יריעות שלמה יורה דעה חלק א יז

עפ"ז ניחא ומובן כוונתו דהוי ע"ז של ישראל וטעון גניזה והוי מן נקברים מש"ה אסור אף באין אבוקה כנגדו כיון דאפי' אפרן אסור מדאורייתא (אולם באמת ביבמות דף הנ"ל שכתבו בתירץ ב' בע"ז של נכרי שעבד לדעת ישראל שטעון שריפה משמע כל זמן שלא עבדה ישראל טעון גניזה רק שריפה וצ"ע בזה): והשתא דקיימנו שיטת ב"י הנ"ל באשיר' של נכרי אפרן איני אסור רק מדרבנן. ובאמת שער מלך מקיים ג"כ שיטת ב"י בפלגי' אף דמגמ' דביצה מוכח דאסור מדאורייתא היינו בגחלת אבל אפר אינו אסור רק מדרבנן ע"ש. ולפ"ז מובן ג"כ קושי' תוס' בכאן בד"ה חוץ מעצי אשיר' תימה לרשב"א תהוי כע"ז שנשתברה מאליה וכו' ותמה עליו מגיני שלמה דהא אית' גמ' ערוכ' שם אף דע"ז שנשתברה מאליה מותרת אם שבר' ישראל אסור' מטעם דלמא מגב' והדר ומבטל ע"ש. וא"כ מאי מקשין תוס' ואף אם נימא דקושי' תוס' קאי אליבא דרמב"ח דתירץ כגון שנפלה דליקה מאיליה בעצי הקדש מ"מ מנ"ל דרמב"ח סבר כמ"ד ע"א שנשתברה מאילה מותרת הא ר' יוחנן סבר שם דאסור. וסיים אלמלא שמוזכר רבינו הרשב"א לא האמין שיצאו דברים האלה מפי רבינו ועיין בפ"י. ולפי הנ"ל שבארנו דאפר ע"א אסור רק מדרבנן מובן היטב קושי' תוס' כיון דע"א שנשתברה מאילה מותרת מדינא רק מדרבנן אסור מטעם דלמא מגבה וא"כ למה אסרו אפרו דהוי גזירה לגזירה כן נראה לפע"ד בכוונת תוס' לחומר הנושא ודו"ק: ולפ"ז קשי' לן קושי' חדתא מאי מקשה הגמ' אימר דשמעת בע"ז דחמיר איסורי' בשאר איסורים מי שמעת לי' דהא באמת מתני' נטל ממנו עצים משמע אף באשיר' של עכו"ם (כדמקשה הגמ' שם בע"ז דף מ"ב מכמה מתני' הסמוכים שם) וכן מבואר בפירש בכסף משנה שהבאתי לעיל דאיירי באשיר' של עכו"ם. וכיון שנטל מאשירה והסיק בהן א"כ מדאורייתא מותר בהנאה דהא הוי כע"ז שנשתברה מאיליה רק מדרבנן אסור מטעם דלמא מגבה והדר מבטל. וא"כ מה"ת יגרע שאר איסורי דאורייתא מע"א באיסור דרבנן כיון דהחמירו באיסור דרבנן בע"ז לענין זוז"ג מכ"ש בשארי איסורי דאורייתא אך צ"ל דוודאי מתני' משמע אף באשירה של עכו"ם. אבל באשירה של ישראל ג"כ איירי וכל הוכח' דר"א ס' זוז"ג אסור מדלא פליג על ת"ק ולאמר חדש יוצן וא"כ שפיר מקשה הגמ' דלמא מש"ה לא פליג את"ק ולאמר חדש יוצן דהא באשירה שלישראל הוי איסור דאורייתא ושפיר אסור זוז"ג. ומזה מובן כוונת רש"י שכ' דהומ"ל דאתי' כת"ק דבת"ק דלא מפליג וקתני סתם חדש יותץ אף באשיר' של עכו"ם דהוי רק דרבנן א"כ ליכא להקשות אימר בע"ז דחמיר איסורי' ומיושב קושי' מהרש"א הנ"ל ודו"ק: ולפ"ז יש ליישב דקדוקים הנ"ל דלכאורה ק' אם אתי' ברייתא כר"א א"כ מנ"ל לר"א דסבר דיש שבח עצים בפת. והא דאוסר הפת בע"ז היינו טעמא כיון דאפרן ג"כ אסור וא"כ נהי דבאבוקה בא מן גחלת מ"מ אסור אבל בשארי איסורים מי שמעת דיש שבח עצים בפת וכבר הרגיש בזה הצל"ח למאי דקאמר דאתי' כר"א דשאור ע"ש. והנה באמת מקשין האיך מביא ראי' מוכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין דלמא לא קאי רק לענין אפה בו הפת וכ"ש לגרסת בעל המאור דגורס וכן הי' ר"א נוהג א"כ בוודאי לא קאי רק לענין יוליך הלי"מ וקאי על פת. אולם קושי' חדש מתורצת בחברת' דהכי קאמר אמאן תרמייהו רק קשה לוקי כת"ק דקאמר סתם אף באשירה של עכו"ם דליכא רק אד"ר