יריעות שלמה יורה דעה חלק א קפ

דקאמר אם יש בנ"ט בחתיכה ע"כ מיירי בניער לבסוף דהנה הר"ן הביא בסוגי' דירך דעת הרא"ה בצלי ומליחה לא מהני ששים דאינו מתפשט בשוה ועל מקום אחד יש בו יותר טעם דרוטב הוא דמתפשט בשוה ולכאורה קשה על הרא"ה ממתני' דקאמר ט"ח שנפלה על חתיכה אם יש בה בנ"ט וקשה אפי' ליכא נ"ט בחתיכה אסור דהא לא מהני ששים בחוץ לרוטב. אולם המעיין ברא"ה בסוף שער תערובות שם כתב דוקא צלי אינו מתפשט בשוה והיכא דיש לו פעפוע לא מהני ששים אבל הבל קדירה מתפשט בשוה באותו חתיכה אף אם הוא חוץ לרוטב. אך אם ננקוט דעת דרכי משה שהוב' בש"ך רס"י צ"ב דמש"ה טיפת חלב אוסר כל חתיכה מטעם פעפוע דחלב מפעפע קשה אמאי מהני ששים אך נראה לי דבר נכון לפי מה שהעלה הש"ך כדעת הרמב"ם דפוסק אם אינו יודע על איזה חתיכה נפל ניער את הקדיר' אף לבסוף מטעם כל מה שנכנס בספק הכל מסייע לבטל ולא אמרינן חנ"נ א"כ מכ"ש בדינו דהרא"ה על חתיכה אחת דכל טעמא הוא דעל מקום אחד יש יותר פעפוע מבמקום אחר דמהני בוודאי אם ניער ע"י הרוטב דמתפשט בשוה ולא אמרינן חנ"נ כיון דהכל נכנס בספק הכל מסייע לבטלו וכל חתיכה נכנס בספק ואפי' לכתחילה מותר לנער את הקדיר' כגוונא דרמב"ם הנ"ל וא"כ מתני' דקאמר אם יש בנ"ט באותו חתיכה אסורה מיירי בניער לבסוף ושפיר קאמר רב לפ"ז כיון שנתן טעם וכו' דכל דין דמתני' מיירי בניער לבסוף דאל"כ לא מהני בו ששים ודו"ק היטב: אולם אף לשיטת טור דחולק על הרמב"ם דכתב הש"ך טעמו כיון דאיכא למיקם עלה דמילת' ע"י קפילא אינו נכנס הכל בספק ואין מצטרפין לבטלו. אך ליתא לזאת. אך גבי מב"מ נראה ברור אף לשיטת הרא"ה בצלי ומליחה לא מהני ששים מ"מ מותר לבטל אותו חתיכה ולא אמרינן חנ"נ וגם לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה כיון שהכל נכנס בספק הכל מסייע לבטלו וכמו שכתב הש"ך בסי' צ"ב ס"ק כדעת הרמב"ם דהוי כמו שני קדירות וא"י היכן נפל איסור דמותר להתערבם יחד ה"נ מותר לבטל צלי ומליחה אף לשיטת כיון שנכנס הכל בספק באותו חתיכה ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' מאי קמ"ל שמואל צלי קולף ואוכל עד שמגיע לגיד תיפוק ממתני' דאל"כ למה נקט נתבשל דמשעת מליחה נאסר ועפ"ז ניחא דה"א באמת משעת מליחה רק נקט נתבשל אח"כ לאשמעינן דמותר לבשל אח"כ ואם יש לאחר בישול אין בנ"ט כבשר בלפת מותר דהכל נכנס בספק והכל מצטרפין לבטלו ובזה ליכא למיקם עלה דמילתא דהא גיד ובשר שניהם שוין ולא יוכל קפילא לטעום ושפיר נכנס הכל בספק ודו"ק היטב ונכון הוא מאוד מאוד: ולפ"ז יש ליישב ג"כ דקדוק מה שמדקדק פלתי מה שמקשה הגמ' ובחלב אסור והאמר ר' יוחנן דמעיקרא מקשה הגמ' על שמואל ועתה הקשה באיפוך ולפי הנ"ל ניחא דהנה תוס' מפרש בתירץ הגמ' ההוא כחוש הוי תרי פירושים אחד חלב כחוש אינו מפעפע. ושנית דהי' בו ששים. והנה לשיטת הרא"ה דלא מהני בו ששים לית' לזאת אך לפי שיטת הפוסקים דחלב עם בשר מין במינו הוי שפיר י"ל דהתיר ר"י להתבשל אח"כ כיון דנכנס הכל בספק הכל מסייע לבטלו כנ"ל והנה תוס' הקשה הא שומן הגיד אינו מפעפע ותרצו דחלב כחוש אינו מפעפע. אולם פלתי תירץ דזאת הוי ספק אם מפעפע או לא וא"כ באיסור דאורייתא הולכין לחומרא אבל שומן הגיד אינו אלא מדרבנן ולפ"ז מוכח דחלב עם בשר הוי אינו מינו דהוי איסור דאוריית' דאם הוי מב"מ בטעמא