יריעות שלמה יורה דעה חלק א קצד

רוב היינו אם נמצא בשוק דעכו"ם גופי פירש מרובה ולפ"ז מובנים היטב גמ' בכתובת דף ט"ו דמדמה התם לפי ר"ז דסגי' בדלתות מדינה נעולת ע"כ אינו צריך תרי רובא גבי זונה שזינתה ולכאורה תמוה האיך מדמה התם דהתם גזרינן רוב סיעה אטו רוב עיר וכבר נתקשה תוס' בזה בב"ב ועפ"ז ניחא מאוד דהכא איכא נמי למגזר דלמא אזיל ישראל אצל בית נכרי והוי נכרי קבוע ס"ל כמו דגזרינן התם דלמא אזלי איהי לגבייהו וע"כ דלא גזרינן והוי דמי ממש להתם וזה נכון מאוד: הנה פלתי הקשה לפי תירץ ריב"ם דר"ח אתא לאשמעינן אף חד רובא א"כ אמאי קאמר רבא ש"מ מדר"ח תלת ש"מ אע"פ שדלתות מדינה נעולת דהא היינו הך דרחמנא א"ל דבאמת איכא פלוגתא בין אחרונים והובא בק"א סי' ק"י אם נלקח חצי צלע קודם שנודע תערובת ועדיין נשאר חצי צלע מצלע זו עד לאחר שנידע דאסור החצי צלע מה שפירש קודם שנודע כיון דאנו אוסרין ע"כ חצי צלע זו מה שנשאר במקולין והאיך יוכל להיות דחצי בהמה יהי מותרת וחצי בהמה יהי אסורה ואמרתי להביא ראי' דתוס' בע"כ סברי כן דפלתי הקשה קושי' מאי מקשה תוס' מקו"ל ר"ח הא מתני' תשע חניות. דלמא ה"א דמתניתן דת"ח מיירי באינו יודע איזה חנות טרפה וא"כ לא שייך קרוב וא"ל א"כ נגזר שמא יקח מן הקבוע אבל עכ"פ הוי אמינא כן דלא גזרינן. דהא דגזרינן שמא יקח הוא מימרא דרבא ועפ"ז שיטת אחרונים הנ"ל ניחא כיון דקרוב עדיף א"כ ע"כ מחנות זו שקרובה חתיכה שם הוא וא"כ האיך יהי' מותר וחנות יהי' אסורה כיון דחתיכה מותר ע"כ דחנות נ"כ כשר וזה נכון וראי' ברורה הוא: רק עדיין קשה נהי דהוי מוכח דלאו קרוב עדיף אבל עכ"פ אינו מוכח דרוב עדיף והוי אמינא דשניהם שוין וא"כ תו לא שייך אם אנו מתירן חתיכה יהי' מותר ג"כ חנות כמובן ועוד דהוי ס"ס חדא שמא חנות זו כשר ובודאי כשר כיון דרוב וקרוב הוא ואת"ל דחנות זו טרפה דלמא מרובה הוא. וא"כ מתירן מטעם ס"ס אבל לא מטעם חנות זו כשר רק תוס' מקשה שפיר דעכ"פ ר"י דהוכיח מעיר הקרובה דקרוב עדיף ותיקשה מתני' דת"ח אבל רבא שפיר קאמר תלת דר"ח אתא לאשמעינן אף בתרי רובא דבמתני' תשע חניות ה"א דאינו נודע כנ"ל: ויותר נכון לפי תירץ ריב"ם דמתני' ה"א דמיירי בתרי רובא א"כ אף באינו נודע איזה חנות מרפה לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע כיון דהוי תרי רובא כאשר כתבתי לעיל סברה זו ודו"ק היטב: ובאמת יש להביא עוד ראי' לשיטת האחרונים דאם חצי צלע נלקח קודם שנודע ונשאר חצי צלע שנית לאחר שנודע דהכל אסור ובמתני' כל הזבחים שנתערבו בחטאת המתות ימותו כולן וכן קתני במתני' דסנהדרין כולן סוקלין איתו. ופירש רש"י שם כיון דבלא"ה אסורי' בהנאה ואין לבעלי' הנאה מהם אמרינן סוקלין אותו כדי לקיים מצות סקילה במחויב בהם. וקשה לפי מה דאיתא בש"ע ברמ"א בסי' ק"י סעיף.. אם נתערב תרנגולים טרפה בין כשירה ביצה שנמצא בינהם כשירה ופירש ש"ך בשם תוס' אף לשיטת הפוסקים דפירש ממילא אסור אפ"ה הביצה מותרת דלא גזרינן על ביצה שמא יקח תרנגולת מן הקבוע וא"כ קשה מאי אמרינן ימותו או סולקין הא הולדות אשר יולדו להם הם מותרת מטעם כל דפריש מרובא פריש. וזה הוי פירש ממילא. וזה דוחק לומר דלמא יפרוש הולד לפנינו זה דוחק בעצמותו ליחש לזה רק אם אמרינן כשיטת אחרונים הנ"ל ניחא דהא ידעינן שולד