יריעות שלמה יורה דעה חלק א קעז

דעת בסי' צ"ב ע"ש. אך לפי הנ"ל יש לישב דעיקר שיטת רש"י דבדרך הליכו אמרינן חנ"נ וא"כ לשיטת רש"י י"ל דירך שמן הוא והיתר מפעם לאיסור ושפיר אסר בכולה רק קשה כיון דחלב מפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ להוי נמי מצטרף שאר חתיכות רק לשיטת רש"י ניחא דדרך הלוכו ג"כ חנ"נ אבל לר"י דסבר דרך הלוכו לא אמרינן חנ"נ ל"ל דאיירי בירך שמן והיתר מפטם לאיסור א"כ הדרי קושי' לדוכת' דיהי' רוטב ושאר חתיכות מצטרפין אך אמת לפי הנ"ל בלא"ה ניחא דברי תוס' דטעמא דרש"י דדרך הליכו אמרינן חנ"נ י"ל דרש"י סבר ג"כ כר"י דמקצתה בתוך הרוטב מתפשט בכולה רק כיון שנפל מקדם על חתיכה זו חנ"נ ודו"ק: הדרן לעניותינו לתרץ קושי' פלתי לתירץ הש"ך דהוי חם בחם בלא רוטב דהא חתיכה תחתונה מונחת בתוך רוטב דיש ליישב באופן אחר ואדרבה בזה יהי' מתורץ היטב קושי' תוס' דמקשה מר זוטרא על רב נימא סליק את מינו ולא הקשה על ר' יודא גופי' דקאמר אסרת כל חתיכות כולן דנימא סליק ותוס' תרצו דהתם י"ל דאיירי באין ששים אבל זה דוחק דא"כ מאי מקשה על רב דלמא ג"כ מיירי באין ס' ברוטב לבד נגד חתיכות של בב"ח ולפ"ז הנ"ל יש ליישב קושי' תוס' חדא בחברת' בהקדים עוד דמהר"ם שי"ף כתב דעל ברייתא דר' יודא לא שייך אפי' תירץ הגמ' ברוטב עבה דהא קתני באפי נפשי' בקיפ' דהיינו רוטב עבה. ועוד נקדים דזאת מבואר בכמה דוכתי בסי' יוד ובסי' ק"ה בש"ך כמו דחם בחם בלא רוטב אינו מבליע בתוכו רק כדי נטילה ה"נ אינו מפליט רק כדי נטילה ומצד שכל ג"כ מ"ש דהא פליטה ובליעה כאחת הן וא"כ סברת הפלתי הנ"ל דמבליע בכולה חתיכה כיון דתחתונה מונחת בתוך רוטב אבל מעליונה בוודאי אינו מפליט רק כ"נ כיון דהוי מונחת חוץ לרוטב (וכמו דחלב אינו יוצא ממנה כיון דהיא מונחת חוץ לרוטב) וא"כ בוודאי י"ל זאת דרוטב לבד אינו ששים כנגד כל חתיכה אבל זה דוחק גדול דלא יהי' ברוטב ששים נגד נטילה וא"כ היינו דמקשה הגמ' מבלע בלע מפלט לא פליט רק כ"נ וכנגד נטילה שמפליט ממנו יש ששים ברוטב נגדו ונימא סליק וברוטב עבה לא שייך לתרץ כנ"ל ומש"ה צריך לתרץ דאיירי בניער לבסוף וכבר קדמתי דר"ן כ' דרב דקאי על מתני' משמע דאיירי בלא ניער לבסוף וא"כ קשה דהוי חם בחם בלא רוטב רק צ"ל דמבלע בכולי' כנ"ל. אך מפליט אינו רק כ"נ וא"כ היינו דמקשה הגמ' נימא סליק דברוטב בוודאי יש ששים נגד נטילה ומש"ה מתרץ ברוטב עבה נמצא לפ"ז דקושי' על רב נימא סליק וקושי' מבלע בלע מפלט לא פליט הכל קושי' חדא הוא כנ"ל ודו"ק היטב: אמנם אנכי אמרתי דרך אחר ליישב דברי רב מה דקאמר על מתני' אסרת כל חתיכות כולן אף בלא ניער לבסוף וגמ' דפריך מבלע בלע מפלט לא פליט בסבר' חדשה דהנה באמת בש"ע סי' צ"ב מובא ברמ"א: שיטת ראב"ד דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ אך מקשין עליו מהא דקאמר חלב נבילה הוא והנה עיקר הטעם דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ היו"ט דביבש אם נבלע איסור בחתיכה תו אינו יוצא ממנה לגמרי לעולם וכיון דנשאר משהו בתוכו אסור דאפשר לסוחטו אסור אבל בלח לא שייך כן ולפ"ז הא תינח אם טעמא דאפשר לסוחטו אסור בבב"ח כבשארו אסורין משום לתא דבב"ח משום כיון דעדיין כל זמן שנשאר משהו בתוכו אסור כמקדם אבל טעמא כמ"ש הר"ן דאפשר לסוחטו אסור משום דהיתר נהפך לאיסור ואף אם נסחט חלב לגמרי בשר אסור ומקרי