יריעות שלמה יורה דעה חלק א קעו

מיגו עיין לקמן דף ק"ג אבל ללשון אחר סבר ר' יוחנן לקמן דאמרינן מיגו ולשון זה סבר כלישנא פרק המקשה דמחלקינן בתלש חלב מבן ט' ולא בהטילה נפל ע"ש ודו"ק ונכון הוא: אבל האמת יורה דרכו דזאת כוונת תוס' שכתבו אמ"ה דלא חמיר כמו מוקדשין חל ומשתומם עליו הרב ראש יוסף דהא אמ"ה הוי חמיר לגבי גיד לענין כמה דברים ואמאי חייל ולי נראה דבודאי סברי תוס' דגי"ה הוא רק הי' קשה להם קושי' הנ"ל נימא מיגו דחייל על מוקדשין וכתבו דאמ"ה לא חמיר כמוקדשין כמו שאמר הגמ' לקמן גבי טרפה שטרפה חל על חלב ולא על אמ"ה דחלב קיל מאמ"ה. ועוד תירצו תוס' דאי אפשר בענין אחר בשלומא טרפה על חלב שפיר מצינו מיגו כיון דאפשר בענין אחר דהיינו בכשר אבל הכא לא מצינו בענין אחר וברור לפ"ד: חולין שמעתין דטיפת חלב הנה הר"ן האריך בסוף כל הבשר ותוכן דבריו בקצרה דרב דקאמר כיון שנתן טעם בחתיכה אוסרת כל חתיכות מפני שהוא מינה קאי על מתני' ומפרש מתניתן מה דקתני אסר היינו כל קדירה אף בלא ניער לבסוף דבשר איסור מחמת עצמו הוא אף דטעם חלב אינו יוצא אפ"ה אוסר כל חתיכות אולם סוף הסוגי' קמה נגדו דקאמר אילימא בלא ניער ובלא כסה מיבלע בלע מפלט לא פליט ותירץ דשם אכתי לא ידע דאפשר לסוחטו אסור וחנ"נ. אולם הפוסקים והכללם הרשב"א במשמרת הבית כבר דחו תירץ זה ולדוחק יחשב בעיניהם הש"ך בסי' ק"ה ס"ק טו"ב תירץ דקושי' הגמ' הוא דאמאי נאסרו כל חתיכת לגמרי דלא יהי' אסורין רק כדי נטילה דהוי חם בחם בלא רוטב כיון דלא ניער לבסוף. אולם הפלתי בסי' הנ"ל הקשה קושי' עצומה על תירץ הש"ך בממ"נ לפירש רש"י משמע חתיכת שנפל ט"ח מונחת חצי בתוך הרוטב וממילא חתיכה כבר מונחת כולה בתוך הרוטב ולר"י שכולה חוץ לרוטב עכ"פ מה שמונחת חצי בתוך הרוטב וא"כ אמאי אינו בלעת בכולה ולא מקרי חם בחם בלא רוטב דהא תחתיה מונחת בתוך הרוטב ובלעת בכולה. והנה בפשוט יש ליישב דברי ש"ך דהנה לכאורה יש לומר דהא דחייש ר"י שמא לא ניער יפה ורבי לא חייש שמא לא ניער יפה היינו דפליגו בשיטת רש"י ותוס' דר' יודא סבר דבעי דווקא מונחת כולה בתוך הרוטב אבל אם רק פניה מגולים תו לא הולכת טפה בכל חתיכת וא"כ שפיר יש לחוש שמא לא ניער יפה פן הי' עדיין פניה מגולים אבל רבי ס"ל כיון דניער שעכ"פ מקצת בתוך הרוטב תו לא הולכת טפה בכל חתיכות. ושוב מצאתי און לי דרשב"א בת"ה הביא ראי' מן ר' יודא דקאמר שמא לא ניער יפה דבעי דווקא מונחת כולה בתוך הרוטב והיינו כוונתו דאל"כ ליכא חשש שמא לא ניער יפה והיינו טעמא דתוס' דאנן פסקינן כרבי ומהני אפי' מקצת בתוך הרוטב. ולפ"ז שפיר מקשה הגמ' אילימא בלא ניער ולא כסה מבלע בלע בממ"נ רש"י לשיטתו דסבר דמהני אף מקצת בתוך רוטב ע"כ איירי שחתיכה שנפלה טפה חלב עליה כולה חוץ לרוטב וממילא חתיכה שני' מקצתו בתוך רוטב וא"כ האיך קאמר נראין דברי ר' יודא בהא דהא אדרבה לר' יודא בהאי גוונא חתיכת כול מותרין רק אסורין כדי נטילה דהא לר' יודא הוי שפיר חם בחם בלא רוטב דחתיכה שניי' ג"כ לא מונחת כולה בתוך הרוטב רק מקצת ואינו בלוע רק כדי נטילה וזה דבר נכון מאוד ליישב דברי ש"ך. ודע דש"ך סבר דהא דט"ח אסרה חתיכ' ראשונה היינו כיון