יריעות שלמה יורה דעה חלק א קעח

ולפ"ז מתורץ דהנה תוס' הקשה אף אם בקדם וסלקו עדיין למה צריך טעם ותירץ בדבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ. אך עדיין קשה למה צריך לומר חנ"נ נימא דטעם גופי' הלך לשארי חתיכות כדכתב באמת רבינו אפרים והר"ן תירץ דאם לא יהי' חנ"נ אזי לא חשיב מין במינו דכח אחר של היתר מעורב בו וזה דוחקו. ולפ"ז מתורץ דהנה רבינו שמואל הקשה על תירץ רבא דאמרינן סליק הא רוטב גופי' נאסר דרוטב מים נכנס בתוך חתיכה של נבילה ותירץ דהוי ששים בחתיכה נגד רוטב. אולם תירוצו אינו מובן לי כלל דהא ממשו של מים נכנס בבשר ויוצא ונתערב עם שארי מים ומאי מהני חתיכות לבטולי וצ"ל דמוהל שיצא ממנו מחתיכת הוא מבטל מים אבל זה נפלא וכי לקולא משערינן דיהי' יוצא כל מוהל מחתיכות ועיין בסי' ק"ד שכ' בשם רשב"א לענין נט"ל דמוהל מחתיכה לא הוי רוב ע"ש ורק הא דמשערינן נגד כל חתיכה בכ"מ כיון דלא ידעינן כמה נפל מיני' ע"ש וא"כ מכ"ש הכא ומה שנראה לפע"ד בדעת רבינו שמואל אכתוב בסמוך. אולם עיקר קושי' רבינו שמואל דרוטב גופי' יהי' אסור לפי הנ"ל ניחא דרבא לשיטתי' היינו דחנ"נ משום דעדיין משהו בתוכו ובשארי אסורין ג"כ חנ"נ משום לתא דבב"ח וא"כ בלח בלח לא אמרינן חנ"נ ואינו נעשה נבילה. ולפ"ז י"ל דאביי דתירץ בקדם וסלקו ג"כ סבר סליק את מינו רק איהו לשיטתי' אזיל דבלח בלח ג"כ חנ"נ א"כ הרוטב גופי' נאסר מכח חתיכת נבלה וכקושי' רשב"ם הנ"ל ומש"ה מתרץ בקדם וסלקו וא"כ שפיר צריך לומר כיון שנתן טעם בחתיכה חנ"נ דאל"כ הוי מבטלים המים הטעם שבחתיכה וע"ז ליכא למימר דמים גופי' נאסרו. זה אינו מהיכן יאסרו דהא איסור גופי' סילקו וע"כ שצריך לומר שנכנסו המים שבתוך חתיכה ואי לא חנ"נ א"כ אינו נאסרו המים דהא כתב תרומת הדשן בסי' קפ"ג דאין איסור הבלוע אוסר היתר הבלוע והביא ראי' מן קדיר' שבישל בו בשר דמהני קפילא אמאי נימא דנכנסו החלב בקדיר' ותירץ דאין איסור הבלוע אוסר היתר הבלוע וה"נ הכא ומש"ה קאמר חנ"נ וא"כ שפיר נאסרו גוף המים דנכנסו בתוך חתיכה ולא מקרי איסור הבלוע דהא חתיכה גופי' נ"נ וזה נכון: ולפ"ז מיושב ג"כ דברי רש"י הנ"ל דהנה הר"ן הביא בשם רמב"ן קושי' לפי מה דאמרינן חלב נבילה הוא א"כ אם כזית בשר נבילה נפל לתוך יורה של מים יהי' נימא דמים נכנסו בתוך כזית בשר ויצאו ואח"כ נכנסו ותירץ דכל פעם שיצאו ראשונה כבר בטלו ושוב אינו חוזר וניער וכן הפלתי תירץ כזה דהא דלא בעי כל פעם תרי פעמים ששים משום דאסורין מבטלין זא"ז אולם לדידי' קשה קושי' חדתא אמאי צריך לומר רב כיון שנתן טעם בחתיכה משמע דליכא ששים הא אפי' אם הי' בו ששים בחתיכה נגד נבילה גופי' ג"כ אסרת שאר חתיכות דנימא מחתיכה כשירה יצאו טעם לחתיכה נבילה ונכנס בה ונ"נ וכשיוצא לחתיכה כשירה אינו בטל דהוי מין במינו ולא בטל וא"כ עכ"פ אם ליכא תרי פעמים ששים נבילה ועוד כקושי' הר"ן הנ"ל דנימא דנכנסו כמה פעמים זאח"ז וע"ז לא שייך תירוצו דהא מין במינו לא בטל: אך אם מיירי שהי' מונחת בצדה דהיינו חוץ לרוטב א"כ לק"מ קושי' הנ"ל דהא ל"ל דנכנס בבשר נבילה ויוצא דהא אין הבלוע יוצא מחתיכה בלא רוטב כמו דאמר הגמ' מפלט לא פליט רק דווקא איסור עצמו יצא אך אם מיירי שנתבשלה תחלה עמו קשה טובא אך לרבא דסבר דלא אמרינן חנ"נ בלח בלא"ה