איסור מחמת עצמו תו אין חילוק בין לח ליבש לחתיכה כמובן. אך לכאורה מצד שכל סברה הוא דהא דאמרינן אפשר לחוטטו אסור היינו משום דהיתר נהפך לאיסור דטעם אחר כיון שנשאר משהו בתוכו עדיין יהי' אסור זה אינו מובן. מ"ט צריך להיות מעיקרא בתוכו טעם גמור ואח"כ אפי' משהו אסור. אולם אמרתי לפי דעת רבא דהשיב לאביי דלעולם בב"ח חידוש הוא והא דהקשה אפי' כי ליכא נ"ט נמי ע"ז אמר רבא דרך בישול אסרה תורה וכי ליכא נ"ט בתוכו שמבשל מעט חלב בבשר זה לאו דרך בישול הוא. והנה סברת רבא הוא כיון דלא קבלה הבשר טעם מחלב זולת משהו זה הוי כמו שקיבלה אותו משהו ע"י מליח' וכבוש דאינו אסור דהוי לאו דרך בישול. ולפ"ז אם בשר קיבלה כבר טעם מחלב רק אח"כ נסחט ממנו ועדיין משהו בתוכו מצד הדין יהי' אסור דאף דתורה אסרה דוקא לא תאכל בשר עם חלב ולא בשר לבד. דהא כיון דבב"ח חידוש הוא א"כ אפי' משהו חלב בבשר או להיפך ג"כ מקרי לא תאכל בב"ח וע"ז לא שייך סברת רבא דרך בישול אסרה תורה דהא אותו משהו קיבל הבשר דרך בישול כיון דבשעת בישול הי' נותן בו טעם ורק אח"כ נסחט ממנו ולפ"ז מובן היטב טעמ' דאפשר לסוחטו אסור ומש"ה אמרינן חנ"נ דבשר לעולם אסור דעדיין נשאר משהו בתוכו אבל באמת היתר אינו נהפך לאיסור דתורה אמרה דווקא לא תאכל בשר עם חלב יחד כמו גבי כלאים כדכ' ש"ך בסי' ק"ה: אך לפי שיטת אביי דבב"ח לא חידוש הוא וע"כ טעמא דר' יודא ורבי דאמרי אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ ע"כ מטעם דהיתר נהפך לאיסור דאל"כ אמאי יהי' אסור אף אם נשאר משהו בתוכו נמצא שזכינו לזה דלרבא י"ל דטעמא דרבי ור' יודא דאפשר לסוחטו אסור משום דנשאר משהו בתוכו ולאביי ע"כ טעמא משום היתר נהפך לאיסור ובשר לבד ג"כ אסור ממילא אף בלא ניער לבסוף אוסר כל חתיכות כולן דאף דאין איסור הבלוע' רוצה מחתיכה מ"מ הבשר עצמו אוסר כסברת ר"ן וכן לענין לח בלח אמרינן ג"כ חנ"נ דהא טעמא משום היתר נהפך לאיסור אבל לפי סברת רבא דקאמר דרך בישול אסרה תורה וא"כ י"ל דטעמ' דאפשר לסוחטו אסור משום דאינו יוצא ממנו לגמרי ועדיין משהו בתוכו ממילא הבשר לבד מקרי נאסר ולא איסור מחמת עצמו ואינו אוסר כל חתיכות כולן בלא ניער וגם בלח בלח לא שייך חנ"נ דבזה לא שייך דנשאר בתוכו משהו דהא כולה נבלל ומעורב בו: ולפ"ז מתורץ הכל דהגמ' דמקשה מבלע בלע מפלט לא פליט קאי לדידן דפסקינן כרבא דדרך בישול אסרה תורה ומש"ה אפשר לסוחטו אסור כיון דנשאר משהו בתוכו א"כ לא מקרי איסור מחמת עצמו אבל רב סבר כאביי ולדידי' ע"כ טעמא דר' יודא ורבי דהיתר נהפך לאיסור ואסור אפי' בלא ניער ובלא כסה כלל ולפ"ז שפיר מקשה הגמ' חלב נבילה הוא דזאת קאי על רב ולרב לשיטתי' ע"כ סבר דאיסור מ' עצמו הוא וכאביי כיון דאוסר אף בלא ניער לבסוף וממילא אף בלח בלח חנ"נ ושפיר פריך אבל לדידן דפסקינן כרבא וטעמא דאפשר לסוחטו אסור משום דעדיין משהו בתוכו לא אמרינן לח בלח חנ"נ ודו"ק היטב: ואדרבה בזה מובן דקדוק למה מקשה הכא דווקא וסבר רב אפשר לסוחטו אסור מן כזית בשר אך השת' ניחא דבל"ז י"ל דטעמא דאפשר לסוחטו אסור כרבא וממילא בלח לא אמרינן חנ"נ ול"ק חלב נבילה הוא אבל השתא דקאמר אסרת כל חתיכות כולן אף בלא ניער לבסוף ע"כ סבר כאביי ודו"ק: ועפ"ז מיושב דברי רש"י דף ק' כתב רש"י בד"ה כיון שנתן טעם שהי' מונחת בצדה או שנתבשל תחלה עמה ולכאורה יפלא מה בעי רש"י בזה לפרש ב' פשטים