יריעות שלמה יורה דעה חלק א קפז

אכל חד כזית מחייב דאל"כ האיך חל גיד על אמ"ה אבל רבנן לשטתי' אזל דלדידהו בלא"ה גז"ה הוא איכא בשר מן החי כנ"ל ולדידיהו לא שייך חמור דהא בסיני נאמ' רק הגמ' כאן קאי למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת וא"כ נסתר כל הבנין אבל רבא סבר בהמה לאברים עומדת ניחא ודו"ק היטב כי נכון הוא: ואל תשיבנו דאף אם צריך לאכול כל הגיד מ"מ הוי איסור מוסיף ע"א אמ"ה דהא השתא קיימינן דאין נאסר אלא על הכף והגיד באמת ארוך יותר מכף דנתפשט בכולי ירך ולא צריך לאכול מטעם איסור גיד רק מה שעל הכף ומטעם אמ"ה צריך לאכול כולי' אבר' י"ל בשני אופנים חדא דהא השתא אומר אני נגד תוס' ותרי דרשות לא דרשינן מן לימד הירך וא"כ סבר גיד חיצן ג"כ אסור כדכתב תוס' והחיצן משמע לעיל מרש"י דאינו רק אלא על הכף ועוד דעכ"פ מוכח דלא צריך לאכול כל גיד מדאיצטרך על כף הירך דאינו אסור רק על הכף דהא מוכח דאל"כ אינו חל גיד על אמ"ה כנ"ל אי אמרת דאסור אפי' על מה שבחוץ מבכף ונכון הוא ודו"ק: יש להקשות לכאורה לפי מה שכתב תוס' דבריה הוי מש"ה מלקין על כ"ש דתורה אחשבי' וכמפרש דמי כדמבי' תוס' ראי' מן שבועת דהיינו דתורה מפרש לא תאכל בין גדול או קטן א"כ חזינן דמטעם דתורה מחמיר עליו אפי' קטן לא תאכל וקשה לפ"ז האיך בעי למילף ריה"ג בפסחים דג"ה מותר בהנאה ק"ו מחלב דהא איכא למיפרך מה לחלב שצריך כזית אבל גיד מחמיר תורה אפי' קטן לא תאכל מש"ה אסור בהנאה ג"כ רק י"ל דריה"ג סבר כר"י דג"ה לא הוי בריה ואכילה כזית כתיב ואין להקשות למה צריך לעשות הגמ' פלוגתא בין ר"ש וריה"ג דלמא ר"ש ס' כרבנן. י"ל ר"ש לשטתי' דסבר כ"ש למלקות לא שייך כלל למיפרך ודו"ק: לפ"ז מיושב קושי' עולם על חכמי לוניל שמקשן על הרמב"ם מנ"ל דג"ה מותר בהנאה והקשה העולם דלמא מטעם ק"ו מחלב ולפי הנ"ל ניחא אנן פסקינן כרבנן ולא יכול כלל למילף מני' כנ"ל וק"ל: הפר"ח בסי' פ"ו בס"ק כ"א הקשה אי ביצה שיש בו אפרוח חייב משום נבלה כדכתב רש"י כאן א"כ למה צריך רבנן לגזרו משום שרץ שורץ על הארץ מה דאסור מדאורייתא בלא"ה ותירץ בדוחק. ול"נ לתרץ בפשוט דהרמב"ם כתב ביצה שיש בו אפרוח הוי בריס וכן מבואר בש"ע בס' ק' ורוב הפסקים כתבו דהוי בריה משום אפרוח אבל לא ביצה טמא בש"ך בסי' פ"ו ס"ק ובאמת מבואר לעיל בתוס' דכלל הוא בבריה היינו אם יחלק אין שמו עליו אבל נבלה אם יחלק שמו עליו וא"כ אי אסור משום נבלה לחוד לא הוי בריה אבל אי משום שרץ השורץ על הארץ שפיר הוי בריה כמו עוף טמא וכן מבואר בתשובת חות יאיר בפרעש שקפצה בתבשיל דהוי בריה ופשוט ולפ"ז י"ל דהא דראב"י סבר בביצה דהשרץ השורץ על הארץ קאי על אפרוח שלא נפתחו עיניו ורבנן סברי' דאתא אם יצא לאויר העולם דוקא במאי פליגי לכאורה ולפי הנ"ל ניחא דראב"י סבר כר"ש דחטה של טבל ג"כ הוי בריה מה דאסור מתחלת ברייתו ולא תלי' באם יחלק אין שמו עליו וא"כ נבלה מאמו ג"כ הוי בריה וא"כ שפיר קשה דלא צריכו רבנן לגזרו משום שרץ השורץ דבלא"ה הוי בריה כיון שאסור מתחלת ברייתו מש"ה סבר ראב"י דאתא על שיצא לאויר העולם דבזה ליכא משום נבלה כמבואר בפר"ח שם ע"ש וק"ל: וכן הוכחתי שיטת פר"ח דבאפרוח איכא איסור דאו' משום נבלה דהא הרמב"ם כתב דמש"ה הוסיפו דביצה בששים ואחת כיון