יריעות שלמה יורה דעה חלק א קצ

מתייאש כמו בתאנה הנוטה לדרך דיתלו בעוברי דרכים וה"נ הכא עפ"ז מתורץ היטב קושי' מפרשים לפי תירץ תוס' ראשון דאינו מחלק בין קורבא דמוכח וקורבא דלא מוכח א"כ האיך הבין המקשין מתניתן אף אם לא אמרינן כר"מ מאי איכא חילק בין בתוך נ' או חוץ לנ' ועפ"ז דודאי בקורבא דלא מוכח ג"כ אזלינן בתר רוב רק עכ"פ הוא מתייאש דהם סברי בנ' דלא מוכח יתלו בעוברי דרכים אבל בקורבא דמוכח אף הם לא יתלו ואינו מתייאש והא דבתאינה תחת אילן מותר משום דנמאסת והוי הפקר ודו"ק: והנה עוד יותר נכון י"ל דקושי' הגמ' וליזל בתר רובא דעלמא דהיינו דהם יתלו בעוברי דרכים וא"כ הוא מתייאש כמו בתאנה הנוטה לדרך רק דאע"ג דהוי יאוש שלא מדעת דבשעה שהגבי' לא ידע עדיין דנפל מינה, רק מ"מ מקשה הגמ' שפיר דהנה תוס' כתב בב"ק בסוגי' דיאוש אם הגבי' ביאוש שלא מדעת רק אח"כ נודע ומתייאש, אע"ג דצריך להחזיר לו היינו דמי שוי של חפץ אבל גוף החפץ קונה דלא גרע מגניבה וגזילה דקונה גוף הדבר ביאוש. והנה תוס' בספ"ק דכתובת ד"ה להחזיר לו אבידתו כתב אף דאין הולכין בממון אחר רוב היינו דוקא בכמו נמצא נגדן דהמעות בא לידו מדעת הבעלי' אבל אבידה בא לידו שלא מדעת בעלים. והנה מזה מוכח דתוס' סברו בתפיסה שלא ברשות לא מקרי מוחזק רק באמת בכמה דוכתי מוכח דאף תפיסה שלא ברשות מקרי מוחזק ומפרש קצות החושן בקונטרס התפיסות כלל ו' ס' ח' דכוונת תוס' נהי דהוי חזקת ממון מ"מ ליכא חזקת מרא קמא דאם בא בתפיסה ברשות הוי כמו חזקת מרא קמא ע"ש ובאם ליכא חזקת מרא קמא הולכין בממון אחר רוב ע"ש: אמנם זאת נראה ברור דאם הוי יאוש שלא מדעת ואח"כ מתייאש דקנה גוף החפץ ס"ל בזה בודאי אין הולכין בממון אחר רוב דזה מקרי מוחזק גמור כמובן, ובאמת לכאורה קשה אי רובא עדיף מקורבא וא"כ כיון דאין הולכין בממון אחר רוב מכ"ש אחר קורבא וא"כ למה אמרינן הרי זה של בעל שובך אף בתוך נ' רק דזה טעות דגבי אבידה הולכין אחר רוב ס"ל אבל אם הוי יאוש שלא מדעת אם אח"כ מתייאש בשעה שנודע לו א"כ בודאי אין הולכין אחר קרוב כיון דמקרי מוחזק גמור ולפ"ז שפיר מקשה הגמ' דהא עכ"פ מתייאש בשעה שנודע לו דהוא סבר דהמוצא יתלו בעוברי דרכים ס"ל וא"כ ממילא מקרי מוחזק גמור שאין הולכין אחר קרוב בנ' דאין הולכין אחר רוב ור"מ סבר רוב' עדיף מקורבא וא"כ כ"ש הוא וזה נכון מאוד: וא"כ היינו דמקשה הגמ' וליזל בתר רובא דעלמא דוקא לר"מ דבלא ר"מ י"ל דקורבא עדיף מרובא והולכין בממון אחר קרוב ועפ"ז מיושב קושי' תוס' בדליכא דלמא מיירי בשניהם שוין ועוד מקשה תוס' דלמא מעוברי דרכים ופירש מהרש"א דלא הוי כמו רובא דעלמא ע"ש: ועפ"ז ניחא דע"כ במקום דליכא חשש שנפל מאחר דאל"כ רק מצד קירבא הרי זה של בעל שובך דהא אין הולכין בממון אחר קרוב, וזה דוחק לאוקמא דאיירי שעדיין לא הי' נודע שנפל ממנו ומתרץ הגמ' במדדה וא"כ אינו מצד קירבא רק מצד מדדה שלו הוא ודו"ק: והנה באמת תרצתי עפ"י הנ"ל דביארתי דמוצא אבידה מקרי מוחזק רק הולכין בממון אחר רוב כיון דתפס שלא ברשות ובזה מיושב היטב קושי' מהרש"א לפי סברת המקשין אע"ג דאחריתא דנפל מיני' גבי מצאו בין שובכים א"כ תקשה מברייתא דתשע חניות, והקשה מהרש"א תקשו מרישא דמתני' על סיפא דקתני חוץ לנ' הרי זה של מוצאו אלמא מוכח