לק"מ וא"כ מה שכ' רש"י שהי' מונחת בצדה קאי לאביי דתירץ בקדם וסלקו והיינו דבלח חנ"נ ומה שכתב נתבשלה תחלה עמה קאי לרבא ודו"ק היטב: ובהך סברה שכתבתי ישבתי ג"כ מה דנתקשתי מאוד על תרומת הדשן שהקשה מן קדירה שבישל בו בשר דמהני קפילא דנימא דחלב נכנס בעובי קדירה ונ"נ ואח"כ יצא והוי מב"מ ולא מהני קפילא כמבואר טעם זה ברס"י צ"ב ותירץ בקדירה אמרינן דמחובר ועוד תירץ דאין איסור הבלוע אוסר היתר הבלוע ונתקשתי מאוד דעדיין קשה מן כלכית באלפס דקאמר ר"י קפילא ואמאי נימא דטעם של אלפס בשר נכנס בתוך כלכית דהיינו שרץ דג קטן ויוצא והוי מב"מ ולא שייך קפילא ובזה לא שייך תירוצים שלו ועפ"ז ניחא דאיירי בלא רוטב רק הקדירה מתפשט בכולה ומש"ה צריך קפילא דאז אין לומר נכנס בבשר דג ויוצא דאין איסור הבלוע' יוצא מחתיכה בלא רוטב ודו"ק: ולפ"ז מיושב ג"כ קושי' תוס' בסוגי' דירך דר' יוחנן דאמר בבצל וקפלוט ע"כ מחולק עם רבא דאמר כל אסורין בששים מדלא אמר כבשר בלפת ובשר בלפת ע"כ ששים הוי דהא אמר ר' נחמן גיד בששים ועפ"ז ניחא דלעולם בשר בלפת פחות מששים ואפ"ה אמר ר"נ שפיר גיד בששים דלכאורה קשה ג"כ לפי טעם תוס' דגיד משערינן כבשר בלפת ושארי אסורין בצל וקפלוט דגיד לא חשיב טעמא כולי האי א"כ עדיין קשה נימא טעם ירך נכנס בגיד ויוצא וטעם ירך צריך לשער כבצל וקפלוט רק י"ל ג"כ כנ"ל דמיירי שירך וגיד מונחים חוץ לרוטב וא"כ אין איסור הבלוע יוצא בלא רוטב וא"כ שפיר אמר ר"נ גיד בששים דר"נ מיירי שמונחים בתוך הרוטב וא"כ חיישינן שבשר או מים נכנסו בתוך הגיד ונ"נ. ודו"ק היטב: אולם לדעת החולקים על רשב"ם הנ"ל דאין נאסר חמור מן אוסר לק"מ קושי' הנ"ל כיון דטעם ירך שנכנס בתוך גיד א"כ אין חמור מן גיד לשער דוקא כבשר בלפת ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' מאי קמ"ל שמואל צלי קולף ואוכל עד שמגיע לגיד דכבר אשמעינן מן מתני' דאל"כ למה נקט נתבשל דמשעת מליחה נאסר. ועפ"ז ניחא דלרבות' אשמעינן נתבשל דמשערינן דוקא כבשר בלפת ולא כבצל וקפלוט דה"א דטעם ירק נכנס בגיד ונ"נ קמ"ל אין נאסר חמור מן אוסר אבל במליחה בלא"ה ל"ל דנכנס טעם ירך בגיד ויוצא דאין איסור הבלוע יוצא מחתיכה בלא רוטב ודו"ק: ועפ"י הנ"ל מיושב קושי' תוס' דלמה לא מקשה על ר' יודא גופי' נימא סליק דהנה לפי הנ"ל לאביי דאף בלח חנ"נ א"כ קשה מאי מקשה הגמ' סליק דהא רוטב נכנס בחתיכה ונ"נ ונאסר רוטב גופי' וכבר קדמנו דרב בע"כ סבר כאביי א"כ אדרבה דניחא דכבר קדמנו דרב איירי בלא ניער לבסוף וא"כ חתיכה ראשונה שנעשה נבילה מונחת חוץ לרוטב רק חתיכה שתחתיה מונחת תוך רוטב וא"כ שפיר מקשה הגמ' דיהי' רוטב מבטל ול"ל דרוטב גופי' נ"נ. ז"א מהיכן יהי' רוטב נבילה דהא החתיכה שנפלה ט"ח מונחת חוץ לרוטב ואף את"ל שטעם רוטב נכנס למעלה כבר קדמנו דאין איסור הבלוע יוצא מחתיכה ול"ל בחתיכה שניי' ז"א כיון שמגעת בחתיכה שניי' מתפשט בשוה וכבר בטלה טעם חתיכה ברוטב כמובן כמו דחתיכה גופי' אינו נ"נ מכ"ש הרוטב ושפיר מקשה הגמ' נימא סליק אבל על ר' יודא לא יכול להקשות כיון דשם איירי בניער לבסוף אבל רב דמפרש מתני' דאף בלא ניער לבסוף כדכתב הר"ן שפיר הקשה וזה נכון מאוד מאוד: והנה קושי' ראשונה שהקשתי לעיל מאי צריך רב לומר כיון שנתן טעם בחתיכה דהא אף אם איכא