דהוי בריה והרמב"ם כתב ג"כ מש"ה שומן גיד ג"כ הוי בששים אע"ג דשאר אסורין דרבנן בנ"ט כמו כחל כיון דהוי בריה ע"ש וא"כ קשה אי אפרוח הוי איסור דרבנן הוי סגי' בששים כמו גיד דידי' דהוסיפו באמת דהיינו בששים כיון דהוי בריה וע"כ צ"ל דאפרוח הוי ג"כ איסור ד' כנ"ל לפ"ז באמת תרצתי קושי' הפוסקים דר"נ ע"כ פליג עם ר"ה דסבר בששים ואחת ולפי הנ"ל ניחא דר"נ איירי בביצה שיש בו אפרוח דהוי רק איסור דרבנן מש"ה סגי' בששים אבל ר"ה איירי בביצה עוף טמא דהוי איסור ד' ואפ"ה הוי בריה כדכתב הש"ך וא"כ שפיר צריך ששים ואחת והיינו בקליפה: לפ"ז מתורץ היטב קושי' תוס' דלשני דאיירי בקליפת ולפי הנ"ל ניחא דלפי ה"א שפיר קשה אמאי קאמר ר"נ ביצה בששים ולא כר"ה וצ"ל דהמקשן סבר בטעמא דהרא"ש דאיכא בצים גדולים או קטנים מש"ה הוסיפו עוד אחת ומבואר בפוסקים לפ"ז אם נפלה ביצה לתבשיל לא צריך רק ששים כמובן וג"כ מבואר בסי' פ"ו דבאינו קליפת הקליפת ג"כ מצטרפין וא"כ לא שייך ג"כ טעמא דהרא"ש דבלא"ה צריך לשער לפ"ז צריך לשער וא"כ רי"ג ע"כ איירי באינו קליפת ושפיר מקשה הגמ' והא מיא ביעי' בעלמא ודו"ק: בזה מובן מה שכתב תוס' בכאן הא דנקט ביצה משום טמא דלא אסור ואין לו מובן הא לא נקט ביצה טמא עיין במפרשים ולפ"ה ניח' מדנקט ר"נ סתם ביצה בששים הא איכא ביצה צריך ששים ואחת כגון ביצת עוף טמא וע"כ דביצה טמא בלא"ה מותר דלא יהיב טמא וק"ל: לפי שיטת הרמב"ם דטעמא משום דהוי ברי' י"ל קושי' תוס' על ר' יוחנן דסבר כבצל וקפלוט מן מתניתן ווש לומר דבשר בלפת הוי אדרבה יותר מבצל וקפלוט דהיינו דהא מתניתן סבר יש בגידן בנ"ט וא"כ אסור מדאו' וא"כ משום בריה הוסיפו אחת כמו גבי ביצה ומש"ה משערינן כבשר בלפת אבל ר"נ איירי בשומן של גיד דלא אסור רק מדרבנן צריך רק נ"ט רק משום בריה הוסיפו עוד אחת בששים ממילא מפורק קושי' תוס' לעיל בריש פרק ע"ש: רפ"ז מוכח כדעת הפרישה בסי' פ"ו דאם חד אינו קליפת דהיינו היתר או איסו' ג"כ מותר והשיג עליו הש"ך ע"ש ולפי הנ"ל מוכרח כן דאל"כ מאי מקשה הגמ' דלמא היתר אינו קלוף ואיסו' קלוף וק"ל: מה שמקשן על ספר התרומת דפסק אפי' באינו קליפת לא אמרינן מיא דביעי בעלמא נגד שיטת הגמ' ונ"ל ליישב דע"כ או בעי בששים אחת ע"כ איירי בביצת עוף טמא דהנה הפלתי הקשה לפי ר"ה דסבר דצריך ששים ואחת א"כ האיך קתני ואם יש בהו בנ"ט הא נריך יותר מן נ"ט וכתב בשלמא לפי שיטת הרא"ש דטעמא דאין כל ביצם שווים דלמא חד גדול או קטן ניחא לא אסור רק מטעם ששים ואחת הוא ששים בודאי (וה באתי את דבריו לעיל שהשיג על הש"ך בפני' דברי תוס' ולא דק בזה דכל אסורין שבתורה באמת ג"כ בצים בכלל כמובן ע"ש) רק ע"ז יש להשיג דעכ"פ השתא דגזרו דצריך ששים ואחת בצים בודאי צריך אפי' אם הם שווין ממש כמובן דדברי רבנן לא חלקו בשעורין רק יש להשיב בדרך אחר דטעמא דהרא"ש הוא דוקא בשא"מ דהיינו ביצת אפרוח הוא בשאר ביצם מבשא"מ וא"כ הוי ספיקא ד' ומש"ה מחמרינן אבל בביצת עוף טמא דהוי מב"מ בלא"ה מן התורה בטל ברוב וא"כ לא מחמרינן דצריך ששים ואחת וא"כ ע"כ איירי בביצת טמא. ובדרך חידד יש ליישב יותר נכון דלפי שיטת רבינו חיים כהן לקמן בסוגי' דזרוע בשלה לא הוי טעם כעיקר ד' והיתר נהפך להיות איסור דוקא באם כזית בכדי אכילת פרס אבל אם ליכא כזית