יריעות שלמה יורה דעה חלק א קפח

בכדי אכילת פרס לא אמרינן היתר נהפך להיות איסור רק אסור מן התורה כדין ח"ש עיין בב"י בסי' צ"ח מבואר שם כזה ע"ש וא"כ עדיין לא ידע דח"ש אסור מן התור וא"כ בביצת שיש בו אפרוח ג"כ ספיקא דרבנן כמובן אבל השתא דקאמר ועוד ח"ש אסור מן התורה א"כ ע"כ בביצה שיש בו אפרוח ספיקא דאורייתא ודו"ק: בסוגי' דקבוע הנה תוס' הקשה מאי קא מביא ראי' מדתני ר"ח שורפין תרומה דלמא היא גופי' טעמא משום דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. ולכאורה י"ל לפי מה שפירש תוס' דהא דקאמר ש"מ אע"פ שדלתות מדינות נעילת. דאל"כ לגזור נמי מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ ובאמת הפלתי הקשה על תוס' דמוכח דאפי' בקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא מדקתני נמצא הלך אחר רוב ולא קתני סתם נמצא כשר וע"כ באין דלתות מדינות נעולת ורובן לאו טבחי ישראל אזלינן בתר רובא דעלמא ולא מכשרינן ברוב עיר ואע"ג דרוב דעיר קורבא דמוכח הוא אפ"ה אזלינן בתר רובא. אך אם אמרינן דגזרינן שמא יקחו מן הקבוע ואינן מתירן רק בתרי רובא א"כ ל"ק קושי' פלתי הנ"ל דשפיר צריך למתני בנמצא הלך אחר רוב דהיינו דרוב סביבת המדינת ג"כ כשירן דאל"כ גזרינן שמא יקח מן הקבוע רק באמת אם אמרינן בקורבא דלא מוכח ג"כ אזלינן בתר קורבא והא דקתני בנמצא הלך אחר רוב דבעי תרי רובא אחד דגזרינן שמא יקח מן הקבוע. ושנית דבחד רובא קורבא עדיף (ותירץ הפלתי הנ"ל אינה נראה דעכ"פ לתני בנמצא כשר ובדלתות מדינות נעולת) וא"כ היינו דהוכיח רבא דע"כ טעמא מטעם רוב ומצוי דאל"כ מטעם דרובא עדיף א"כ למה שורפין את התרומה נגזור מן הלול ולפנים אטו מן. הלול ולחוץ, וא"ל דלא גזרינן א"כ למה קתני בנמצא הלך אחר רוב וע"כ דבעי תרי רובא ס"ל ולמה וע"כ מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע, א"כ נגזור מן הלול ולפנים אטו מן הלול ולחוץ כדפירש תוס' וע"כ באמת קורבא עדיף רק הכא מטעם רוב ומצוי וא"כ שפיר בעי תרי רובא גבי תשע חנוית דאל"כ קורבא עדיף בחד רובא ודו"ק היטב: רק באמת א"כ קשה למה הדר רבא, ולמאי דהדר דרוב וקרוב הולכין אחר רוב וכן מתירן אע"פ שאין דלתות מדינות נעולת א"כ קשה למה קתני בנמצא הלך אחר הרוב. ובאמת ראיתי בקצת מפרשי' שפירשו דהדר רבא מההיא דהיינו מהני תלת, ובאמת לאחר חזרה סבר מטעם רוב ומצוי. אך יש ליישב אף לפירש רש"י ותוס' דמעיקרא הי' סבר בקורבא דמוכח בודאי עדיף מרובא דעלמי', וא"כ לא שייך תירץ הפלתי הנ"ל, וא"כ קשה למה בעי תרי רובא וע"כ מטעם הנ"ל אבל לפי האמת הי' סבר דאף בקורבא דמוכח עדיף רובא. ועוד י"ל בזה הרמב"ם הידוע דפסק דאף בנמצא ביד עכו"ם אסור מטעם בשר שנתעלם מעין וא"כ מקשין מברייתא דקתני בנמצא הלך אחר רוב כקושי' גמ' שם, וע"כ צ"ל כמו שכתב תוס' שם דאם כל סברות המדינות במקום שיכולין ערבי' להבי' רוב טבחי ישראל כשר מטעם בשר שנתעלם מן העין, וא"כ שפיר צריך למתני בנמצא הלך אחר רוב אבל הכא סבר רבא בה"א בשר שנתעלם מעין מותר ואדרבה בזה ראי' ברורה לשיטת הרמב"ם הנ"ל ודו"ק היטב: ועתה הנני אני בא לבאר סוגי' דנופל, אחד מקשין על הרי"ף דלא הביא תירץ הגמ' ביושבת בין כרמים, ולי יותר קשה דלמה לא הביא תירץ הגמ' ראשון והנה הפלתי תירץ דבודאי רובא דעלמא פירש דתלינן בעוברי דרכים כמו שפרשו רמב"ן ושמ"ע, רק מה"ת יתלו בעוברי