יריעות שלמה יורה דעה חלק א קעט

ששים כנגדה ה יסור נימא שטעם בחתיכ' כשירה נכנס בחתיכ' נבילה ויוצא ומב"מ לא בטל וכ"כ נימא דחזר ונכנס ויוצא ושוב לא שייך משהו דהא הם נאסרו מכח טעם ויש ליישב לפי דעתי בפשוט דלכאורה יפלא מאוד אצלי להבין הן דברי רבינו תם והן דברי רבינו אפרים דלר"ת במשהו לא אמרינן חנ"נ ובטעם אמרינן חנ"נ מ"ש טעם מבמשהו גבי מב"מ דהא לרבנן מדאורייתא ברובא בטיל וטעם הוי כמו משהו רק הא דצריך ששים מדרבנן כמבואר בזבחים ובכמה דוכתי וא"כ מ"ש אם נפל כזית נבילה בתוך חמשים זיתים כשירים או שנפל כזית נבילה בתוך שבעים ושתים דמ"ש הא מהא דהא אין מרגישין כל פעם טעם וטעם ומשהו חדא נינהו וכן סברת רבינו אפרים דמשהו כמאן דליתא וטעם כמאן דאיתא מ"ש הא מהא גבי מב"מ דהא הטעם נמי אין מרגישין בו כמו משהו: אולם אולם לפע"ד ברור דבוודאי מדאו' אף לר' יודא מב"מ לא בטל לסברת ר"ת תו אינו יוכל לאסור חתיכת אחרות אף אם ליכא בו ששים כיון דנאסר רק מכח משהו ולא מכח טעם דהא אין מרגישין בו טעם רק מדרבנן אמרינן חנ"נ כמו לרבנן דבפחות מששים אמרינן חנ"נ אטו אינו מינו. וה"נ לר' יודא בוודאי לא דגזרינן אטו אינו מינו וכן סברת רבינו אפרים ג"כ מה"ט דהא אם למשל נפל כזית נבלה במים פחות מששים אמרינן מדאו' דאסרת שוב מינה במשהו כיון דטכ"ע דאו' ה"נ אם נפל למינה ג"כ גזרינן אטו אינו מינה ואמרינן דפחות מששים אסרת חתיכות אחרות: ולפ"ז מה מאוד מיושב דברי ר"ת דמה"ט צריך לומר חנ"נ דטעם לא יוכל לומר דאזיל לחתיכות אחרות דהא עיקר טעם דגזרינן אטו אינו מינה ובאינו מינה אז לא הוי אמרינן חנ"נ שוב לא הוי יכול לאסור חתיכת אחרת במשהו בממ"נ אם נפל למינו הראשון א"כ כיון דלא אמרינן חנ"נ בזה בוודאי ניחא סברת הר"ן דהא כח של אינו מינו מעורב בו אם נפל למינו השני בוודאי לא דהא לא אמרינן חנ"נ אבל השתא דאמרינן חנ"נ א"כ גזרינן חנ"נ במינו אטו אינו מינו דחנ"נ ואוסרת הכל במשהו נמצא לפ"ז דכל טעם דאמרינן חנ"נ אטו אינו מינה ובאינו מינה מהני ששים חד פעם ודו"ק: אולם לפ"ז יהי' נסתר קושי' תוס' מן גמ' היכא משכחת דהגעילו יורות גדולים והקשה הפלתי דהא מים במים בטל ברוב מדאו' דהא נכנס לפי מדומע רק איסור ושאר מים ונהי דנעשה נבילה מ"מ בהגעלה שנית כבר בטלו ברוב ותירץ דקושי' תוס' קאי לר' יודא דמב"מ לא בטל ולפי הנ"ל מדאו' אף לר' יודא דמב"מ לא בטל בכל זאת אף פחות מששים תו לא נעשה נבילה כיון דאין מרגישין בו טעם וא"כ מהני הגעלה רביעית, ודו"ק: ומצד סבר' ג"כ דהא מבואר בפר"ח בסי' תמ"ב באו"ח דאף דכזית בכדי א"פ דאו' אף בקיוהא בעלמא כמו כותח הבבלי אפ"ה לא אמרינן היתר נהפך לאיסור אם אין מרגישין בו טעם א"כ לא אמרינן ג"כ חנ"נ: והנה ראיתי בפלתי שהקשה לשיטת רש"י לדעת ט"ז במקצתה תוך הרוטב אסרת כל חתיכת א"כ מאי מקשה הגמ' אפי' כי לא נתנה טעם וצריך לתרץ בקדם וסלקו לימא דלא קדם וסלקו רק לא ניער לבסוף וחתיכת נבלה מונחת כולה חוץ לרוטב וחתיכה שניי' מונחת קצתה תוך הרוטב ושפיר צריך לומר כיון שנתן טעם בחתיכה דחתיכת נבלה אינו אסרת כלל כיון שהוא מונחת חוץ לרוטב יע"ש שהניחו בצ"ע על ט"ז. ולפע"ד לק"מ דהא כבר בארנו לעיל לדעת ט"ז עיקר טעמא דרש"י דמש"ה נאסרה חתיכה ראשונה דדרך הליכו חנ"נ אבל זאת מודה רש"י דסוף טפה להתפשט בכולה חתיכות