יריעות שלמה יורה דעה חלק א קפו

אמרו בסיני נאמר אלא שיכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאמר וקשה מאי איכפת לי' בטעם מ"ק מצוה זו אצל מצות וע"כ להכי כתב התורה דצריך דומי' דיעקב אבינו א"כ נמצא לר"י דסבר דנאמר שבני יעקב באמת נאמר א"כ לא אמרינן סברת תוס' וא"כ שפיר א"ל דלר"י חל בבן חית איסור גיד וא"כ שפיר צריך להשיב ר"י והלא לבני יעקב נאמר ודו"ק: בדף צ"ב בתוס' ד"ה רב אשי אמר לא נצרכה אלא לשמנו מקשן דזה לא שייך ולא תלי' בדר' יהודא ועוד דע"כ לא אתי כר' יהודא דר"י סבר שמנו של גיד מותר אפי' מדרבנן ויש לומר דלרב אשי לשטתי' איכא למימר דלר"י מדרבנן אסור ולר"מ מדאורייתא דלכאורה קשה לקמן דמקשן מאן תנא דאית לי' חטיטה ר"מ דלמא ר' יודא סבר ג"כ דבעי חטיטה והא דקאמר ר"י גוממו עם השופי היינו קאי על שמו דקאמר ר"מ חותך שמנו מעקרו דהיינו דשמנו ג"כ בעי חטיטה אחריו וקאמר ר"י דגוממו עם השופי וליכא למימר דלשון של ר"י משמע דקאי על תרווייהו זה אינו דהא לפירש תוס' בסמוך ד"ה גוממו עם השופי קאי על גיד לחוד ולא שמנו א"כ א"ל כ"כ איפכא רק הכל טעות הוא דהא איתא בפירש במתניתן לקמן דף צ"ו דהנוטל גיד הנשה דצריך שינטל כולו ור' יודא אומר לקיים מצות נטילה א"כ קאמר ר"י בפירש בג"ה אינו צריך חטיטה: אמנם ר' אשי' לשטתי' דקרי שמנו של גיד ג"כ גיד סתמא דקאמר לא נצרכה אלא לשמנו וכדכתב תוס' לעיל בריש פרק א"כ איכא למימר דמתניתן דלקמן דף צ"ו ג"כ פירש שמנו של גיד אבל סתמא דגמ' סבר דשמנו של גיד לא קרי גיד סתמא כדכתב תוס' לעיל בריש פרק ג"ה בשם ר"ת ע"ש וק"ל: ע"ב דקאמר הגמ' בתר דידה אזלינן או בתר מינה אזלינן דלכאורה קשה לי להבין מאי מיבעי הגמ' דהא איתא בבכורת דף ו' דר"ש סבר דטמ' היוצאין מן הטהור אסור וקאמר שם אם ראשו ורובא דומה לאמו מותר וכן מבי' תוס' לעיל בפרק בהמה המקשה דף וקשה אי בתר מינה אזלינן שפיר כיון דדומה לבהמה אע"ג דפרסותיו קלוטת מותר כיון דמינו פרוסתי' פרוסת אבל בתר דידה אזלינן א"כ עכ"פ פרסותיו קלוטת ויש לו סימני טומאה בשלמ' לרבנן שפיר דגזירת הכתוב דהכל הלך אחר אם אבל לר"ש דלא הלך אחר האם קשה וג"כ ליכא למימר ולתרץ בדוחק כיון דמרבה ר"ש מן גמל גמל ש"פ וזה אינו דומה לגמל זה אינו דהא הגמ' מסיק התם דאם אינו דומו ראשו ורובו לאמו אע"ג דיש לו קצת סימני אמו ואינו דומה לגמל ואישתני מגמל אפ"ה אסור ע"ש ותמצא: הנה הרשב"א מקשה מאי מיבעי' הגמ' בתר מינו אזלינן הא מוכח מן סוגין דבתר דידה אזלינן ותירץ דמש"ה מספק בתר מינה אזלינן כיון דהוי צריך להיות דומי' דבני יעקב וב"י מינו כף עגול אית להו וצריך להבין דא"כ עכ"פ בהמה ולא עגיל להוי מותר לר"ש דעכ"פ כיון דמינו הי' עגול אסור רק נראה לי דסברת רשב"א תלי' בשיטת רבנן ור"י דהיינו לרבנן נאמר בסיני רק נכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר ופירשו דהיינו צריך להיות דומי' דיעקב שנשה גידו מחיים עיין בריש פרק בתי' וא"כ הי"ל גבי עגול ג"כ צריך להיות דומי' דיעקב (ובאמת קשה לי על סברת רשב"א א"כ ל"ל קרא כף למעוטי' עוף הא מסברא ידעינן דצריך להיות דומי' דב"י וצע"ג ויש לי הרהורי דברים) אבל לר"י לא שייך כלל סברת רשב"א דמנא ידעינן דצריך להיות דומי' יעקב הא נאמר לב"י ונכון מאוד בזה מתורץ קושי' שער מלך בה' מאכלו' אסורות שהקשה על גמ' דפסחים הא גיד נמי הותר מכללו אצל