות דהיינו דלמא בתוך ארבעים ליכא איסור כלל ואת"ל דאיכא איסור דלמא לא זה הוא ז"א כיון דארבעים הי' נכנסין בפעם אחד בספק איסור תערובות רק כיון שפירשו ארבעים אמרינן על כל חדא כל דפריש מרובא פריש ואיסור בתוך רובא א"כ אינו נחשב לתרי ספיקות וזה פשיט אך י"ל באופן אחר קושי' הנ"ל דע"כ מיירי בלקח ממקום קביעות ולא בפירש ממילא ובזה מובן תירץ הגמ' איבעת אימא דבאמת הרמב"ם תמוה דבע"ז מצריך רק שני תערובות וברמוני באדן פסק דצריך ג' תערובות וכתב ש"ך דקשה כזה ג"כ על הגמ' דגבי רב משמע דצריך רק שני תערובות וברמוני באדן משמע דצריך שלש תערובות אך כסף משנה תירץ לשניהם דרמוני באדן חמיר טפי דהוי דשיל"מ דיכול להמתין עד שיתפרדו רמונים דאח"כ יהי' בטל דתו לא יהי' דבר חשוב אך מביאין המפרשים קושי' בשם פר"ח על הלכות עכו"ם על תירץ כסף משנה א"כ האיך קאמר הנ"ל דשמואל סבר כר"י דלמא ברימוני באדן אוסר ר"י ס"ס דהוי דשיל"מ ומש"ה אוסר ר"י אף בשלשה ספיקות וקושי' עצומה היא: אך י"ל בדרך נאה ונחמד דהנה בדק הבית בדף ק"ד כתב כמו שמתירין בנפל אחד מהם לים כ"כ אנו מתירן אם נחתך אחר חתיכה אחת דליכא תו דבר חשוב ובטל אותו חתיכה ותולין האיסור בנחתך. אך הקשה א"כ למה קאמר המג' לקמן גבי חביות דאם נפתח מאה מכם החמשים שנסתמו אסורין ואותו תולין בו. ותירץ דהוא סבר דלא כרב ע"ש: אבל באמת הרשב"א בתשובה סי' שכ"ה נשאל על זאת ופוסק לכ"ע אינו תולין בנחתך וכן פסקיני בסי' ק"א בפירש אך באמת לכאורה צריך ביאר למה אסור הא על חתיכה שנחתך אינו צריך לדון עליו אף אם אוסר הוא מותר דבטל ברוב. אך נראה ברור דרשב"א לשיטתו אזיל דפסק בסי' ק"ט בשם רשב"א דאם איסור בטל אסור לאוכלם כולם בבת אחת דידעינן דאיסור אוכל שהתורה לא התירה רק מטעם ספק וא"כ ניחא דברינו דאם תולין איסור בנחתך אמרינן דאסור לאכול ואנו צריכן לדון עליו ומש"ה אינו תולין בו. אבל לשיטת הרא"ש שם דמותר לאכלם כולם בב"א אף שידעינן שאיסור אוכל רק התורה התירה דבטל ברוב וגז"ה הוא וזה ברור דבדק הבית והרשב"א מחולקי' בזה: ולפ"ז אמרתי דקושי' בדק הבית ורשב"א בתשובה סי' הנ"ל שהקשו א"כ אנו תולין איסור בנחתך. א"כ למה אמרינן נפתחו מאה אסורין החמשים. דהתם איירי בתרומה ושאני ושאני. דהא קאמר שם דנוטל ממנו כדי דמועה ושותה וכן פסק הרמב"ם בפ' ט"ו מה' תרומת בפירש. מכל חביות שיפתח צריך ליטל אחד ממאה ליתן לכהן וא"כ שפיר טעמא דאינו תולין איסור בנח דצריכן לדון עליו אם איסור או היתר דהא מה"ט צרי ליתן כדי דמועה מחביות שנפתח אבל בשאר אסורים כיון דמה שנפתח ואינו דבר חשיב בטל שפיר תלינן בנחתך וזה נכון מאוד לדעתי: ולפ"ז השתא דקיימינן לזה. מיושב קושי' על כסף משנה הנ"ל די"ל דהרמב"ם ג"כ סבר כשיטת בד הבית הנ"ל אם נחתך איסור