יריעות שלמה יורה דעה חלק א קצו

לך בו אלא משעת חידוש ואילך ומתירן בס"ס קי"ל. ולפ"ז י"ל דל"ק על שמואל מברייתא דס"ס בע"ז מותר דבודאי ע"ז גרע וס"ס אסור רק בשני תערובת מותר כיון דפירש אחד מהם וא"כ כל דפריש מרובא פריש. רק מצד קבוע אסור וקבוע חידש הוא ואין לך אלא משעת חידוש כנ"ל אבל שמואל סבר כר"א דמתיר דנפל איסורי נפל וע"כ סבר כל דפריש מרובא פריש לאו מצד שכל ואינו בגדר ודאי וא"כ אדרבה קבוע אינו חידש ושפיר אסור ס"ס והיינו דקאמר ואיבעת אימא דסבר כר"א ודו"ק היטב: והנה באופן אחר י"ל קושי' תוס' ואיבעת אימא דסבר כר"א וקאי על קושי' הגמ' מ"ש מג' דנקדים דפנים מאירת בתשובה ק"ה הקשה על רש"י שכתב ביומא דאם קירב ראש של אחד מהם מיירי קודם שנודע תערובת. וקשה א"כ מאי מקשה הגמ' והרי שחוטין לכ"ע נדחין דהא מעולם לא הי' נדחיין. ואמרתי בפשוט לתרץ דשם ביומא קאי הגמ' לרב ולרב ע"כ סבר דמיירי קודם שנודע דאל"כ קשה לפי שיטת הפסקים דסברי קבוע שא"נ דאורייתא וכן כתב פלתי דמש"ה הוכיח תוס' דאף אם פירש ממילא גזרינן שמא יקח מן הקבוע מטבעת פרשו ארבעים ולא תרצו' דאיירי בפרשו לפנים או בלקח בעצמו כתירץ רשב"א. דא"כ לא הי' אומר רב ששים למקום אחד אסרינן כיון דפירש לפנינו הוי כלקח ממקום קביעת. ולא אמרינן איסורי' ברובא איתא ע"ש אות י"ד בדבריו ברור מללו וא"כ קשה האיך קאמר הגמ' רב סבר כר"א. דלמא ר"א לא התיר רק באם קירב ראש דהוא לקח ממקורו קביעת וקבוע אמרינן בין לקולא בין לחומרא ומש"ה אמרינן דאיסורי נפל אבל בנפל ממילא דכל דפריש מרובא פריש והיתר הי' ולא אמרינן איסורי נפל ומש"ה הוכיח רש"י דרב סבר דר"א סבר ג"כ שחוטין נדחין רק איירי בקודם שנודע ובקודם שנודע אמרינן כל דפריש מרובא פריש וזה נראה לי נכון מאוד: ועפ"ז מיושב קושי' תוס' הנ"ל דפר"ח הקשה בסי' ק"ו על רמ"א דמתיר בפירשו כולם ושנים אחרונים אסורים א"כ עדיין איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע ומן שניים אחרונים. אך אמרתי בפשוט לתרץ בשלמא אם נשארים רובא במקום קביעתו שפיר איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע הנשארים. דהוא יסבור כמו שמותר בפירש ממילא מטעם כל דפריש כ"כ מותר אם הוא ילקח ממקום קביעות. וה"ש מטעם פריש מ"ש הא מהא אבל בשנים אחרונים דאיכא מצד שכל מחצה על מחצה ומה"ת יאכל ספק איסור דהא אף אם פריש אחד ממילא משנים אחרונים ג"כ אסור וזה נכון בסברה מאוד: אך עפ"ז קשה מאי מקשה הגמ' מ"ש מג' דאיכא רובא תרתי איכא נמי רובא. דלמא איירי בפירש ממילא א"כ בשלמא אי איכא שלשה בלא איסור א"כ אם איסור פריש גזרינן שמא יקח מן הקבוע ויאמר ג"כ מרובה לקח כנ"ל אבל אם נשאר רק שנים דליכא רובא שפיר מתירן אם פירש פירש ממילא דלא גזרינן שמא יקח מקבוע דכיון דלא נשאר רק שנים. וא"כ אשמעינן רבותא דנפל לשלשה דאפ"ה מותר. וקושי' חדתא היא: אך נ"ל דבאמת פירש רש"י נפל מרובו לשלשה ומשלשה למ"א מותר קאי מותר אף על אמצעי' ופירשו הגאונים ומפורש בפר"ח בפירש דטעמא דרש"י דאינו מותר רק אם איכא ג' ספיקות וא"כ אם נפל מתערובת שני' למקום אחר מותר אף אמצעי איכא ג' ספיקות חדא דלמא היתר נפל ואת"ל דאיסור נפל דלמא היינו דנפל לתערובות שלישי ע"ש בפר"ח שכתב כן בפירש בטעמא דרש"י אך לכאורה קשה ותמוה האיך נחשב זאת לספק בפריש דהא