יריעות שלמה יורה דעה חלק א יח

כיון דאינו הנאה מתחילה על לאחר שמתחיל איסור להיות כלה נהי דנהנה ג"כ מאיסור בעין הוי זוז"ג מאיסור שכלה דהיינו גחלים וממה שהוא בעין ומותר בהנאה אבל הנאתן וביעורן שוה שפיר מקרי כיון דנהנה ג"כ מאיסור בעין וזה ברור לדעתי קלושה בכוונת תוספת. והשתא שזכינו לזה למידן מזה למ"ד זוז"ג אסור אוסר בוודאי באבוקה כנגדו כיון שנהנה ג"כ מאיסור בעין ומותרץ קושי' הנ"ל דלר"א דס' זוז"ג אסור ממילא ס' יש שבח עצים בפת דהא כל טעמא דרבנן משום דזוז"ג מותר נהי דנהנה ג"כ מאיסור בעין כיון שנהנה ג"כ מאיסור כלוי מותר אבל למ"ד זה וזה גורם אסור פשיטא דאסור: (ואגב דאיירין בדברי תוס' הנ"ל אציע פה מה שנתקשיתי בדברי תוס' הנ"ל שכתבו ולרבי אפי' עצים דלא משחן נמי הוי לן למיסר דלדיד' הנאתן וביעורן שוה כשאבוק' כנגדו וכו' מילת ולרבי לא הבנתי דהא אף לרבנן קשה זאת דהא כבר הניח תוס' מש"ה עצים דמשחן הנאתן וביעורן שוה כיון דהנאה בא מיד אחר ביעורן. וא"כ ה"נ עצים דלא משחן הנאתן וביעורן שוה באבוק' כנגדו אע"ג דאבוקה בא מן גחלת ואין לומר לרבנן עצים דמשחן עדיפא א"כ מאי מקשה תוס' בהתחלה מן עצים דמשחן וצ"ל דתוס' הוכיחו דלרבנן ליכא חילוק דאל"כ מאי מקשה הגמ' אלא עצים דאיסור' היכא משכחת דל"מ בעצים דמשחן וא"כ הדרי קושיתי לדוכתי וצ"ע כעת:) בזה ובבא מתירץ עוד דקדוק הצל"ח שהקשה על לשון אביי דקאמר את"ל רבי היינו, ר"א ואת"ל וכו' והכא משום יש. שבח עצים הא אף אי אמרינן זוז"ג אסור בכל זאת צ"ל טעמא דרבי ג"כ משום דיש שבח עצים ע"ש ועפ"ז ניחא דאם זוז"ג אסיר לכ"ע יש שבח עצים בפת כיון שנהנה ג"כ מאיסור בעין. וממילא מיושב ומובן דעת הרמב"ם ורי"ף דפסקו כמ"ד באבוקה כנגדו פליגי. דהא לפ"ז סוגי' דשמעתא הכי אזלי דאל"כ מנ"ל לר"א דסבר יש שבח עצים בפת וגם לשון אביי תמוה כנ"ל ודו"ק: ועפ"ז יש להבין טעמא דשמואל למה פסק בהא הלכה כרבי מחבירו דשמואל לשיטתו סבר בגחלים לוחשות פליגי וסבר בהכי פליגי רבי ורבנן דשער מלך מפרש בקושי' הגמ' על עצים דאיסור' לרבנן היכא משכחת וקשה האיך עצים דאיסור' כתיבן באורייתא ומפרש ש"מ דקאי על התורה דכתיב בכלאי כרם את פריו הטפל לפריו דהיינו קשין של כלאי כרם דלא חזי אלא להסקה. ולפ"ז י"ל דרבי סבר זוז"ג מותר ושלהבת בא מן גחלת וגם מן עצים בעין וא"כ הוכיח רבי דגחלים לוחשות אסורין דאל"כ עצים דאיסור' היכא משכחת וא"ל באבוקה כנגדו דהא הוי זוז"ג כנ"ל וע"כ גחלת גופי' ג"כ אסור אבל רבנן סברי זוז"ג אסור משכחת שפיר עצים דאיסור' באבוקה כנגדו. ולפ"ז סבר רבי זוז"ג מותר ורבנן סברי זוז"ג אסור ואנן פסקינן זוז"ג מותר כדפסק שמואל גופי' ומש"ה הלכה גם בהא כרבי ודו"ק ובזה יש לתרץ ג"כ דקדוק מה שהבאתי לעיל מה דקאמר רבא אי קשי' הא קשי' משמע דקושי' זו תלוי בחברת' דקושי' ראשונה. דהנה באמת מהרש"א הוכיח דאיבעי' בהקדש קאי לענין שבח עצים דאל"כ רק לענין זוז"ג מאי קאמר לרבנן דשרו בקמייתא הא אף רבי ס' זוז"ג מותר. אולם לדעת מהרש"א צריך להבין א"כ האיך קאמר הקדש אפי' באלף לא בטל נהי דלא בטל מ"מ אמאי אסור בשלמא אם טעמא משום משום זוז"ג ניחא דזוז"ג מותר מטעם ביטל כדכ' הר"ן והיכא דלא בטל אסור. אבל אי מטעם אין שבח עצים בפת מא' חילוק איכא. אך לפי אשר ביארנו לעיל ניחא דאם זוז"ג אסור