יריעות שלמה יורה דעה חלק א קפה

דף פ"ט דר"ש מודה קודם שיצא לאויר העולם מותר א"כ דלא מיירי בכה"ג דאינו חל טומאה עד שנולד וגיד וטומאה באים בב"א וטעמ' דרבנן הוא משום שגידו אסור ובשרו מותר וצ"ע לכאורה רק לפי שיטת הרי"ף ניחא דהאיך נמעט מן בשרו אסור דהא גיד נוהג בשליל במעי עמו וטומאה אינו נוהג במעי אמו כיון דשחיטת אמו מטהרת' והיינו כפירש רשב"א הידוע כיון דיש היתר לאסרו ע"י שחיטת אם לא שייך לקרותו שם איסור ועל גידו אסור ובשרו מותר בודאי צריך לומר סברת רשב"א דאל"כ למ"ד בהמה בחיי' לאברים עמדת א"כ האיך חל גיד מחיים דהא בשרו אסור משום אמ"ה וע"כ צ"ל כיון דיש היתר ע"י שחיטה א"כ לא שייך בשרו אסור א"כ ה"נ במעי אמו ומוכח שיטת הרי"ף ודו"ק היטב): לפי חקירה הנ"ל בקלוט במעי פרה דאינו חל עד שיולד וא"כ באים איסור טומאה וגיד ואמ"ה בבת אחת י"ל היטב קושי' תוס' בזה לעיל בפרק בהמה המקשה דף ע' ד"ה קלוט במעי קלוטה מקשן דהא לריה"ג באמת סבר כר"ש דקלוט כשיצא לאויר העולם אסור ומתרץ תוס' דניחא לשנוי' ריה"ג אפי' אליבא דרבנן וזה דחוק ולי נראה דע"כ מוכח דריה"ג סבר כרבנן דמותר דהרב המגיד בפ"ד מה' מאכלו' אסורת הלכה בית כתב שם כזה לשון ומתבאר ג"כ ממתניתן. את שאסור משום נבילה ואין בהמה טמאה וחיה טמאה בכלל זה וא"כ ע"כ פירש ה"ה דריה"ג הכי קאמר את שאסור משום נבלה וממילא ממעט בב"ח בבהמה טמאה דאין נבלה חל על טמאה עיין בשער מלך בה' אסורי ביאה בקונטרס אחע"א שמביא ג"כ ה"ה הלז ע"ש וא"כ קשה האיך ממעט ריה"ג בהמה טמאה מן היקש את שאסור משום נבלה הא משכחת בטמא במעי פרה דאסור לאויר העולם דוקא כנ"ל וא"כ איכא לאשכוחי נבלה גבי' כגון שנתבלה ביוצאת רובה מדקאמר הגמ' לקמן דף ק"ג שנטרפה ביציאת רובה בנקובת וושט וכדומה וע"כ סבר ריה"ג קלוט במעי פרה לגמרי מותר כרבנן ודו"ק היטב כי נכון מאוד: יש לתרץ בזה קושי' מהרש"א לקמן למ"ד אמ"ה אינו חל על טרפה אע"ג דהוו מוסיף לב"נ א"כ ל"ל כל שכרו מותר גבי אמ"ה וכמ"כ מקשה אפי' למ"ד בהמה לאברים עמדת איסור טומאה קדים קודם שיצרה בגיד' ויש לתרץ דלמ"ד לאברים עמדת ניחא בקלוט במעי פרה א"כ איסור טומאה אינו חל עד שיולד ואמ"ה ג"כ אינו חל עד שיולד ובאים בב"א וא"כ לפ"ז מאן דסבר אין אחע"א אפי' באיסור מוסיף ע"כ סבר קלוט במעי, פרה אסור ור"ש לשיטת' אזל וא"כ קשה מסיפא דמתניתן אינו נוהג בטמאה דהא איכא לאשכוחי בקלוט במעי פרה ול"ל מטעם כל שבשרו מותר זה אינו דהא גיד נוהג בשליל סבר תנא דמתניתן וא"כ במעי אמו איסור גיד איכא ובשרו מותר קרינן כיון דמותר ע"י שחיטת אם כנ"ל וע"כ סבר תנא דמתניתן אחע"א באיסור מוסיף ודו"ק: ואפרש שיחתי דלשיטת הרי"ף והרמב"ם דגיד נוהג בשליל ושחיטת אם מטהר א"כ קלוט במעי פרה מותר בשליל מן כל בהמה תאכלו אם נשחט אם דכל טעם טעם דשחיטת אם מטהר היינו מטעם כל בהמה תאכלו ושם מרבינן קלוט במעי פרה מן לימד פרסה עיין לעיל דף ס"ח ע"ב אבל גיד טעמם דאף במעי אמו אסור ולא מרבינן מן כל בהמה תאכלו רק בבן חית מותר מטעם דלא מיקרי כלל בהמה לבד וברור זה: ובדרך ראשון י"ל דלפי' הנ"ל ע"כ ג"כ סבר לאברים עמדות דאל"כ אפי' קלוט במעי פרה איסור טומאה קדים וכיון דסבר לאברים עמדת