נפרש מבהמה זו כיון דיונק ממנו או כרוך אחרי' א"כ איך שייך להתיר הולד ובהמה אסורה. אבל לשאר שיטת קשה. דעכ"פ הולד שנפרש מיינו נימא דמותר מטעם כל דפריש וראי' ברורה לדעתי ואף לשיטת ר"ת מטעם תקלה ימותו מכולן ג"כ קשה דזה בודאי מודה ר"ת היכא דאיכא תקנה לא איכפת לן בחילוף בתקלה. דאל"כ אמאי אמרינן ירעו עד שנסתאבו ניחש לתקלה. ומ"כ כיון דאיכא תקנה לא איכפת לן מטעם הפסד מתירן אותו אף דאיכא חילף ועיין בפרי מגדים ס"ק.. כתב שם על רמ"א הנ"ל אם נמצא שלשה ביצם בודאי אסור דביצה לא בטל אבל באמת זה דין אינו נכון רק לשיטת הפוסקים כנ"ל דחצי צלע ג"כ אסור אבל לשאר שיטת הנ"ל אינו נכון זאת על כל ביצה אם אמרינן כל דפריש ומכשרה הוא וזה ברור: בסי' ק"י ס"ק מ"ב בש"ך כתב דאם פירש קודם שנפל לים אסור כיון דאינו נפרש מתערובות. ולכאורה קשה לי לדבריו א"כ מאי מקשה הגמ' על מתני' אמאי ימותו כולן נימא דמית אסירי והקשה פ"י מאי מקשה הגמ' דלמא אתי מתני' כמ"ד בע"ח נדחין ותירץ דא"כ נמי ירעו מד שיסתאבו וקשה דרא תוס' כתב בחולין צ"ו דאם ירעו ממילא מפריש כולם וא"כ אינו פורש מתוך תערובות. וא"כ מאי מהני אם ימתינו עד שמת אחד וקושי' חדתא היא: רק באמת לכאורה י"ל אדרבה מזה ראי לדבריו דנשים לבינו לעיין מה שיש לדקדק עוד דתירץ הגמ' רב דאמר כר"א ולכאורה יפליא הנ"ל ומתני רבנן היא ובאמת עוד יותר משנה הגירס' ישנה ברש"י על תירץ ר"ז ומתניתן היא. וצ"ל הגי' ומתניתן רבנן היא ע"ש אבל לפי הנ"ל אדרבה מיושב הכל. דפנים מאירת הקשה לשיטת הש"ך הנ"ל א"כ אמאי אם קירב ראש של אחד מהם יקרבו כל ראשים כולם. הא פירש קודם שיקריב, ותירץ בל"י והובא בפרי מגדים בסעיף קטן מ"ב הנ"ל. דמיירי קודם שנודע תערובות וקודם שנודע דעדיין ל"ז מחזק איסור. מותר אף אם פירש קודם ע"ש רק זה ניחא לפי האמת אבל המקשין הי' סבר באמת דרב אמר דינו לכ"ע והי' קשה לו דלרב מ"ט דרבנן דאסור אפילו קרבו כולם חוץ מאחד מהם יצאו לבית השריפה. וצ"ל דהוא סבר דטעמא דרבנן מטעם שחוטין נדחין התינח אי איירי לאחר שנודע אבל אם הקריב קודם שנודע א"כ לא שייך דיהי' כמו שכתב פנים מאירת בתשובה ג"כ וכי כתבו כל אחרונים א"כ קשה מ"ט דרבנן וע"כ מיירי לאחר שנודע ואפ"ה סבר ר"א אם קירב ראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים כולם. וע"כ דלא כשי' הש"ך הנ"ל דאף אם פירש אדם שנפל אפ"ה אמרינן אסורי' נפל ושפיר מקשה הגמ' נימא דמית אסירי מות ותירץ הגמ' רב דאמר כר"א ובאמת רבנן מחולקים עליו ולעולם מיירי קודם שנודע. ושפיר דמתני' ג"כ סברו כר רק כיון דפירש קודם לא אמרינן אסורי נפל וכנ"ל. ודו"ק היטב: ובזה מיושב ממילא הרמב"ם דפסק בהל' עכו"ם הך דנפל אפירי' נפל ופסק ימותו כולם ותמהו כולם דסתרו הדדי ועפ"ז ניחא דבאמת מקשין עוד דלמא קדשים חמור ואף גבי קירב ראשין של אחד מהם ג"כ מיירי לגבוה כתב תוס' דבעל מום קיל מני' כיון דתורה התירו אפי' חד בחד. לא מחמיר דרבנן אבל בשאר קדשים קשה וצ"ל ג"כ קושי' הגמ' קשה דנימא ירעו עד שיסתאבו וא"כ לפי הנ"ל לפי האמת ל"ק כיון דידעו ממילא נפיש אחד משם. ובלא"ה אם פירש דמית אסורי' ימתין עד שימות וקשה דאיכא למיחש לתקלה רק זה אינו כיון דיש תקנה לא איכפת לן בחשש לתקלה דהא אמרינן ירעו עד שיסתאבו ואיכא ג"כ חשש תקלה רק