יריעות שלמה יורה דעה חלק א קעב

קשה חוץ למזונותיך דכל זנות בוודאי הוי איסור דרבנן ולהרמב"ם הוי איסור דאו' ומשם מבי' ראי' לסברתו ע"ש ואדרבה הוי תיובתא כנ"ל: תוס' מקשה מאי ומודה ר"א למאן מודה, וי"ל דהנה פ"י מקשה בסמוך דף שלאח"ז גבי ע"מ שתנשאי לפלוני אמאי לא הוי שיור ג"כ כמו ע"ש לא תנשאי ול"ל דשם לא הוי שיור כיון שנשאת לזה מותר לכ"ע היא בחוץ ג"כ כן הוא דנתקה מאישת ראשון ע"ש ובאמת קושיא הלז לק"מ לפענ"ד דהנה הרשב"א מבאר דשיור על זמן קצוב ג"כ הוי שיור כמו שאסר לפלוני עד שלושים יום וכתב אע"ג דאם ניתן נה גט לאחר שלושים יום שתחול הוי גט כשר שאני התם משעה שמתחיל הכריתות כריתות גמור הוא והותרה לכל, אבל הכא כורת ואינו כורת לזה מותר תיכף ולאחר הוי א"א עדיין, ע"ש וא"כ זאת הסברא כן הוא ג"כ בזה בשלמא בתוך לזה כורת תיכף פקע א"א ולזה עדיין הוי איסור א"א אבל התם לפלוני גופי' ג"כ לא הוי כריתות עד שתנשאי לו, ואם אמר ע"מ שתנשאי לו לא רשאי לבעול הפלוני גופי' בזנות קודם נשואין כמו אחר כך דעדיין אינו מקויים וק"ל: יעז לפ"ז עכ"פ חזינן דאיכא למימר דחוץ עדיף טפי מע"מ וכ"ש לפי אמת דבקדושין מהני חוץ א"כ ודאי עדיף דהותרה לכל או"א, דהיינו שיכול לקדשה אחר חוץ מפלוני ואח"כ רשאי לקדש הפלוני וא"כ לא שייר אבל בע"מ לא שייך זאת, וא"כ מנ"ל לרבנן למעט חוץ מן כל איש ואיש דלמא דווקא על מנת רק ע"מ של"ת גרידא י"ל דזה עדיף בודאי שייר אצלו בזנות כדכת' תוס' רק לשיטת תוס' דע"מ של"ת ול"ת הוי כמו חוץ אבל לענין הנ"ל גרע מחוץ דאע"פ שנשאת לזה מ"מ עברה על תנאי כמובן, רק מזה ראי' ברורה לשיטת תוס' ביבמות דף יוד דאי ע"מ של"ת ול"ת הוי כמו חול הוי נמי לענין זה כמו חוץ וכפירש מהרש"ל שם, אע"ג דמהרש"א פירש אחר בתוס' מ"מ מהר"ם שי"ף בכאן מסכים עם מהרש"ל וכתב אע"ג דרחוק הוא מדעת מ"מ סברת תוס' היא ונקבל ע"ש, וא"כ י"ל דבאמת רבנן סברי כסברת תוס' דבע"מ שלא תנשאי ול"ת מותר לאחר שנשאת אבל ר"א לא סבר כן והיינו דקאמר ומודה ר"א ודו"ק: מהרש"א מקשה במתניתן על תוס' אמאי לא מבי' תוס' ראי' מן קושי' ר"ע דקאמר אילימא בע"מ הרי הותרה אצלו בזנות דלמא איירי בע"מ של"ת ול"ת כדהביא הר"ן באמת וי"ל היטב דהנה לכאו' תמוה האיך שייך כלל דאיירו ר"ע בע"מ א"כ אמאי אסור אשה זו לכהן הא עברה על תנאי כיון שנשאת לכהן שנאסרה עליו וא"כ לא הוי גרושה כלל ובפירש איתא בש"ס דבגט דאם לא נתקיים התנאי לא הוי אפילו ריח גט ומותר לכהונה וכן הקשה אאמ"ו הגאון נ"י (ובאמת יש לדחות דאיירי בדאסר כל ימי חייו לחודא) רק י"ל ר"ע לשיטתי' מקשה הגמ' שפיר דאיהו סבר אין ק"ח בח"ל וא"כ אי אמר ע"מ של"ת אינו עברה על תנאי בלי נשואין וקדושין אין חלין דעדיין גרושה היא ואין ק"ת בו ואל תשיבני ותכלאני דק"ת בו כיון דנעקר למפרע הגירושין זה אינו עיין בתוס' יבמות דף ט"ז כתב תוס' בפירוש כזה דהיינו חיישינן דלמא עברה על תנאי לאחר שתתאלמן או תתגרש מזה שנשאו השתא וכוונתם דאל"כ אין נשואין חלין כיון דהשתא הוי א"א משני וכן משמע לשון ר"ע נתארמלה ונתגרשה ועמדה ונשאת אבל אי איירי בשל"ת ולת"ב