עוף ולכאורה הדברים אין להם הבנה דהא טעמא כיון דלא עגול דא"כ להוי חלב הותר מכללו דהתירה תורה חלב דפנות אע"ג דהוי חלב עיין בתוס' דף.. רק אי בתר מינה אזלינן קשה דהא עוף אע"ג דהוי עגול מותר רק לפי' הנ"ל ניחא דר"ש סבר כר"י דלבני יעקב ולא מסופק הגמ' כלל והא דלא קאמר הגמ' שם דריה"ג סבר כרבנן זה אינו דהא מסופק הגמ' כאן אי בתר דידה אזלינן ועוף דעגול אסור ובזה מתורץ קושי' תוס' בחולין דף ק"ך ע"ש ותמצא: דף צ"ו ע"א לעיל דף צ"א מקשה תוס' לתרץ רבא דר' יודא יליף מן הירך המיומנת שבירך דהא איצטריך על ירך דכולי ירך עיין במהר"ם ברבי זה שתירץ שם ותרוצו בורכא הוא דאם סבר דת"פ כף אתא דאינו אסרת אלא שבכף וממילא לא יוכל לילף דאכל חצי גיד דחייב מן כף שני דהיאך משתמ' מני' בשלמ' אי אסור כל גיד וא"כ משתמא דאפי' אם יאכל רק כף כדפירש רש"י ונראה לתרץ בא"א דנקדים דלעיל מקשה תוס' בר"פ האיך חל גיד על אמ"ה ותירץ דאי אפשר בענין אחר והנה ראש יוסף מסופק ומפלפל אי כוונת תוס' הוא דגיד אמ"ה מיקרי או בשר מ"ה ובאמת מוכח לכאורה דאמ"ה מיקרי דאל"כ האיך מתרץ תוס' דאי אפשר בענין אחר הא לפי שיטת ר' יוחנן לקמן דילף בשר מ"ה מן בשר טרפה אינו נוהג לב"נ כדפסק הראב"ד בה' מלכים דלא כהרמב"ם ע"ש ולר"י נשנת לבני יעקב כל המצוה זו א"כ דלמ' באמת הי' אסורה לב"י אבל לאחר שכתבה התורה מותר לישראל כיון דאי אפשר שחל מחיים על בשמ"ה וע"כ מוכח דאמ"ה מיקרי: רק באמת י"ל בפשוט מאן שמעת לי' דנשנת לב"נ ר"י ור"י סבר איסור חמור חייל וא"כ הוי חמור דאסורה לב"י כמובן על בשמ"ה בזה מובן דברי פירש משנות להרמב"ם לקמן דפירש בסיני ואמר דהיינו אנחנו עושין מן צווית משה רבינו אבל באמת הי' אסורה לב"י ג"כ אפי' לרבנן ע"ש ולכאורה תמוה דא"כ עכ"פ מאי משיבן רבנן כיון דעכ"פ הוי חמור ונראה לי דודאי סברי רבנן דהוכיח ר"י דאיסור חמור חייל דאל"כ אמאי גיד נוהג כלל השתא דהא לב"י נאמר ועדיין לא הוי בשמ"ה כנ"ל אלא ע"כ דהוי חמור וחייל והיינו דקאמר ר"י והלא לב"י נאמר ומשני רבנן בסיני נאמר דהיינו אנחנו עושין מן ציות מ"ר ודו"ק היטב כי נכון הוא (ויש לתרץ ג"כ בזה קושי' תוס' לקמן דף ק' ד"ה וכי תימא אין בגידן בנ"ט ע"ש): אמנם י"ל לפ"ז לר"י דסבר דחמור על קל חייל דהינו גיד על טומאה וכ"כ על בשמ"ה כנ"ל יש לומר לעולם דגיד אמ"ה ג"כ מיקרי והיינו כמו שכתב הרמב"ם דטחול וכבד וחלב וכדומה מיקרי אמ"ה כ"כ גיד רק הראב"ד שם פסק דג"כ באברים שאין בו עצם אם נחתכו אינו עובר מן אמ"ה רק מן בשמ"ה ע"ש וא"כ כ"כ גבי גיד אם נחתך הגיד או אוכל חצי גיד אבל משום אמ"ה מותר כדכתב תוס' בכאן נחתך מותר וא"כ הוי כל פעם בממ"נ על אמ"ה הוי מוסיף דאסור אפי' אם נחתך (בשלמא אכלו ואין בו כזית דחייב בגיד ליכא מוסיף א"כ מה יעשה אם גיד גדול כמו כף כדכתב ראש יוסף ג"כ אבל הכא אפי' אם הגיד אינו גדול רק כזית אחד מ"מ אם אכל חצי זית מגיד זה וח"ז מגיד אחר חייב מלקות כמובן) וא"כ הוי מוסיף ועל במ"ה הוי חמור שנוהג לב"נ כנ"ל. ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' הנ"ל דלעולם ר"י סבר דאינו אסור אלא על כף הירך והא דלא מוקי ר"י אכילה דכתיב בגיד אתא על גיד גדל ב' זיתם ואכל חד כזית מחייב י"ל ר"י לשטתי' אזל דלדידי' ליכא גז"ה דגיד חל על אמ"ה רק מצד על אמ"ה הוי מוסיף דאסור אפי' חצי גיד כנ"ל וא"כ לא איצטרך קרא דע"כ מוכח דאם