יריעות שלמה יורה דעה חלק א קעג

שפיר אמנם תירץ תוס' שני צ"ע לי מגמרא דהכא א"כ האיך מתרץ הגמ' עכ"פ חזינן דתורה צוה להפר הבעל אע"ג שזה אוסר וזה מתיר וצריך עיון בכל זה: תם חילוק ב' מהמגרש בעה"י בסוגי' דקלא בתר נשואין סוף גיטין הנה תוס' הקשה ביבמות דף צ"ב על יש מפרשין דמתחדשין דין חדש דהא דאמרינן קלא בתר נשואין ל"ח היינו אם תחלת נשואין יהי' באיסור אם קלא אמת וא"כ מדנשאת בודאי דייק דקלא שקר הוא, אבל ואם תחלת נשואין בהיתר כמו גבי רוכל חיישינן לקלא, ומקשין א"כ מאי מקשה הגמ' ואסרינן לה אגבר וכו' י"ל לפי מה דכתב הרשב"א בשארי דוכתא דכל ספיקות מותרין למי שטוען ברי ויודע שמותר והוכיחו זאת מדאמרי' בכתובת בנשאת לאחד מעדי' אע"ג דלכ"ע אסור מטעם ספק ע"ש ובאמת בקלא איכא תרי טעמא לאיסור, חדא דאנן חיישינן לקלא דלמא אמת הוא, ועוד משום חשד דהעולם יאמר שא"א יצאת בלא גט ועבד איסורא, ולפי הנ"ל לכאורה למה חיישינן כלל לקלא דהא היא טוענת ברי שאינו מקודשת רק הבעל טוען שמא, וא"כ היא אסורה לו, רק בגוונא דמתניתן לאגברא כהן דהוא ג"כ טוען ברי שאינו מגורשת וא"כ יהי' מותרת לו, וצ"ל מפני חשש העולם אסורה כמו דלא מבטלין קלא ג"כ מטעם זה אע"ג דידעינן שקלא שקר הוא אפ"ה לא מבטלין מפני חשד כדפירש רש"י ובאמת סברת יש מפרשין דהא דייק' שייך לענין דלא חיישינן אנן לקלא עכ"פ איכא חשד מפני עולם שיאמרו קלא אמת הוא כמו בקלא אם שקר הוא אפ"ה לא מבטלין וצ"ל כיין דהיא בתר נשואין לא אכפית לן חשד עולם. וא"כ שפיר מקשה הגמ' ואסרינן לה על אגבר' והאמר ר"א כל קלא בתר נשואין ל"ח, אבל גבי רוכל דבעל טוען שמא שפיר אסור אף בתר נשואין לא מטעם חשד עולם רק אנן חיישינן לקלא ודו"ק: ועפ"י סברא זו מתורץ ג"כ מה דמקשה לי על הגמר' דיבמות דף ק"ה למה לא קאמר הגמר' הא מני ר"ע דקאמר משיאו ויתנו בה מוזרות בלבנה תצא והיינו אף בקלא דפסקינן מכ"ש בקלא גמיר שמוחזק בב"ד (ובאמת מהרמב"ם וה"ה בפט"ו מהל' איסורי ביאה מוכח דהא דאמרינן יצא שם מזנה בעיר אין חוששין, דפריצתא בעלמא הוי מיירי אף בקלא דמוחזק בב"ד ורגלים לדבר אפ"ה אמרינן דקלא לאו קלא היא דפריצתא בעלמ' הוי אבל מרש"י והר"ן כאן מוכח בפי' דמיירי דוקא בקלא דלא מוחזק בב"ד, ולפי שיטת הרמב"ם י"ל לפי שיטת הרא"ש ושאלתות לעיל דהא דאמר רב בעדים היינו עדי כיעור וקלא דלא פסיק הוי כמו עידי טומאה כיון דאיכ' גבי קלא רגלים לדבר שזינתה, דהיינו עדי כיעור רק רצה לאוקמי ברייתא בליכא עדי כיעור דבדאיכא ע"כ אף ביש לה בנים תצא א"כ אינו מוכח מר"ע, דר"ע י"ל מיירי באיכא עדי כיעור דאיכא רגלים לדבר, והא יצא שם מזנה בעיר ג"כ מיירי בקלא ואיכא רגלים לדבר כמו במתני' נרות דולקות: אבל לפי הנ"ל יותר ניחא דמר"ע אינו מוכח רק שתצא מבעל כיון דטוען שמא אבל התם ביבמות איירי שתצא מבועל ובועל טוען ברי וי"ל דר"ע ג"כ מודה דלא תצא והנה באמת בחלקת מחוקק בר"ס י"א הקשה למה אסור ספק סוטה אם קינה ונסתרה והיא רוצה לשתות רק הבעל אינו מרוצה דאסורה לבועל אמאי הא הם טוענים ברי וזאת כוונת ח"מ כיון דהם טוענים ברי יהי' מותר להם וע"ש בב"ש אבל באמת ל"ק קושיתו דהתם שאני דתורה עשאה ספק סוטה