דאזלינן בתר רוב בקורב' דלא מוכח, וי"ל דבודאי קרוב עדיף מרובא רק ברישא דגבי מוצאו איכא חזקת ממון, ומש"ה אזלינן בתר רובא דרוב וחזקה מגרע קרוב אבל בסיפא דאיכא שאלה רק בין שני שובכים אבל של מוצאו בודאי ליכא וא"כ שפיר קורבא עדיף מרובא: והנה באמת צריך להבין לפי פירש שני של קה"ח בסי' הנ"ל דכוונת תוס' דוקא התם דאיכא לבעלים חזקת מ"ק בהדי קורבא כיון דידעינן שם דהי' פעם שלו וקשה א"כ אמאי ברוב ישראלים חייב להכריז הא שם לא ידעינן שהי' חד פעם שהוא שלו וא"כ אין הולכין אחר רוב רק נראה ברור דמזו ל"ק דא"ל כתירץ תוס' כיון דהוא אפשר להתברר כיון דיש בו סימן על ידי הכרזה מש"ה חייב להכריז, רק זאת קשה הכא אמאי אזלינן בתר קורב' כיון דאי אפשר להתברר הא אין הולכין אחר רוב מכ"ש אחר קורב' ובזה י"ל ג"כ מש"ה קאמר הגמ' דוקא בדליכא בפנינו דליכא כלל וע"כ מדידי' נפל אבל אי בשניהם שוין לא ליזיל בתר קורבא וק"ל: ובאמת צ"ע אצלי דברי תוס' בכאן שכתבו כיון דאפשר להתברר ע"י הכרזה עדיין קשה לפי חד תירץ במס' ב"מ דאף לרבנן אינו חייב להכריז רק יניח א"כ בוודאי קשה אמאי לא ניזל בתר רובא וצ"ע, ועיין ברא"ש במשניות מכשירן פרק ב' משנה ח' הקשה שם למה חייב להכריז במחצה על מחצה הא גבי תנוק מושלך אינו מחזירן במחצה על מחצה, ותירץ שם כיון דיכול להתברר על הכרזה אם הוא של ישראל אם יתן בו סימן: והנה באופן אחר י"ל קושי' תוס' הנ"ל דהנה פלתי הקשה למה קתני בברייתא בנמצא הלך אחר הרוב דהא כבר קאמר דהוא רוב כשר והו"ל כשר סתם והוכיח מזה דאם רובא סביבת המדינה רוב טבחי עכו"ם אפי' בשר הנמצא בעיר שרוב טבחי ישראל אזלינן בתר רובא דעלמא ודלא כרשב"א בתורת הבית שכתב בדף ק"ב סוף בית שני, וכן כתבו ע"פ והובא בפר"ח בסי' ס"ג אך לכאורה נראה דאם צריך תרי רובא בלא"ה ל"ק למה קתני שנמצא הלך אחר רוב, דהא מצריך תרי רובא ובאמת איכא תרי טעמא דמצריך תרי רובא חדא י"ל מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע ועוד י"ל מטעם דקורבא עדיף מרובא חדא אבל תרי רובא עדיף מקורבא ולפ"ז היינו דהוכיח רבא דע"כ קורבא עדיף דאל"כ דרוב עדיף א"כ קשה למה קתני בנמצא הלך אחר רוב למה מצריך תרי רובא וע"כ מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע א"כ למה אמר ר"מ שורפין את התרומה נגזר מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ וע"כ דלא גזרינן, וא"כ גזירה שמא יקח מן הקבוע נמי לא גזרינן כפירש תוס' וא"כ ע"כ הא דקתני בנמצא הלך אחר רוב מטעם קורבא עדיף מחד רוב ודו"ק: אך קשה עפ"ז לפי האמת דקאמר הדר רבא מההיא ורובא עדיף למה קתני בנמצא הלך אחר רוב וכקושי' פלתי הנ"ל, רק באמת סברת רשב"א הנ"ל דכתב דלא תלינן ברובא דעלמא רק אמרינן מעיר באתה נראה לי דתלי' בפלוגתא אחרת דאיתא ביבמות ההיא יצחק דשכיב דאזיל מקורטב' לאספמי' אי חיישינן לתרי יצחק אביי חייש ורבא לא חייש ופירש הרמב"ן שם והובא בר"ן שם דעיקר סברת רבא דלא חייש לתרי יצחק כיון דידעינן דאותו יצחק שאזל מקורטב' לאספמי' שכיב רק עיקר חשש דלמא יצחק אחר בא לקורטבא ומשם אזל לאספמי' דרבא סבר דאמרינן כאן נמצא כאן הי' ומסתמא הי' מאותו עיר דהיינו מקורטבא וכתב בגט שנמצא בעיר אותו מקום שנכתב ג"כ לא חיישינן לתרי יצחק דאמרינן