שאיסור צלול מתפשט בכל חתיכות כדכתב ש"ך בפירש בסי' צ"ב: ועפ"ז ממילא מיושב אף לשיטת ש"ך דברי רב דאיירי בל"נ ול"כ לבסוף אפ"ה אסרת כל חתיכת לגמרי דרב באפי נפשי' דקאי על מתני' וכרבי דחתיכה שמקצת בתוך רוטב ככולו בתוך רוטב וא"כ שפיר בלעת בכולה ודו"ק. ולפ"ז מיושב ג"כ דברי ט"ז שכתב בסי' צ"ב ס"ק ב' לשיטת רש"י בט"ח שנפלה על חתיכה שמקצתה בתוך רוטב נאסר מקדם כל חתיכה ואח"כ כיון שהגיע לחלק התחתון שמונחת בתוך רוטב אסרת כל חתיכות אף בלא ניער לבסוף דכיון שכבר הוא בתוך הרוטב. ובאמת מצד שכל דינו עמו דהא כיון שכבר הוא בתוך הרוטב. ואך הפלתי ושארי אחרונים מקשין עליו מן גמ' דהכא מבלע בלע וכו' ולשיטתי' דלמא איירי לעולם בל"נ לבסוף ומקצתה בתוך רוטב דשפיר אסרת כל חתיכת כיון שכבר הוא בתוך רוטב ולפי הנ"ל מיושב דבאמת צריך להבין לשיטת ט"ז אשר כבר כתבתי דעפ"י שכל הוא דמה לי אם נחתך חלק העליון מה שהוא כולה חוץ לרוטב דחלק תחתון בוודאי אסרת כל חתיכת דהוי ברוטב ואיסור הבלועה ג"כ יוצא ממנו ומה לי אם לא נחתך. רק סברת רש"י דהא דנאסר מקדם חתיכה ראשונה ואילו מצטרפים כל חתיכת היינו דרש"י סבר דלא כשיטת תוס' דף ק' ד"ה בשקדם וסלקו דמה שהוא דרך הילוכה וסופו להתפשט לא אמרינן חנ"נ רק כסברת רבינו אפרים דאף בדרך הלוכו חנ"נ וא"כ שפיר כתב רש"י דחתיכה ראשונה נאסרה מקדם בשלמא אי כולה בתוך הרוטב הרוטב מתפשט ביד בשוה אבל אם ט"ח נפלה חוץ לרוטב על חתיכה דהלכה מקדם בחתיכה זו רק סופו להתפשט בכל חתיכת ובכל זאת אמרינן חנ"נ. ור"י דפוסק במקצתה בתוך רוטב ג"כ סגי היינו כיון דסופו להתפשט לא אמרינן חנ"נ וזה ברור ונכון: וא"כ היינו דפליגי רבי ור' יוד' דר' יודא סבר דאף דרך הליכה חנ"נ וא"כ מש"ה לא מהני מקצתה בתוך רוטב ושפיר חייש שמא לא ניער יפה אבל רבי סבר דרך הליכו לא אמרינן חנ"נ ומש"ה לא חייש שמא לא ניער יפה דמהני אף מקצתה בתוך רוטב וא"כ ע"כ לרבי לא ניער ולא כסה איירי שמונחת כולה חוץ לרוטב ושפיר מקשה מבלע בלע מפלט לא פליט וממילא לפ"ז מיושב קושי' ר"ן על רב דקאי על מתני' דאינו צריך לומר דבשר אסור מחמת עצמו ומש"ה אסר' כל חתיכת רק רב סבר כר' יודא דדרך הליכו ג"כ חנ"נ ואיירי שמקצתה בתוך רוטב ומש"ה אסרת אף בלא ניער כדעת ט"ז הנ"ל ודו"ק: ולפ"ז מיושב עוד דקדוק דקאמר רב נראין דברי חכמים כשניער מתחילה ועד סוף מהיכן ידע רבי דר"י פליג אף בניער מתחילה. ועפ"ז ניחא מדקאמר ר' יודא סתם אסרת כל חתיכת משמע אף בלא ניער לבסוף וע"כ איירי מקצתה בתוך רוטב ודרך הליכו חנ"נ וממילא אוסר אף בניער מתחילה מטעם דשמא לא ניער יפה וזה ברור ונכון ודו"ק: (ובזה נלע"ד מובן כוונת תוס' בסוגי' דירך דכ' תוס' לפרש"י ניח' דקתני אם יש בה בנ"ט ולא משערינן ברוטב ובחתיכות דאיירי בלא ניער וכסה ולפירש ר"י עכצ"ל דאם יש בה עם רוטב ולכאורה תמוהין מאוד דברי תוס' בממ"נ למה לא כתב תוס' לר"י ע"כ איירי כולה חוץ לרוטב וע"כ סבר תוס' דאינו אסר רק כדי נטילה ולא אמרינן הבל קדירה מתפשט רק דווקא באיסור צלול כגון בט"ח וא"כ אף לפרש"י קשה דהא מבואר בש"ע לשיטת רש"י במקצתה תוך רוטב אינו אסור רק כדי נטילה עיין בש"ע סי' ק"ה וכבר הרגיש בזה חות