ממילא אף רבנן מודים דיש שבח עצים בפת דהא אבוקה בא ג"כ מן איסור בעין אף לרבנן כנ"ל ודו"ק: ועוד נקדים דהנה לכאורה יש כאן דקדוק בגמ' עצום אשר כמעט הוא מלת' דתמוה בקושי' הגמ' וכל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין והתני' וכו' ואפר הקדש לעולם אסור. ותמהו אלא כל היכא דמעל המסיק לא נפקי לחולין הא בכל ש"ס אמרינן כל היכא דמעל נפק לחולין וכן ר' יודא קאמר הקדש בשוגג מתחלל ואף לר"מ דווקא בהוצאה אינו מתחלל וכי חידש לן רבא סברא זו דכל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין וצ"ע: אולם חקרתי לזה דבר חדש. דלכאורה לא משכחת בעצי הקדש מעילה כלל לפי מה דאיתא במס' פסחים דף כ"ט אוכל חמץ של הקדש מעל וי"א לא מעל וקאמר מאן י"א רנבה"ק היא דסבר ח"כ פטורין מתשלומין ופרש"י כיון דח"כ מצד חמץ ליכא קרן וליכא חומש ואין מעילה והקשה תוס' שם דהא כל מעילה חייבי מיתה הם בי"ש מן הקדש. ותירץ תוס' דלא אמרינן כיון דגלי גלי ע"ש. והנה איתא בפסחים דף ר"ז ובמכות דף כ"ב אפיק הבער' ועייל עצי הקדש כגון שבשלו בעצי הקדש ואזהרתי' מהכא ואשיריהם תשרפון באש לא תעשון כן לד' אלוהיכם. לפ"ז בעצי הקדש איכא לאו חדש אם הסיק ושרף ור"ל סבר בכתובות חייבי מלקות שוגגין פטורין מן תשלומין. וא"כ לא מעל לרנבה"ק באוכל חמץ של הקדש (ואף דבכל הקדש איכא לאו בכל זאת לא אמרינן כיון דגלי גלי כנ"ל) ואם כן הוי כמו עצי שלמים כיון דליכא מעילה. לא יצא לחולין וה"נ בכל עצי הקדש דהא ליכא מעילה כיון דחייב מלקות. וממילא לא יצא לחולין. אך צ"ל דרבא דהקשה בעצי הקרש כיון דמעל יצא לחולין סבר כר' יוחנן דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין כמבואר בכתובות ולפ"ז היינו פירש הגמרא וכל היכא דמעל וכו' והתני' אפר הקדש לעולם אסיר וע"כ בעצי הקדש ליכא מעילה דחייבי מלקות שוגגין פטורין מן תשלומין ודלא כרבא ומתורץ קושי' ודקדוק הנ"ל ודו"ק היטב: ולפ"ז י"ל ג"כ דקדוק ראשון דהכי קאמר רבא הקדש אפי' באלף לא בטל רק זה ניחא אם ר"ח ורמב"ח קאי אליבא דר' יוחנן דסבר דפליגי באבוקה כנגדו וא"כ כיון דבהקדש דלא בטל אסור זוז"ג ממילא אסור ג"כ אבוקה כנ"ל. רק לפ"ז הא קשי' כיון דקאי אליבא דר' יוחנן ור' יוחנן סבר חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין. וא"כ מעל המסיק נפקא לחולין וק"ל וכן מתרץ בדרך זה ס' מחנה לוי: ועפ"ז מתורץ ג"כ קושי' תוס' תהוי כע"ז שנשתברה מאיליה והקשה מגיני שלמה דאם שיבר ישראל אסור מטעם דלמא מגבה והדר מבטל ופירשו דעיקר קושי' תוס' קאי לתירץ ראשון דמיירי בשנשרפה מאליה עצי הקדש וא"כ ע"א ג"כ דומיא דשלו מיירי שנשרף מאליה ושפיר מקשה תוס' אבל עפ"ז ניחא מאן שמעת לי' דאמר ע"א שנשתברה מאליה מותרת ר"ל ור"ל לשיטתי' דסבר חייבי מלקות שוגגין פטורין מן תשלומין ולא צריך לומר דמיירי שנשרף מאליה דאפילו אם שרף בידים ג"כ לא מעל כמו שבארנו לעיל. ודו"ק היטב: בד"א י"ל קושי' מהרש"א אשר כבר הבאנו לעיל אמאי לא כתב רש"י דאתיא כרבנן דשאור לפי מה דכ' הש"ך בסי' קמ"ב ס"ק.. דהא דמתירין התנור היינו להסיק בהן ואח"כ ליתן בו פת, אבל ליתן פת ואח"כ להסיק כן אסור. ודבריו פשוטים המה כמו דאסרינן קדיר' דהא עבדה הנאת תשמיש בלי גורם היתר רק קדיר' אסרינן בכל פעם לכתחילה כיון דדרך להשתמש