אמרינן כל דפריש מרובא פריש וא"כ בודאי הך דנפל לתערובת שלישי הוא היתר ולא איסור דאיסור' ברובא איתא אך אם איירי בלקח ממקום קביעת ולא בפירש וממילא שפיר נחשב לספק דאמרינן קבוע כמחצה על מחצה דמי אפי' לקולא כמו שכתבתי בשם פלתי כנ"ל וא"כ שפיר הוכיח הגמ' דאיירי בפירש לפנינו או בלקח ממקום קביעת ושפיר מקשה הגמ' מ"א שלשה אפי' תרתי נמי ודו"ק: אך באמת ר"א דמתיר בנפל אחד מהם לים. או בקירב ראש של אחד מהם אף קודם שנודע תערובת דנימא ג"כ דפריש מרובא פריש ואפ"ה מחשב לספק. וא"כ אפי' בפירש ממילא ג"כ נחשב לספק דלמא הך דנפל איסורי נפל בתערובת שלישי ולעולם א"ל דאיירי בפירש ממילא והיינו דמתרץ הגמ' ואיבעת אימנא דסבר כר"א דמתיר בקירב ראש אף אם קודם שנודע תערובת ואפ"ה מחשב לספק וא"כ מש"ה מותר בתערובת שלישי אף תערובת שני. דמחשב לספק דלמא פירש לתערובת שלישי אבל לעולם איירי בפירש ממילא וא"כ נקט שלשה לרבותא דבשנים בודאי מותר תערובת שלישי דליכא למיגזר שמא יקח מקבוע כיון דאינו נשארים רק שנים וליכא חד רובא ובודאי לא יקח כנ"ל ודו"ק היטב: ואל תקשה א"כ לפי דברנו דבפירש ג"כ נחשב לספק כמו בנפל אחד מהם לים א"כ בקיצר יהי' מותר ג"כ תערובת ראשון כמו בנפל אחד מהם לים וע"כ בפירש גרע מנפל כיון דצריכן לדין עליו. כמו שפירש רשב"א והובא בפוסקים ד"א: ולפ"ז קשה מאי מקשה הגמ' מ"א שלשה אפי' תרתי נמי דלמא מיירי בפירש ממילא וא"כ אי הי' נקט תרתי בודאי מותר כיון דנפל אחד ממנו אינו נשאר רק תרתי וא"כ ליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע דמה"ת יקח מן הקבוע כיון דאינו נשאר ולא שייך למימר מרובא פריש אבל אם נפל לשלשה וא"כ אם נפל אחד ממנו עדיין איכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע כיון דנשאר עדיין רובא וקושי' חדתא היא. רק י"ל דהפוסקי' מפרשי בשיטת רש"י שכתב אם נפל לשלשם למקום אחר מותר אף ג' אמצעי דרש"י סבר דצריך ג' ספיקות רק אם נפל מתערובת שני למקום אחר מותר אף ג' אמצעי מטעם ס"ס חדא דלמא היתר נפל בתוך תערובת שני ואת"ל דאיסור נפל דלמא אותו איסור נפל לתערובת משלישי ואת"ל דעדיין בתוכו דלמא לאו זה שאוכל ואיכא שלשה ספיקות כן פירש פר"ח בפירש בס"ק. וכן המנחת יעקב אך קשה לכאורה דהא אמרינן דוקא בנפל אחד מהם לים התיר ר"א אבל בפירש לא רק זאת ל"ק בנפל כיון דאינו צריכין לדון עליו אמרינן שאני אומר אבל בפירש אינו תולין בו אבל לספק נחשב אך קשה אמאי נחשב לספק הא כל דפריש מרובא פריש ואיסורי ברובא איתא אמנם אם מיירי בלקח בפנינו ממקום קביעות ניחא כאשר כתבתי בשם פלתי כיון דקבוע כמחצה על מחצה בין לקולא ובין לחומרא לא אמרינן איסור ברובא איתא ושפיר מקשה הגמ' דע"כ מיירי בפירש בפנינו ולא בפירש ממילא דאל"כ יהי' אסורים ג' אמצעים אמנם ע"ז תירץ ואיבעת אימא דסבר כר"א דאמר אם קירב ראש של אחד מהם יקריבו כל ראשי כולן אפי' בפירש קודם שנודע התערובת ונחשב לספק ואמרינן שאני אומר דאיסור נקרב ותולין וא"כ נחשב לספק ושפיר י"ל דאיירי בפירש ממילא ואפ"ה נחשב לספק רק אין תולין בו כמו בנפל אחד מהם לים כיון דצריכן לדון עליו אבל לעולם נחשב לספק ושפיר ודו"ק: אבל באמת לא הבנתי לפי שיטת רש"י דג' אמצעים נחשב לספק דלמא איסורי' נפל לתערובת שלישי מה"ת יהי' נחשב זאת לספק דזה הכל ספק אחד אם