מש"ה קאמר וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורי' ונהי דקאי רק לענין אפה בו הפת מ"מ מוכח דסבר יש שעב"פ אף בשאר איסורים אבל מת"ק לא שמעת ליי דסבר יש שעב"פ ומש"ה יותר עדיף לאוקמי כר"א וק"ל: ולפ"ז ממילא מיושב קושי' תוס' על ר"ה בר חיננא דס' אליבא דר"א זוז"ג מותר בשארי איסורים. ועפ"ז ניחא מברייתא ליכא ראי' דלמא קאי רק על פת וברייתא דהכא חדש יותץ ס' דאתי' כת"ק באמת וא"ל מנ"ל דסבר יש שבח עצים בפת י"ל דסבר כמ"ד בגחלים לוחשות פליגי אבל באבוקה לכ"ע ובתנו הי' כ"פ אבוקה כמו שכתבנו לעיל ואסור אליבא דכ"ע. ודו"ק היטב: אולם לפי שיטת מהרש"א שמפרש בפירש קושי' תוס' מן מבשל בשבת שמקשין דווקא לרבי אף שבמוקצה אפי' אפרן אסור כיון דמוקצה הוי דרבנן א"כ לרבנן אפי' היכא דאפרן אסור מתירין רבנן ע"ש ושער המלך הוסיף בזה לתרץ קושי' מהרש"ל על עצי הקדש דשם ליכא רק איסור דרבנן ומיתר לרבנן אפי' היכא דאפרן אסור ואמרינן אין שבח עצים. ולפ"ז שפיר מוכח מת"ק דס' יש שבח עצים דהא מיירי אף באשירה של עכו"ם דאינו אסור רק מדרבנן ולרבנן מותר באיסור דרבנן אף היכא דאפרן אסור. ולפ"ז יש ליישב בקיצר דקדוקים הנ"ל דהכי קאמר אמאן תרמייהו רק קשה יותר עדיף לאוקמי כת"ק דמיירי אף באשיר' של עכו"ם והוי רק איסור דרבנן וא"כ מוכח דס' יש שבח עצים. אבל מר"א אינו מוכח דס' יש שבח עצים בפת ומש"ה מביא ראי' ועוד הא תני' וכן הי' ר"א אוסר א"כ מר"א ג"כ מוכח דס' יש שבח עצים וק"ל: וזאת דעתינו ליישב בזה דברי רש"י אשר תמוהין לי' מאוד בר"ה הני קערות וכוסת וכו' ופרש"י שצרפן בעצי אשירה וקשה מאוד לשיטת מהרש"ל ומהרש"א היכא דאפרן אסור אף רבנן מודים דיש שבח עב"פ א"כ הני קערות אף לרבנן דרבי אסורים ומאי חידש אביי. אולם עפ"י הנ"ל ניחא באשירה של עכו"ם אינו אסור רק מדרבנן ומותר לרבנן לשיטת מהרש"א הנ"ל כמו גבי מוקצה ודו"ק: ועפ"ז י"ל ר"י ור"ל לשיטתו אזלי דכבר הקשינו לעיל לר"ל דס' עיגל בעיגל עולה מטעם תרומה בזה"ז דרבנן וא"כ לר"א כ"כ נמי דרבנן. וקשה מי שמעת זח"ג באיסור דרבנן אך לר"ל דס' ע"ז שנשתברה מאליה מותרת מדאו'. וא"כ אף באשירה אינו אסיר אלא מדרבנן. ור' יוחנן לשיטתו דס' ע"ז שנשתברה אסורה מדאורייתא סבר באמת תרומה בזה"ז ראו' ועיגל בעיגל עולה ואת שדרכו למנות שנינו ע"ש ודו"ק: אבל עיקר נראה לי לתרץ קושי' הנ"ל אי אתי' כר"א קשה באיפוך נהי דזוז"ג שמעת יש שבח עצים בפת מי שמעת. ובע"ז שאני דאפי' אפרן אסור. ונ"ל בהקדים תוס' בכאן ד"ה מכלל דלרבנן וכו' מקשין מסוגי' דב"ק דקאמר עצים דמשחן הנאתן וביעורן שוה משמע דשלהבת בא מן עצים בעין. ותרצו משום דשיעור כזה לא חשיב הנאתן אחר ביעור. אמנם דע בתוס' ב"ק שם דף.. תרצו באופן אחר וז"ל אע"ג דחשיב הכא עצים דמשחן הנאתן וביעורן שוה מ"מ לענין עצי איסור לא הי' אסרו רבנן להתחמם כנגדו או להאיר בהן אלא בשרשיפא וכו' דהנאה מיהו אינו מתחילה עד לאחר שמתחיל איסור להיות כלה ולכן אסרו רבנן וכו'. אבל הנאתן וביעורן שוה מקרי דעדיין איסור קיים כשנהנה ממנו עכ"ל. ולכאורה מקושי הבנה תירץ זה בממ"נ אם הנאת חימום ושלהבת בא מן גחלת נהי דעדיין איסור בעין מ"מ ממה שהוא בעין אינו נהנה רק מן נשרף ואמאי מקרי הנאתן וביעורן שוה ולכן נ"ל דכוונת תוס'