מדאו' ברוב' בטיל ואף למ"ד מב"מ לא בטל בשמא בוודאי אינו שוין וע"כ מוכח דהוי א"מ בטעמא וא"כ ניחא דקדוק הנ"ל היטב דהמקשן לא הי' מחלק בין חלב כחוש או שומן וא"כ הי' קשה לו משומן הגיד וצ"ל תירץ פלתי וא"כ מוכח דחלב עם בשר הוי אינו מינו וא"כ שפיר פריך מר"י למה התיר ר"י גדי שצלאו בחלבו וא"ל דהי' בו ששים. דהא בצלי לא מהני ששים דאינו מתפשט בשוה. וא"ל שהתיר להתבשל אח"כ כיון שנכנס הכל בספק הכל מסייע לבטלו ז"א דהא השתי' מוכח דחלב עם בשר הוי אינו מינו וא"כ אינו נכנס הכל בספק כסברת הש"ך הנ"ל דאיכא למיקם עלה דמילתא ע"י קפילא אבל בל"ז י"ל דחלב עם בשר מין במינו הוא וליכא למיקם עלה דמילתא ומותר אם הי' בו ששים. ודו"ק: ועתה נבוא לתרץ באופן שלישי קושי' תוס' למה מקשה דוקא על רב נימא סליק ולא על ר' יודא גופי' בהקדים דהנה רשב"א הביא בסוף סוגי' דט"ח דברי רמב"ן שכתב אף לשיטת רבינו אפרים דבשארי אסורין לא אמרינן חנ"נ מ"מ חתיכה גופי' באסור' עומדת ואי אפשר להתירו יכתב בפירש, דאף למ"ד אפשר לסוחטו מותר בב"ח מ"מ בחתיכה גופי' דלעולם עומדת ופלוגת' דאפשר לסוחטו מותר או אסור לא קאי רק לענין לאסור שאר חתיכות דכיון דאם הי' אפשר לסוחטו הי' מותר לא מקרי חנ"נ ע"ש ותמוהין לי דבריו מאוד דלכאורה הוא נגד סוגי' ארוכה דלפי תירץ הגמ' דלא יכול לומר דפליגי במב"מ בטל או לא בטל דא"כ נראין ואין נראין מיבעי' כיון דמקיל עוד יותר מחכמים. ולפי דברי רמב"ן הנ"ל עדיין קשה נראין ואין נראין מיבעי' דהא לחכמים דהם סברי דחיישינן שמא לא ניער יפה רק סברי אפשר לסוחטו מותר א"כ חתיכה ראשונה אסורה כיון דחיישינן שמא לא ניער יפה בתחלה א"כ נאסרה אותו חתיכה ולפי דברי רבי דלא חיישינן שמא לא ניער יפה אף חתיכה ראשונה מותרת דהא הוי ניער בתחלה ולא נאסרה חתיכה מעולם ולכאורה קושי' רבתי מאוד על רמב"ן וצ"ע (ומפלתי סי' ק"ו נעלם ממנו דברי רשב"א בחידושיו הנ"ל וכ"כ רשב"א במשמרת הבית דלכ"ע אף למ"ד אפשר לסוחטו מותר אותו חתיכה אסורה דלא מצינו הגעלה באוכלין): והנה אביתי לתרץ דברי רמב"ן דכבר הקשה בית יוסף בסי' ק"ו על טעמא דמש"ה אסורה לעולם דאף אם מוסיף אינו יכול להוציא ממנו איסור ואי אפשר לסוחטו אסור. הקשה הב"י נהי דמסתמא אמרינן דלא יצא טעם מ"מ אמאי לא מהני טעימת קפילא דהא קפילא אמר שעתה אין מרגיש בו טעם א"כ ע"כ יצא איסור ותירץ כיון דעדיין משהו בתוכו אסור. אך לפע"ד נראה דרשב"א סבר כתירץ ש"ך בסי' צ"ח דהא דנאמן קפילא לומר דלא מרגיש בו טעם אע"ג דהוי איסור דאו' ואין נאמן באיסור דאו' כיון דלא אתחזק איסורא נאמן ע"ש. וא"כ לפ"ז כנים דברי רמב"ן ורשב"א הנ"ל היכא דכבר הי' בו טעם רק עתה הוסיף עליו א"כ אתחזק אסורא באותו חתיכה ותו אינו נאמן קפילא לומר שיצא ממנו איסור ולפ"ז מתרץ קושייתו הנ"ל דבהאי גוונא דניער מתחלה אף לרבנן דחיישי שמא לא נוער יפה כר' יודא מ"מ ספק מיהא איכא ולא ודאי א"כ בזה בוודאי נאמן קפילא אם אמר שאין מרגיש בו טעם דהא בזה לא אתחזק אסור' וא"כ אף לרבנן דטעמא משום אפשר לסוחטו מותר מתירן חתיכה ראשונה בניער מתחלה ועד סוף ושפיר קאמר נראין דברי ר"י ודו"ק: אולם לא נראין לי דברי דהא משמע מרשב"א והרמב"ן דאף אם לא טעים קפילא מעולם ואמר שהי' בו טעם אפ"ה אם הוסיף עליו עד ששים לא מהני טעימת קפילא ובכה"ג לדעתי לא מקרי אתחזק אסורא כיון