יריעות שלמה יורה דעה חלק א קצג

בלא נודע לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע והא דקתני שם בזבחים ימיתו כולן היינו בקדשים אבל לפי האמת דמוכח מסנהדרין דאף בהדיוט גזרינן שמא יקח מן הקבוע ושפיר י"ל דמש"ה בעי תרי רובא וק"ל: ויותר עדיף לפי מה שכתב הרשב"א בחולין דלשון ראשון ולשון שני פליגי אליבא דרבי אם קודם שנודע גזרינן שמא יקח מן הקבוע או לא בלא נודע מקום איסור וכו' וח"כ לדידן דפסקינן כלשון שני דגזרינן שמא יקח מן הקבוע א"כ שפיר קתני הלך אחר רוב דבעי תרי רובא. ולפ"ז שפיר י"ל בקירבא דמוכח עדיף מתרי רובא אתי' ולא צריך לאוקמא ביושבת בין ההרים ודו"ק: אך עיקר י"ל עפ"י הנ"ל דשורש סברת הב"ש הנ"ל הוכחתי' דאל"כ כל אנשים יאסרו בנשים קטנות דלמא קדשה אביה לשליח זה וצ"ל דאוקמינן על חזקת פנוי' וקשה דעכ"פ חדא קידשה שליח ע"כ כנ"ל כיון דאין אנו דנין על אחר לא איכפת לן בזה. אבל באמת למ"ד חזקה שליח עושה שליחתו רק לחומרא א"כ בקיצר ניחא דכל הנשים מותרים מטעם חזקת פנוי' דהא רק לחומרא ולדידי' קנוסו מטעם קנס רק הגמ' הכא קאי לר"ש בערובין דף ל"א דשליח עושה אף לקולא וא"כ מוכח כסברת ב"ש הנ"ל ושפיר מקשה הגמ' אבל לדידן דפסקינן רק לחומרא ולא לקולא אין אנו צריכין כלל לתרץ ביושבת בין ההרים ודו"ק: הנה תוס' מקשין בנדה דף י"ח מאי מקשה הגמ' וניתני תשע חניות דהא ר' יוחנן לא חשיב רק אם איכ' חזקת איסור אבל אם ליכא חזקה בודאי לא חשיב. ותירץ תוס' דאיכא חזקת איסור אמ"ה כבר חידש מה"ת נחשב זאת לחזקה דהא מספקינן אי מחתיכות נבלה או מחתיכות כשרות. ועיין בפרי מגדים סי' ק"י ס"ק ול"נ בפשוט דמקרי חזקת איסור דהנה הפלתי בסי' ק"י הקשה אי איירי בנמצא ביד עכו"ם כיון דחנות אחד מוכרת בשר נבלה וא"כ הוי כמו מקום שאין מכריזן ואסור לבנות ממנו ותירץ בדוחק ול"נ בפשוט דהרשב"א מביא בסוגי' דאין מכריזן דהא כל טעמא דאסור לקנות מנכרי הוא מצד תקנה דמצ"ה כל דפריש מרובה פריש ולא עשאו תקנה רק לקנות ממנו אבל אם ראינו שנפל מיד עכו"ם מותר דבזה לא עשאו תקנה והוכיח כן ממתני' אם נמצא בשר הולך אחר רוב מוכרי בשר ופירש ג"כ מטעם זה מותר אפי' מדרבנן אף במקום שאין מכריזן ע"ש. ולפ"ז אף בברייתא דתשע חנוית י"ל כן דמיירי שראינו שנפל מיד עכו"ם וא"כ מותר אף מדרבנן וזה פשוט ונכון: ולפ"ז שפיר יש להחתיכה חזקת איסור דכל זמן שהי' חתיכה זו ביד עכו"ם הי' אסור מדרבנן ואם כן נוקמי עדיין על חזקה זו ונאמר דמאיסור הוא וק"ל: ובזה אפשר יש ליישב הרמב"ם הידוע הנ"ל דפלתי בסי' ס"ג הקשה דלמא אתא ר"ח לאשמעינן אף באיכא חזקה דהולכין אחר רוב אבל לעולם בקורבא דמוכח לא (ובאמת נעלם ממנו דברי תוס' בנדה הנ"ל דכתבו דמקרי חזקת איסור) ומה שתירץ דא"כ הוי לי' למנקט חזקה, אינו נראה דא"כ אמאי לא נקט קורבא דמוכח אך לפי הנ"ל ניחא גבי תשע חניות איכא ג"כ חזקת איסור דכ"ז שביד עכו"ם אסור. וא"כ ע"כ ר"ח אתא לאשמעינן אף בקורב' דמוכח. אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק כירושלמי דנמצא ביד עכו"ם אסור וע"כ ברייתא לא מיירי בנמצא ביד עכו"ם ושפיר י"ל דר"ח אתא לאשמעינן בקורבא דלא מו"ח ואיכא חזקה אך עדן אינו מיושב א"כ אם אינו מיירי ביד עכו"ם בודאי קשה דהוי בשר שנתעלם מן עין. רק י"ל לפי מה דכתב רוקח והוב' בש"ך