כודאי כמבואר בסוטה דף ק"ה וא"כ אף לטוענים ברי אסור וק"ל. ועי' בפלתי בסי' ק"י בדיני ס"ס. והנה יש לחקור במתני' דקתני ובלבד שלא תהי' אמתלא כגון גירשה על תנאי וקשה האיך מיירי מתני' לפי מה דפסק ב"ש בסי' ל"ח אם תנאי הוא בשב ואל תעשה ואתה אומר שלא קיים תנאי הוא בחזקת מקודשת בודאי דאמרינן בודאי קיים ואפילו מוציאין ממנו עליו דהיינו בתנאי במקח וממכר כדברי ב"ש שם ובתנאי קום ועשה אמרינן להיפך אף אם בעל טוען ברי שקיים תנאי והוא אינו יודעת וטוענת שמא אפ"ה מותרת לכ"ע דאמרינן בודאי לא קיים תנאי עד שיביא עדים וא"כ בממ"נ במאי מיירי מתני' אי בתנאי קום ועשה מה ארי' אם רק יש קלא דמגרשת אפי' עדים שמגרשת על תנאי מותרת לכהן דאמרינן בודאי לא קיים תנאי ואי מיירי בשב ואל תעשה ע"כ למה יהי' נקרא אמתלא דהא בודאי קיים תנאי כיון דשב וא"ת אמנם אם אמרינן במקום אמתלא ג"כ מותר כמו בזרק לה קדושין א"כ י"ל דעכ"פ מיקרי מקום אמתלא, די"ל דלא קיים תנאי אע"ג דליכא ספק אפ"ה מיקרי מקום אמתלא, ומה מאוד יש ליישב שפיר פירש"י דמקום אמתלא לחוד מהני והקשה הר"ן א"כ במאי פליגי עם רב פפא דאמתלא מכאן ועד עשרה ימים דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ אבל זה רחוק דהו"ל רב זביד אמר, ולכן נ"ל דבזה פליגי דמאן דאמר אמתלא מכאן ועד עשרה ימים הוכיח ממתני' דקאמר גרושה על תנאי בממ"נ במאי מיירי אי בתנאי שב ואל תעשה למה יהי' אמתלא כנ"ל אי בתנאי קום ועשה פשיטא דאפילו אם יש עדים מותר ולכן הוכיח דלעולם מיירי בקום ועשה רק אתא לאשמעינן דאפילו אם יצא אמתלא מכאן ועד עשרה ימים מהני, אבל מאן דאמר מקום אמתלא מכאן ועד עשרה ימים רק מיירי בתנאי שב ואל תעשה ועכ"פ הוי מקום אמתלא כנ"ל ודו"ק היטב: ועפ"ז יצא לנו ג"כ לתרץ קושי' מהרש"א ורשב"א מאי מקשה הגמ' ואסרינן לה אגברא דלמא ה"ק מתני' הרי מגורשת ואסורה לינשא לכהן אחר לכתחילה ע"ש דהנה הר"ן כתב והובא בב"ש בסי' מ"ו לשיטת הרמב"ם והרי"ף מהני דווקא מקום אמתלא משאם נשאת לא תצא אבל לכתחילה אסור עיין בר"ן וא"כ ע"כ מוכח דמיירי דמתני' קאי על כהן בעלה דאל"כ דמיירי לכתחיל' להינשא לכהן אחר, לא מהני אמתלא גירשה על תנאי דהא בארנו דלא עדיף ממקום אמתלא ובמקום אמתלא אסורה לכתחלה כנ"ל ודו"ק היטב: והגמרא דמתרץ יצא קול מקודשת ומגורשת קול ושוברו עמו ניחא שפיר הא דנקט גירשה על תנאי דבאמת איכא תרי פלוגתה בין הפוסקים האיך קאי ובלבד שלא יהי' אמתלא דהרמב"ן מפרש דקאי באפי' נפשה לאסרה על כהן דל"ל לאסרה לכ"ע נהי דגירשה על תנאי מ"מ מקרי אמתלא לקדושין, אבל הראב"ד מפרש דקאי על לאסרה על כ"ע ולשיטת הראב"ד בודאי ניחא דלפי תירץ הגמ' י"ל דמיירי בקום ועשה ואתא לאשמעינן דמהני קול קדושין כיון דגירשה על תנאי מסתמא אמרינן דלא מקיים תנאי, אך אף לפירש הרמב"ן ניחא לפי מה דפסק ב"ש בסי' ו' דין חדש דאם יצא קול מקודשת לכהן ואח"כ יצא קול מגורשת מותרת לבעלה כהן דאצלו מקרי קלא בתר נשואין ע"ש, וא"כ י"ל דנהי דלא מקרי אם יצא קול בב"א (או בזא"ז ונגד ב"ש) קלא בתר נשואין אבל עכ"פ בגוונא זו מהני שפיר מקום אמתלא דמיקרי דיעבד ואם נשאת ל"ת, בשלמא קלא דבתר נשואין לא