יריעות שלמה יורה דעה חלק א קפב

דאסורין מבטלין כיון דעכ"פ אין מרגישין בו טעם אבל מה שנוגע לענין ביטול אמרינן אסורין אין מבטלין זא"ז ולפ"ז לדידן דמרבנן אסור עכ"פ טעם וא"כ הרוטב אסור מרבנן וכיון דאסור מרבנן תו אינו יכול לבטל החתיכה של נבילה דאסורין אין מבטלין ומב"מ מטעם ביטול נגעו בי' וא"כ מדאו' אסורין החתיכות ושפיר הוי סדא"ו לענין חתיכות בשלמא לענין רוטב עיקר איסור דרבנן דטכ"ע ל"ד אבל במב"מ דהוי מדאו' רק הרוטב יהי' מבטל וכיון דרוטב אסור מרבנן עכ"פ אם לא ניער יפה תו אינו יכול לבטל טעם חתיכה מדאו' לענין מב"מ דמטעם ביטול נגעו בי' והוי לענין חתיכה מדא' ודו"ק: ועיקר נ"ל דהיינו טעמא דפליגי ר' יודא סבר טכ"ע דאו' וא"כ מדאו' אסורין חתיכת אם לא ניער יפה והוי סדא"ו ורבי סבר דטכ"ע ל"ד וא"כ מדאו' מותרין ג"כ החתיכות מטעם סליק מינו והוי רק סד"ר ולא חיישינן שמא ניער יפה ולפ"ז מיושב דעת הרמב"ן הנ"ל דלענין חתיכה ראשונה שפיר באסורא קיימא דלענין זה הוי ספיקא דאו' ובזה אינו יכולין לבטל המים, דבב"ח לכ"ע טכ"ע דאו' ועוד שכבר נבלע בחוץ לרוטב ושפיר קאמר נראין דברי חכמים ודו"ק: ולפ"ז מיושב קושי' תוס' ד"ה למה לא קאמר הגמ' דכ"ע מב"מ לא בטיל ונראין דברי חכמים בשניער וכסה דאף חכמים לא פליגי אלא בניער וכסה דכה"ג מצינו ע"ש. ועפ"ז ניחא דכל טעמא דרבי דלא חייש לשמא לא ניער יפה כיון דהוי ספיקא דרבנן דמדאו' מבטלין הרוטב דהוי רוב כנגד' וטכ"ע ל"ד וחכמים דר"י ר"מ הם בכ"מ ור"מ יליף בפירש בע"ז נט"ל אסור מנבילה וא"כ מכ"ש טכ"ע דאו' ול"ל טעמא דרבנן מטעם שמא לא ניער יפה רק טעמא דרבנן אפשר לסוחטו מותר. ודו"ק: ובזה יש ליישב ג"כ דעת הראב"ד דכתב דווקא למ"ד מב"מ לא בטל אמרינן חנ"נ ומקשין מגמ' דהכא דקאמר דלמא כ"ע אפשר לסוחטו אסור ובמב"מ פליגי. ועפ"ז ניחא דביבמות דף פ"ג גבי חתיכת חטאת קאמר הגמ' שם בטומאת משקין דרבנן ור"י ורבנן פליגי אם באד"ר מב"מ בטל או לא ע"ש וא"כ היינו דקאמר ואזלי לטעמייהו דר"י סבר אף בדרבנן מב"מ לא בטל ורבנן סברי בדרבנן בטיל והכא הוי דרבנן כיון דטכ"ע דרבנן ודו"ק. (אולם לפי מה שכתבתי מעיקרא ליתא לזאת דהא ר"מ סבר טכ"ע דאו' ודו"ק): והיינו כוונת רש"י בד"ה נראין ואין נראין מיבעי' דלכאורה תמוהין שם דבריו דנקט רש"י הכל לענין חתיכה ראשונה ולא נקט רש"י לענין דבעי ס' נגד חתיכה לרבנן ולרבי ששים נגד טפה ועפ"ז ניחא כיון דהשתא סברי רבנן מב"מ בטיל וא"כ מדאו' ברובא בטיל והוי ספיקא דרבנן ולא חיישי רבנן ג"כ לשמא לא ניער יפה וא"כ לענין זה רבי ורבנן שוין ומש"ה נקט רש"י לענין חתיכה ראשונה וזה נכון (ובכל זאת מיושב דעת הרמב"ן הנ"ל דאף לדידי' דלרבי ג"כ אסור חתיכה ראשונה מ"מ איכא חילוק דלרבנן בעי עכ"פ רוב נגד חתיכה ולרבי איצטריך רוב בחתיכות זולת אם רוטב איכא רוב והוי ספיקא דרבנן לקולא ודו"ק): ועפ"ז חידוד יש ליישב בזה קושי' תוס' החמורה דהאיך קאמר אביי טעמו ולא ממשו דאו' מבב"ח דהא שם יליף מג"נ או מן משרת וי"ל בדרך שמישב פ"י בפסחים די"ל דאביי ידע ג"כ מסברה דרך בישול אסרה תורה, רק לפי מה שקיימנו לעיל דאם מטעם דרך בישול אסרה תורה אף אם נשאר בו משהו אח"כ אסור. ותוס' מקשה לעיל נימא אותו מקום שנפלה טפה עלה יהי' נ"נ ותירצו דבחצי חתיכה לא אמרינן חנ"נ וסברתו כתב כיון