דרכי' וליחוש לנפילה, רק אי איירו במדדה ובחוץ לחמשים ע"כ תלינן בעוברי דרכי' דהא זה חוץ לטבע דמדד חוץ לחמשים (וכבר כתבו הרמב"ן ונ"י סברה זו) ובסיפא ע"כ איירו במדדה דאל"כ קשה למה מצאו בין שני שבכים קרוב לזה שלו דהוי יאוש דכמו בסלע שנפל מן השניים דקודם שנתקנו שבועת היסת הוי יאוש וה"נ הוי יאוש דהיינו דמייאש דיתערב ביונים אחרים וע"כ איירו במדדה והוי יאוש שלא מדעת, ושפיר מקשה הגמ' אבל לפי האמת דתקנו שבועת היסת יכול להביא משנה בצורתה כת"ד, אבל בעיני אינו נראה כלל דברים הללו בראשון מה שכתב דהוי יאוש בקוצר הוי יאוש שלא מדעת כיון דלא נפל ממנו רק הם הפריחן ממילא, והרמב"ן שהביא שמדמה לסלע שנפל מן השניים היינו דהיינו דהוא פירש במדדה חוץ לחמשים וא"כ ע"כ נפל ממנו ולא המה הפריחו, ובעוברי דרכי' לא תלינן דאיירי בין הרמב"ם במקום דלא באין ע"ד שפיר הוי יאוש, דעכ"פ חייש לבעל שובך אחר שמה עכ"פ בוא, ומש"ה כתב דדמי לסלע שנפל מן השניים ע"ש דבריו, אבל לפי שיטת פלתי דאיירי דתלינן בהפריח ממילא בלא"ה הוי יאוש שלא מדעת, וזה פשוט וברור כשמש: ועוד גוף סברה דהוי יאוש דיתערב ביונים אחרי' לא מצינו בפוסקי' סברה זו ותדע דאל"כ למה בתוך חמשי' הרי זה בעל שובך אי יאוש שלא מדעת הוי יאוש ניחש דיתערב ביונים אחרים, וע"כ זה פשוט דלא מייאש דמאן דמצאו יתלו בבעלי שובך אף בחוץ לחמשי' אם קרוב לו והוא אינו מיאש דלמא ימצא קרוב לו, ובקיצר כל הדברי' בפרט זה אינן נראה לי. אך אנוכי הקשתי דבר אחר לפי מה דאיתא בב"מ דף ק"ג דתאינה הנוטע לדרך ומצא תאינה תחתי' מותרת משום גזל, ופירש תוס' אף לפי האמת דהא דמותר משום גזל משום דתאינה אין חזותו מוכיח עליו, וא"כ אף דלא תלינן בעוברי דרכים אבל הבעלים מייאשים דהם סברו דהמוצא יתלו בעוברי דרכים אף דדינא דלא תלינן בעוברי דרכים כ"ע לאו דינא גמירי ע"ש, וא"כ קשה טובא דהא התם איכא קורבא דמוכח ויותר עדיף דכאן נמצא כאן היה כמו בפרדיס' דערלה אפ"ה תלינן בעוברי דרכים אף דשייך ג"כ דלנפילה לא חיישינן כמו הכא גבי שובך אפ"ה עכ"פ מייאשו דהמוצא סבר שיתלו בעוברי דרכים א"כ קשה בבעל שובך בתוך חמשים אמה, למה נחזור לו למ"ד יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש דהא אם יודע שיונה נפרח לחוץ הי' מייאש שהמוצא יתלו בעברי דרכים וכי עדיף שובך תוך חמשים מתאינה וזית תחת אילן וקושי' עצומה היא: רק לפי שיטת הרמב"ן דאיירי באמת ביושב בין הכרמים במקום דליכא למיחש לעוברי דרכים א"כ שפיר ניחא דבתוך נון הרי זה בעל שובך דהא איירי במדדה וליכא למיחש לשובכי' אחרי' ובזה מיושב הרי"ף הנ"ל דרי"ף מפרש דקושי' הגמ' וליזל בתר רובא דעלמא דהיינו בעוברי דרכים רק מה"ת ניחש לעברי דרכים כיון דמצאו בתוך נון ולנפילה לא חיישינן, רק הגמ' דהכא קאי למ"ד יאוש שלא מדעת הוי יאושו א"כ עכ"פ הוא מייאש דהם בעוברי דרכים ס"ל אבל אנן דפסקינן לא הוי יאוש, א"כ לא צריך לתרץ הגמ' ביושב בין הכרמים ודו"ק: אך נראה לי דקושי' הגמ' י"ל קאי אף למ"ד הוי יאוש לפי מה דפסק ש"ך בסי' ר"ס בדעת הרמב"ם ס"ק כ"ו דאף דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, וא"י למי יחזיר לא אמרינן יהא מונח עד שיבא אלי' רק זכה בו וא"כ הכא במחצה על מחצה דאינו יודע למי יחזיר, וא"כ למה נאמר יחלוקו תיפק לי דזכה, וע"כ כתירץ הגמ' ביושב בין הכרמים. ועפ"ז מתורץ הרמב"ם דפסק בפי"ד