אחד הכל מותרין (והא דאוסר בחביות של תרומה בפט"ו בה' תרומת היינו טעמא כנ"ל): ולפ"ז שפיר שייך יותר סברת כסף משנה הנ"ל דהוי דשיל"מ אם נתפרדו רמונים דהא כיון שנפתח רימון אחד כבר כולן מותרין אף מה שלא נפתח. ושפיר מקרי דשיל"מ אבל באמת להמתין עד שיתפרדו כולן רמונים. מה"ת זה מקרי דשיל"מ דהא בלא"ה דשיל"מ גרוע הוא דהא אינו בידו וא"כ מתורץ קושי' על כסף משנה הנ"ל דהרמב"ם שפיר פסק דברמוני באדן צריך ג' ספיקות דהרמב"ם פסק כרב דמותר בנפל אחד מהם נים הגדול. אבל שמואל י"ל דלא סבר כרב ואף ברמוני באדן ליכא דשיל"מ כיון שצריך להמתין עד שיתפרדו כל רמונים כנ"ל וזה נכון: ולפ"ז הדרן לתרץ קושי' הנ"ל והיינו פירש ואיבעת אימא דסבר כר"א דפרי מגדים כתב דהיינו טעמא דברימוני באדן צריך ג' ספיקות וגבי ע"א סגי' בתרי ספיקות דברימוני באדן איירי בפירש בידים ואסור מצד הדין אבל בפירש ממילא דאסור רק מטעם גזירה שמא יקח מקבוע לא מחמרינן כולי האי וסגי' בתרי ספיקות ולפ"ז מתורץ קושייתי הנ"ל דשפיר מקשה הגמ' מ"ש שלשה אפי' תרתי נמי ול"ל דאיירי בפירש ממילא א"כ למה צריך שלשה ספיקות וע"ז מתרץ ואיבעת אימא דסבר כר"א דמתיר בנפל אחד מהם לים הגדול וא"כ מותר ג"כ ברמוני באדן אם נתפרד רימון אחד ומקרי דשיל"מ ונ"ל מש"ה צריך שלשה ספיקות ולעולם איירי בפירש ממילא וא"כ לא יוכל למנקט תרתי כנ"ל דבתרתי לא שייך למגזר שמא יקח מקבוע הנשאר כיון דשנים אחרונים אסורי' מצד הדין ולא מצד כל דפריש כנ"ל ודו"ק היטב: ועיין בתבואת שור בסי' ט"ז ס"ק מ"ח כתב בפירש אף אם פירשו כולם שנים אחרונים אשר לוקח אסורות מצד הדין כיון דדבר חשיב לא בטל אמרינן דשנים אחרונים אסורים דבהו לא שייך כל דפריש מרובה פריש ואינו צריך זה דין קבוע דאף אם ניידו כולם אסורים מצד הדין וא"כ בודאי סברתי נכונה מאוד בשנים הנשארים לא שייך שמא יקח מן קבוע דהא אין צריך בזה דין קבוע. ובאמת מדברי תבואת שור משמע כתשובת דרכי נועם בפירוש קודם שנודע תערובת דאף דליכא דין קבוע כיון דפירש קודם שנודע אפ"ה שניים אחרונים אסורים וכו"פ מביא ראי' להרשב"א דאם נעקרו כולם מודה רשב"א דשנים אחרונים אסורים ובאמת לפי דברי תב"ש אף בנעקרו כולם שנים אחרונים אסורים וא"כ אף אם פירשו קודם שנודע אסור התערובות וק"ל. סוגיא דקיום שטרות כתובת דף י"ח ובש"ע סי' מ"ו: ש"ע סי' מ"ו ואם כתב ידם יוצא ממ"א אינן נאמנים לבטל שום דבר וכו' תמהו הש"ך וסמ"ע דמחבר סותר פסקיו לעיל בסי' ק"ט פסק בפירש ואם העידו בע"פ אינן יכולין להוסיף תנאי בעדות. וכן משמע כאן דנקט א"נ לבטל שום דבר משמע דקאי ג"כ על תנאי ולקמן סי' פ"ב סעי' י"ב פסק בפירש דאף בכ"י יוצא ממ"א נאמנים עדי שטר עצמם לומר תנאי הי' בדבר. ומ"ש סמ"ע לחלק בין עדות שבע"פ לעדות שבשטר קשה.