יריעות שלמה יורה דעה חלק א קפד

לב"נ וג"כ מטמאה כנבלה כדאיתא לעיל בפרק בהמה המקשה ולקמן בפרק העור והרוטב אבל איסור שאינו זבוח הוי קל נגד גיד לענין כמה דברים לענין איסור לאו א"כ נהי דאיכא למימר דר"מ סבר דאיסור חמור לחוד על איסור קל אינו חל מ"מ כיון דבכל פעם גז"ה הוא א"כ מנ"ל לומר דגז"ה הוא דגיד חל על אמ"ה אפי' איסור קל על חמור דלמא דוקא בחיה דהוי איסור חמור על איסור קל קאמרה התורה דגיד חל מחיים (רק י"ל דר"מ סבר כר' יודא דאיסור גיד נצטוה לבני יעקב ולב"נ אפי' בחיה ליכא איסור ב"נ וא"כ אפי' בחיה גז"ה הוא וא"כ ע"כ הוכיח תוס' דר"מ מודה דלב"נ מצוה אפי' בחי' ומתורץ קושי' מהרש"א ודו"ק: ויש לתרץ בזה הרי"ף והרמב"ם דפסקו דבן ט' שחיטת אם מטהרתו וחלבו וגידו אסור ומקשן מה דקאמר ר' יהושע הלך ר"מ לשיטתו ור' יודא לשיטתו וי"ל בפירש אחר בהלך ר"מ לשיטתו דבאמת בהשקפה ראשונה נסתפקתי אי תולש אבר מבן חית במעי אמו אי חייב משום אמ"ה דאם יצא לאויר העולם בודאי ליכא איסור אמ"ה דמחתך בשר בעלמא כדאיתא בשבת דף קל"ג אח"ז ראיתי בהרמב"ם פ"ה מה' מ"א הלכה י"א כתב שם אם חותך אבר מעובר אפי' עיבר בן חית חייב משום אמ"ה ופירשו שם ה"ה ולחם משנה דהיינו אם חתך לאחר שמת חייב משום אמ"ה עיין שם בלח"מ רק ה"ה ול"מ כתבו שם דאינו מוכרח ע"ש (וכן י"ל ברמב"ם גופי' פירש"י שחתך קודם שעיבר מת עיין שם בלח"מ) וא"כ לשיטת ה"ה הנ"ל א"כ איסור אמ"ה אינו עד בן טית וגיד הנשה ג"כ נוהג בשליל בבן ט' א"כ בא בב"א א"כ שפיר ר"מ לשטתי' דר"מ לשטתי' דסבר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה וא"כ קשה גבי בהמה האיך חל על אמ"ה וע"כ צ"ל גיד נוהג בשליל אבל ר"י לשטתי' דסבר אפי' בחיה נוהג כדאיתא שם לקמן מפורש אפי' גם שאין נוהג ודו"ק: השתא נחזור לתרץ קושי' תוס' ראשונה שהתחלנו דתוס' כתב הא דמקשין מוקדשין פשיטא, אע"ג דכל דברים ששנו הוי פשיטא ותירץ תוס' דאי חד הוי חידש כו' א"כ באמת קשה דלמא הא חידש דנוהג בבהמה ובחיה דהוי אמינא כקושי' הנ"ל ומתניתן אתי' כר"מ דסבר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד וק"ל דאמ"ה אינו חל עד שיולד רק הגמ' קאי למ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ אינו קשה כלל אבל ר' יוחנן לשטתי' סבר בהמה בחי' לאברים עומדת א"כ ש"מ כנ"ל ודו"ק: אמנם באמת הא קשה לי מאי מקשה הגמ' קדשים דאיסור כרת מי שמעת ליה האיך חל גיד מוקדשים דהא קאמר הגמ' לקמן דף ק"ג דטרפה חל על אמ"ה מגו דחל על חלב חל על אמ"ה א"כ ה"נ הכא מגו דחל גיד על אמ"ה חל גיד על מוקדשין (וליכא לתרוצי לפי' הנ"ל דבן חית אינו חל כלל אמ"ה א"כ לא חל כלל אמ"ה כאן על מוקדשין זה אינו דהא אמ"ה הוי איסור מוסיף לב"נ וחל על מוקדשין וק"ל) וליכא למימר דהא השתא שחטה וליכא כלל איסור אמ"ה זה אינו דהא כתב תוס' דכל קושי' הגמ' אע"ג דלאחר זריקה מותרת רק צריך ליחל מחיים וא"כ הכא חל מחיים כיון דאיכא איסור אמ"ה ואביתי לתרץ בזה קושי' תוס' הנ"ל על ר' יוחנן דהגמ' קאי למ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת או למ"ד דסבר דלא אמרינן מגו עיין לקמן דף ק"ג אבל ללשון אחר סבר ר' יוחנן לקמן דאמרינן מגו ולשון זה סבר כלישנא פרק המקשה דמחלקין בתלש חלב מבן ט' ולא בהטילה נפל ע"ש ודו"ק (אבל האמת יורה דרכו דזאת כוונת תוס' שכתבו גיד אמ"ה דלא חמיר כמוקדשין חייל ומשתומם עליו