סי' ק"י דלקחו קטן דינו כנמצא ביד עכו"ם. ובש"ך ס"ס קכ"ו מבואר בשם הריב"ש דקטן נאמן לומר שטהרות ת"ז אינו מטומא דכל מה שבידו נאמן וא"כ הוי אצל קטן חזקת משתמר וליכא בשר שנתעלם מן עין דניחש דעורבים החליפהו ודו"ק: והנה באמת קשה קצת בנמצא ביד עכו"ם הוי נמי קורב' דמוכח לפי מה שכתב הר"מ דעכו"ם נלקחין יותר מן טרפות דאזלי גבייהו נהי דמטעם זה לא אסור אבל עכ"פ איכא קורב' דמוכח אם נמצא סמוך לחנות נבלה וצ"ל דר"ח סבר כלוי דבשר שנתעלם מעין מותר ואיירי בנמצא בקרקע ובזה מתורץ מה שהקשה לעיל למה קאמר על רב לימא בדר"ח קמפלגי דלמא באמת לא סבר כר"ח ועפ"ז ניחא דרב לשיטתו מוכח דקורבא דמוכח ג"כ אזלינן בתר רוב מברייתא תשע חנוית ודו"ק. אבל לפי הנ"ל בלא"ה ניחא, די"ל דמיירי בנמצא ביד קטן וק"ל: עפ"י דברי הנ"ל י"ל באופן אחר הרמב"ם הנ"ל דבאמת פרשתי לעיל דעיקר קושי' הגמ' וליזל בתר רובא דעלמא היינו מטעם דרוב בני אדם כשרים ומסתמא עיר הקרובה הוא מרוב אך קשה לפ"ז מאי מקשה ר"ז דלמא אמר ר"ח ברובא דאיתא קמן אבל ברובא דליתא קמן לא וזה מקרי רובא דליתא קמן כמו קטן וקטנה דרוב לא איילנות הם דמקרי רובא דליתא קמן. אך באמת ע"כ מוכח דר"ח קאמר אפי' רובא דליתא קמן דאל"כ קשה היינו מתניתן תשע חניות. וע"כ ברובא דליתא קמן לאשמעינן וכתירץ מהרש"א. רק באמת דלמא אתא לאשמעינן קורבא דמוכח. אך כבר כתבתי אי איירי בנמצא ביד עכו"ם הוי קורבא דמוכח כיון דאזלי גבייהו. וא"כ הגמ' שפיר מקשה אבל הרמב"ם פסק כירושלמי דנמצא ביד עכו"ם אסור וע"כ מתני' איירי בגוונא אחריתי. או כתירוצי הצ"ל בנמצא ביד קטן או לפי מה שכתב פלתי בסי' ס"ג לענין בשר שנתעלם מעין סגי' בסימן כל דהוא ובאמת דבריו דברי תוס' בחולין דף צ"ו ע"ב ד"ה חרוזים הרי זה סימן כתב תוס' שם אע"ג דחרוזים ליכא סימן לענין מציאה אבל הכא סגי' בדבר מועט. ולא ידעתי למה לא הבי' ראי' מדברי תוס' וא"כ י"ל דאיירי בריית' שנמצא סימן כל דהוא שכשר כגון סימן שחיטה או ניקר לכה"ג דמהני מטעם בשר שנתעלם מעין אבל אם הוי רוב טרפה לא הוי סגי' בסימן כל דהו וזה ברור בדעת הרמב"ם וא"כ י"ל דנמצא בקרקע ושפיר י"ל ר"ח אתא לאשמעינן קורבא דמוכח אבל לעולם ברובא דליתא קמן קורבא עדיף וק"ל: והנה באמת פר"ח הקשה קושי' הנ"ל על הר"ן דכתב מש"ה אסור ללישנא ב' אליבא דרבי בטבח שמכר טרפה לוקח מן מקולין מטעם מסתמא דרוב עכו"ם קוני' מטרפה דמוזלי גבייהו א"כ למה קתני בברייתא נמצא ביד עכו"ם הלך אחר רוב רק לפי הנ"ל ניחא דלישנא בתרא סבר כשיטת הרמב"ם דאיירי בסימן כל דהוא רק מה שדברתי לעיל דהוי קורבא דמוכח אם נמצא ביד עכו"ם היינו ללשון ראשון דמתיר אבל עכ"פ הוי מוכח מטעם מוזלי גבייהו וזה נכון: וראיתי בתב"ש ס"ס ס"ג תירץ קושי' פר"ח הנ"ל דהכא מיירי בעיר שרובה עכו"ם וא"כ כיון דרוב חניות המה בשר שחוטה בע"כ רוב עכו"ם צריכן לקנות בשר שחוטה כיון דרוב חניות המה בשר שחוטה ע"ש. ולפי דבריו בודאי פירש בנמצא הלך אחר רוב דהיינו רוב בשר אבל אם רוב בשר הוי נבלה אע"ג דרוב חניות המה כשירה טרפה כמובן. אך עוד קשה לי לפי דבריו כיון דעכ"פ מיעט עכו"ם בודאי קונות בשר נבלה כיון דמחלי גבייהו א"כ הוי ביד עכו"ם קבוע כיון דעכ"פ חד מן עכו"ם בודאי לוקח בשר נבלה והוי קבוע לקנות מעכו"ם רק י"ל הא דקתני נמצא ביד עכו"ם הלך אחר