דליכא דבר חשוב, ור"ת תירץ בדרך הלוכו לא אמרינן חנ"נ א"כ ע"ז מקשה אביי שפיר אפי' כי לא נ"ט נמי כיון דבאותו מקום שנפלו טפה עלה הי' בו טעם רק אח"כ נסחט ממנו א"כ הוי שפיר דרך בישול ויהי' אסור אפי' במשהו רק י"ל לפי מה שהעלה פ"י בפתיחה דחם בחם בלא רוטב אינו אסור רק מדרבנן בב"ח דהוי כמו צלי ומליחה רק אח"כ כשנער הקדיר' אז בא לידי דאו' ואינו כולן מצטרפין דבאותו חתיכה אינו יוצא בו טעם והוי כמו איסור דבוק א"כ שפיר צריך לומר אם יש בנ"ט בחתיכה דאל"כ לא הוי אמרינן מב"מ לא בטל דיאסר כל הקדירה דהא לא הוי רק איסור דרבנן דבממ"נ כשניער אז לא הי' ידי נותנת טעם ולא הי' אסרה ומקדם הוי חם בחם בלא רוטב. ולפ"ז ע"כ מוכח דהא דקתני אסור קאי על כל קדיר' דהוי מב"מ וא"כ שפיר מוכח טעמו ולא ממשו דאו' דאל"כ הוי עדיין איסור דרבנן דמדאו' מבטלין הרוטב ויותר נכון לפי מה שכתבתי לעיל בדעת הרא"ה דאפי' אם איכא בו ששים יהי' אסור דאינו מתפשט בשוה רק כיון שנכנס הכל בספק הכל מסייע לבטל ולא אמרינן חנ"נ ומהני ניער הקדיר' וע"ז הקשה כיון דבב"ח חידוש הוא אפי' אם עתה בו משהו אסור ודרך בישול הי' דטרם שניער הי' בו טעם רק ע"ז י"ל ג"כ בממ"נ קודם שניער הוי איסור דרבנן דחם בחם בלא רוטב, ובאיסור דרבנן אמרינן מב"מ בטיל א"כ שפיר מוכח טכ"ע דאו' דאל"כ עדיין הוי איסור דרבנן דמים מבטלין ודו"ק. זאת נסתפקתי לשיטת רמב"ם ורש"י טכ"ע ל"ד בשארי איסורין רק גבי מב"מ אם נפל כף של חלב בקדיר' של בשר אם הוי רק איסור דרבנן דהא יש בו מים ג"כ וא"כ אמרינן סליק את בשר כמי שאינו ומים מבטלין דתורה גילה לנו חלב בבשר טכ"ע דאו' אבל הכא מים מבטלין אותו דהא זאת בוודאי אם נפל כף של חלב בקדיר' של מים וקדם וסלקו לכף ואח"כ נתנו בו בשר דאינו אסור משום בב"ח דהא כבר בטל החלב במים ולענין זה לא גילה לנו טכ"ע דהא כבר בטל במים ויש ליישב בזה רשב"א מה שהקשה עליו פלתי בסי' צ"ב דכתב אם נפל כף של חלב בקדיר' של בשר דהוי רק מדרבנן ותמה עליו, ועפ"ז ניחא אולם עדיין לא בררתי סבר' זו על מקורו וצ"ע בזה: לעיל יעדתי שאפרש בסוף מה שנראה לי בדעת רבינו שמואל דכתב דחתיכות מבטלין המים ואמאי דהוי יבש בלח. והנה נראה לי דלכאורה צריך להבין מאי הקשה כלל רבינו שמואל דלא יהי' המים אסורין מ"מ החתיכות מותרין דמהיכא יאסרו אם מטעם החתיכות דטעם החתיכות כבר בטל במים ואף דמים אסורין מבטלין זא"ז כיון דאינן טעמם שוה ואי דמים יאסרו החתיכות הא בדבר הנאסר במשהו לא יוכל לאסור אחרות אך צ"ל דמים גופי' נכנסו בחתיכות וכבר כתב סבר' זו בסי' צ"ב בלח לא שייך דבר הנאסר במשהו דאיהו גופי' נתערב שם ע"ש וע"ז שפיר כתב תוס' דאותן מים שנכנסו בחתיכות חזרו להיות מותרין דחתיכות מבטלין, כן נראה לי: בגמ' איכא ב' לשונות אחד בקדיר' עצמו ואחד במה דבלע' קדיר' והפוסקים הסכימו לפרש בקדיר' עצמו היינו מה שבתוך קדיר' ולא במה דבלע' קדיר' ולשון שני לקולא וצריך להבין א"כ למה פסק הרמב"ם והמחבר לקולא וי"ל דתרומת הדשן הקשה האיך מהני קפילא ארמאה בקדיר' שיש בו בשר נימ' חלב נבילה דהיינו דחלב נכנס בעובי קדיר' ואסרו בתוכו ואח"כ הוי מב"מ ואינו יכולין להבחין הקפילא ותירץ מה שבתוכו מקושר למה שבחוץ וא"כ זה תינח אי משערינן במה דבלע קדיר' דהיינו אם איסור מבפנים דמשערינן ג"כ בעובי קדירה