ראש יוסף דהא אמ"ה הוי חמיר לגבי גיד לענין כמה דברים ואמאי חייל ולי נראה דבודאי סברי תוס' דגז"ה הוא רק הי' קשה להם קושי' הנ"ל נימא מגו דחייל על אמ"ה חייל על מוקדשין וכתבו דאמ"ה לא חמיר כמוקדשין כמו שאמר הגמ' לקמן גבי טרפה דטרפה חל על חלב ולא על אמ"ה דחלב קל מאמ"ח ועוד תרצו תוס' דאי אפשר בענין אחר בשלמ' טרפה על חלב שפיר מצינו גבי' כיון דאפשר בענין אחר דהיינו בבשר אבל הכא לא מצינו בענין אחר וברור לפ"ד): רק לפ"ז קשה על תירץ תוס' דמוקדשין חמר מאמ"ה עכ"פ מאי מקשה הגמ' לקמן וסבר ר' יודא איסור חע"א דלמא טעמי' דהכא מש"ה חייל כיון דאמרינן מיגו דחייל על אמ"ה חייל על טומאה רק שבלא"ה לק"מ דעכ"פ לאחר מיתה פקע איסור אמ"ה וא"כ אינו חל על איסור טומא' (אי לאו דמסתפינ' הקשיתי לכאורה לפי שיטת מהריב"ל ומהרש"ל ועיין בפר"ח סי' סברה מדאורייתא לא בטל א"כ הוי בקיצר גיד חמור על מוקדשין דאינו בטל בשלמ' זאת לא קשה דאכלו ואין בו כזית חייב והוי מוסיף אפי' או חמור מה יענה אם גיד גדול ד' זיתים, לא שייך זה אבל לענין ביטל שפיר קשה ויש לתרץ בזה קושי' מהרש"א דבלא"ה לא אתי' כר"י דסבר דנוהג לב"נ ממתניתן דאינו נוהג בטמאה ויש לתרץ דבהא שפיר צריך לומר דחומר' דנוהג לב"נ דהא ג"כ אתי' כר"י דסבר איסור חמור על קל חייל דלא מצינו תנא אמר דסבר כן ור"י לשטתי' סבר אכלו ואין בו כזית פטור אכילה כתיב ולא חשיב כלל שרי' כדכתב פרי תואר והובא בפלתי בסי' קוף דאמ"ה לא חשיב בריה אפי' לענין ביטל כיון דאכילה כתיב דצריך כזית ע"ש א"כ כמובן גבי גיד לשיטת ר"י רק הא תינח לה"א דסבר דאם אתי' כחד סברא לר"י אתא לכל דינים כר"י ניחא תרוצי אבל לפי מה דמסיק פליג לר"י בחדא וסבר כר"י בחדא א"כ הוי בקיצר חמור כנ"ל ודו"ק): תוס' מקשן דלמא טעמא דאין מוקדשין חייל על איסור גיד דאאח"ע ולעולם יש בגידן בנ"ט וע"כ כוונת תוס' דלמא סבר מתניתן אפי' איסור מוסיף לית לי' דבמוקדשין בודאי הוי איסור הנאה מוסיף לחתיכה גופה דבמעילה אע"ג דליכא כזית מועל וכן לענין כמה דברים וכן פירשו המפרשים ויש לומר דע"כ מאן דסבר אין אחע"א אף באיסור מוסיף ע"כ סבר אין בגידן בנ"ט ור"ש לשיטתו. אזיל דסבר אין בגידן בנ"ט דלכאורה קשה לי לשיטת רש"י לקמן דף ק"ב דבשר מן חיה בודאי לחתיכה עמדת וחל מחיים וא"כ לשיטת הפסקים אין איסור חל על ח"ש א"כ האיך חל אמ"ה על בשר מן החי דאמ"ה לאו לאברים עומדת ובשמ"ה לחיים חל ואתה צריך משהו בשר גידם ועצמות וא"כ האיך חייל רק י"ל דמאן דסבר לאו לאברי' עומדת סבר כר' יוחנן דבשמ"ה ילפנן מן בשר בשדה טרפה וכתבו ראשונים אם ילפינן טרפה אינו נוהג בב"נ והוי איסור מוסף אמ"ה לגבי בשר מן החי (ור"ל דסבר לאו לאברים עומדת וסבר דאמ"ה ובשר מ"ה מחד קרא לשיטתו אזיל דסבר חל מותר מ"ה) אמנם למאן דלית לי' איסור מוסיף קשה וע"כ סבר דלאברים עמדת וא"כ קשה האיך חל גיד על אמ"ה ותירץ תוס' דגז"ה דוחק הא וע"כ סבר אין בנידן בנ"ט וא"כ ליכא כלל איסור אמ"ה דעץ בעלמא הא וא"כ ע"כ מוכח דסבר אין בגידן בנ"ט למאן דלית לי' מוסיף וא"כ שפיר קאמר הגמ' אין בגידן בנ"ט ואיסור מוקדשי' ליכא ומתורץ הרמב"ם הידוע ודו"ק בכל זה: באופן שני' י"ל דהבאתי ראי' לשיטת הרי"ף דחלבו וגידו אוסר אע"ג דשחיט' אמו מטהרתו דלכאורה קשה מאי מקשה הגמ' לקמן על ר' יודא וסבר אחע"א דלמא איירי מתניתן בוטל שנולד במעי' פרה דבסר ר"ש אוסר משום טמאה ואיתא לעיל