ע"כ סבר אין בגידן בנ"ט האיך חל איסור גיד על אמ"ה ומקשה הגמ' שפיר ודו"ק: רק באמת י"ל קושי' מהרש"א הנ"ל אפי' למ"ד בהמה לאו לאברים עומדת כגון שאכל חלב מן החי בקלוט במעי פרה וא"כ איסור טומאה אינו חל על חלב דחל קודם בשליל אבל אמ"ה חל על חלב כיון דהוי איסור מוסיף וחמור לגבי קל דהותר מכללו אבל טמאה אינו חל דלא הוי רק כולל ואינו חל וק"ל: ק"ק לי על תוס' שמקשן דגיד מוסיף על מוקדשין לב"נ מקשה דכל קושי' הגמ' דליחל מחיים ומחיים ליכא מוסיף כיון דאמ"ה אסור לב"נ רק תירץ תוס' אמת: ומה מאוד היטב מתורץ קושי' לקמן דף ק"א אי קסבר אחע"א לחייב נמי משום גיד ומקשן היכן מתחיל כלל לומר אחע"א בכמה מקומות סבר אין איסור וכו' ולפי"ז ניחא לר"ש לשטתי' דאין חל כנ"ל ור"ש סבר אחע"א בב"א עיין יבמות דף ל"ג וק"ל: תוס' מקשה על ר' יוחנן דתלש חלב מבן ט' אסור א"כ איסור גיד קדים במבכרת ומאי אשמעינן וי"ל דכו"פ כתב בסי' ס"ב לאברים עומדת מי פתי ומשוגע יחתך לחתיכות הא איכא איסור אמ"ה ומכל הבהמה ותירץ שם כיון דאסור משום אמ"ה דוקא אבל קודם שאסרה התורה מותר א"כ לחתיכה עומדת והאריך שם לומר באבר טרפה דהיינו שנטרפה בו בודאי לאו לאברים עומדת וחל דוקא כשיחתך וכתב שם על זה נכון ועמוק הוא א"כ עכ"פ נקיט סברתו דאיכא למימר בטעמא לאו לאברים עמדת דמי וחתיך לחתיכות דהא אסור משום אמ"ה א"כ יוצא מזה בעובר במעי אמו דאיתא במתניתן לעיל בריש פרק הבהמה המקשה דאם חתיך מן עובר והניח בתוכה מותר לאחר שישחט אמו א"כ בודאי לחתיכה עמדת כל זמן שיהי' במעי אמו א"כ בעובר במעי אמו איכא איסור אמ"ה אפי' כ"ז שלא חתיך וא"כ ניחא היטב הידק. דכל זמן שהוא במעי אמו אין איסור גיד חל על איסור אמ"ה דאמ"ה קודם בבן חית כאשר הארכתי לעיל אבל משיצא לאויר העולם א"כ ליכא אמ"ה כנ"ל ושפיר גיד חל ובא איסור מקודשין ואיסור גיד בב"א ודו"ק היטב כי נכון הוא: ואגב קשה לי מה דקאמר רבא לקמן אפי' למ"ד בהמה בחיי' לאברים עומדת מ"מ אם חישב לאכלה מתה בודאי לאו לאברים עומדת והוא פטור ואחר חייב ע"ש א"כ האיך מתרץ תוס' דלא משכחינן איסור גיד בענין אחר הא איכא לאשכוח' כנ"ל בחישב לאכלה מתה. לכאורה קשה לי להבין האיך מצי להיות דגיד אסור בבן חית הא בן חית חיה ובן ט' מת שוין נינהו ותוס' כתב לקמן בסמוך דאם גיד אינו חל מחיים אינו אסור דצריך להיות דגיד חל מחיים דומיא דיעקב אבינו שנשה גידו מחיים, וא"כ בן חית עדיין אינו הי' חי' בשום פעם כמובן, והאיך יהי' אסור גיד ויש לתרץ בזה קושי' תוס' לקמן דף קוף דמתרץ הגמ' דר"י סבר נוהג בשליל ואיסור גיד וטומאה תרוויוהו בהדי הדדי אתא ומקשה תוס' אמאי צריך להשיב ר"י והלא לב"נ נאסור ויש לומר דבעמוד שאחר זה מקשה תוס' הא עכ"פ בבן חית אינו נוהג גיד ומתרץ תוס' דגיד נוהג אפי' בבן חית רק קשה כנ"ל דהוי עכ"פ אינו חי' עדי' בשום פעם והאיך יחיל איסור גיד (ובפרט לפירש רשב"א כיון דיש היתר לאסורו ע"י שחיטה לא מיקרי איסור עדיין וא"כ אם ישחוט האם ונמצא בתוכו בן חית חי' או מת בודאי אינו אסור גיד נמי דאינו חי' עדיין בשום פעם) רק באמת כתבו המפרשים על תוס' מהיכן יצא להם דבר זה דגיד צריך להיות חל מחיי' דומיא דיעקב אבינו וכתבו כיון דרבנן