וא"כ שפיר פריך הגמ' מאי צריך לומר טעם דהא אפי' משהו אוסר כל חתיכות דבזה לא שייך לומר סברת תוס' דמשהו כמאן דליתא ושוב אינו אסרת חתיכה אחרת דהא זה בבת אחת דמיד שנפל משהו בחתיכה ומגעת לרוטב מיד אסרת חתיכה אחרת כמו בחתיכה אחת דאסרת משהו כל חתיכה ולא אמרינן דיהי' אסור דווקא אותו מקצת שנפל עליה הטפה רק זה בבת אחת וה"נ הכא (ואין להקשות לשיטת רש"י יהי' נימא אותו מקום שנפל טיפה נ"נ כבר תירץ תוס' במקצת חתיכה לא אמרינן חנ"נ) דאותו משהו הולכת מיד שהגיעו לתוך רוטב לכל חתיכות וכולן אסורות וזה ברור ופשוט: ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' האיך מתרץ הגמ' סליק את מינו דרוטב גופי' נאסור מחתיכת נבילה ועפ"ז ניחא דרבא מוקי בלא קדם וסלקו אבל בלא ניער לבסוף ואיירי כה"ג דחתיכת כשרה מונחת קצת בתוך רוטב וחתיכת נבלה כולה חוץ לרוטב וא"כ שפיר צריך לומר חנ"נ ונתנה טעם דאם לא נתנה ממילא אינו נעשה נבלה רק אותו משהו יוכל לאסור כל חתיכות וע"ז שפיר אמרינן סליק את מינו דיהי' רוטב מבטל טעם משהו ואין לומר דרוטב גופי' יהי' נאסר מהיכן יאסר מנבלה גופי' דהא מונחת חוץ לרוטב ואינו יוכל לאסור ואין לומר מחתיכת כשרה דיש בו משהו זה אינו דהא הוא משהו ואף אם אפי' נתנה טעם בחתיכה אין איסור הבלוע אוסר היתר בלוע ומש"ה צריך לומר נתנה טעם בחתיכה וחנ"נ והוי שפיר אסור' הרוטב דרוטב נכנס בבשר כשירה וחנ"נ ואסרת שאר הרוטב ודו"ק היטב: וא"כ מה מאוד מיושב בזה בפשוט דברי רש"י הנ"ל שכתב תרי פירושים דהא לאביי דמוקי בקדם וסלקו ע"כ מיירי בהאי גוונא שנתבשלה תחלה עמה וא"כ הוסיף שארי חתיכות דבמקצתה תוך רוטב מיד אותו משהו הולכת לשארי חתיכות (וכולי' חוץ לרוטב ואח"כ ניער ג"כ ל"ל דרש"י סבר דלא כשיטת ר"ן דהבל קדירה מתפשט בשוה בכולי וא"כ לא יהי' אסור רק כ"נ) וע"כ מיירי בהיא גוונא שמונח שנתבשלה תחלה עמה אבל לרבא דאמר סלק מיירי במונחת בצדה ובל"נ לבסוף ונקט רש"י תרי פירושים חדא לרבא וחדא לאביו ודו"ק. והנה לכאורה קשה לשיטת הר"ן בסוף כ"ה דמחליט עד דעת תוס' וכל הפוסקים דאין נאסר יכול לאסור במקום שאין איסור עצמו הולך והר"ן מחולק ע"ז כיון דחנ"נ בשאר אסורין א"כ נקרא איסור עצמו בב"ח ואוסר חתיכה עצמו והא דאי קליפה אוסרת חברת' משום דבקליפה לא אמרינן חנ"נ ע"ש א"כ קשה מאי מקשה הגמ' אפי' כי לא נ"מ נמי דלמא מירי בלא ניער ולא כסה כלל וחתיכה כשירה אוסרת חברת משום דהוי איסור מ' עצמו אבל ח"נ גופי' לא יוכל לאסור דהא מונחת חוץ לרוטב ואינו נוגעת כלל בחברת' וגם טעמו לא יוכל לאסור דהא אין איסור הבלוע יוצא מחתיכה בלא רוטב וחתיכה כשירה מונחת ג"כ חוץ לרוטב ומש"ה אמר חנ"נ וא"כ איהו גופי' יוכל לאסור שאר חתיכות דאיסור מ' עצמו יוצא לשארי חתיכות וא"כ דינו דרב שפיר קאמר כיון שנתן טעם בחתיכה נ"נ ולכאורה צ"ע רבתי ואפשר י"ל דרב קאי על רבב"ח ורבב"ח ע"כ מיירי שניער לבסוף דהא איהו לא סבר חנ"נ וקאמר עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות ע"כ מיירי שניער לבסוף דאל"כ לא מהני שארי חתיכות מידי ודו"ק: ובעיקר הוכחות הר"ן דהוכיח דאם אמרינן חנ"נ אוסר אף בלא ניער לבסוף כיון דרב קאי על מתני' דט"ח ועל רישא דמתני' ומפרש מתני' אסור כל קדירה ומתני' אינו מוזכר מניער ויש ליישב דרב הוכרח דמתני'