א"כ בבעילה לחוד עוקר תנאי בטל הגט וק"ל: אח"כ מצאתי קושי' זו במהר"י מטראני שאלה מ"ט ונ' שהביא אחד ראי' מזה דתנאי שהיא בידה פסול' לכהונה ואף אם לא נתקיים התנאי וממילא מתורץ ג"כ קושי' מהרש"א דבעילה אינו בידה: עפ"י הנ"ל מתורץ ג"כ קושי' מהרש"ל ומהרש"א שמקשין דקאמר הגמ' על ר"ע אילימא בחוץ מישרי שרי ר"א מאי צריך להביא הגמ' ברייתא הא בקיצור הגט אינו בטל אע"פ שנשאת לזה וקושי' חמורה היא, וי"ל דבאמת קשה לי לדעת לפי שיטת תוס' דע"מ של"ת ול"ת הוי כמו חוץ א"כ מאי מקשה הגמרא על ר"ט ור"ע אי בחוץ מישרי שרי ר"א דלמא מיירי בע"מ של"ת ול"ת דהוי כמו חוץ, וע"ל ר"ט תרצתי היטב לפי מה דאמרתי כבר דשומרת יבם תיכף עברה על תנאי מכיון שמזוקק' לו וא"כ קשה האיך קאמר ר"ט הא עוקר דבר מן התורה אדרבה נעקר כל א"א למפרע כיון דעברה על תנאי וע"כ צ"ל דאיירי ר"ט בע"מ שלא תבעלי לחוד ודו"ק היטב: אבל על ר"ע קשה רק לפי הנ"ל ניחא מאוד דאדרבה משום הכי מביא ברייתא דקתני ומודה ר"א, מאי ומודה ר"א וע"כ דרבנן סברי בע"מ של"ת ול"ת ג"כ נתקה א"א למפרע וא"כ מאי מקשה ר"ע על ר"א ודו"ק היטב: ובאמת בא"א תרצתי קושי' הנ"ל לפי מה דאמרת כבר דלשיטת הרמב"ם ע"כ איירי בקוצב זמן ולאו בכל ימי חיי' וא"כ הכא קאי לרבא דסבר לפי ה"א כל ימי חיי' ג"כ לא הוי כריתות וע"כ צ"ל דאיירי בקוצב זמן וא"כ בודאי לא דמי לחוץ נהי דהוי שיור מ"מ לא דמי לחוץ דהא מותר אצלו לאחר קוצב הזמן והא דמקשה הגמ' והרי הותרה אצלו בזנות ולא מקשה גמ' דמותר לאחר קציבת זמן כבר בארתי דבע"ז של"ת לחוד רבא ג"כ מודה ר"א דמהני בכל ימי חיי אבל אי איירי בע"מ של"ת ול"ת ע"כ איירי בקוצב זמן ועוד קושי' ר"ע ע"כ איירי בקצוב זמן דאל"כ אין נשואין חלין אי בכל ימי חיי כמובן. היוצא לנו מזה מתורץ קושי' הרמב"ן על הרי"ף אמאי פסק הרי"ף בע"מ הוי גט הא ר"ט ור"ע ע"כ סברי דבע"מ ג"כ לא הוי גט א"כ אמאי דחוץ הוי אשלי רברבי בקל. ולפי הנ"ל ניחא דלפי האמת דפסקינן בכל ימי חיי ג"כ הוי גט א"כ א"ל דקושי' ר"ט ור"ע קאי באמת על חוץ והיינו בעל מנת של"ת ול"ת וכנ"ל ואיירי בכל ימי חיי. ואל תשיבני א"כ האיך קאמר ר"ע עמדה ונשאת זה אינו חדא י"ל כתירץ מהרש"א דהיינו נשאת בבעילה ועוד כתירץ הרמב"ן דרך נשואין ודו"ק: בסוגי' זו לא הבנתי אמאי לא מקשה הגמ' על רשב"א דקאמר היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר. ומקשה הגמ' מן הפרת בעל ותי' הגמ' וקשה דהא בהפרת אב ג"כ קשה דהיא נודרת ואב מפיר וזאת לא מצאתי בש"ס דבאב ג"כ אמרינן כל הנודרת על דעת אבי' נודרת אח"ז מצאתי בש"ע יו"ד בריש סי' רל"ז ס"ק בש"ך דכתב בשם דרישה דבאב ג"כ אמרינן על דעת רבים ואפילו אם מר לה אב מעיקרא יש לו הפרה, וע"כ טעמא משום דהנודרת על דעת אבי' נודרת כדכתב הש"ך בסי' קכ"ח ס"ק ע"ו ע"ש ותמצא וכן מצאתי בדרישה בפי' במקומו סי' רל"ז דכתב על דעת אבי' נודרת ומה שמביא שם כזאת בשם הרא"ש בריש פרק השולח ולא מצאתי שם רמז אפי' בהרא"ש ואדרבה הוכחתי בהוכחה דע"כ לא אמרינן כל הנודרת על דעת אבי' נודרת דאל"כ האיך בעינן למילף בסוגי' דהאב זכאי, דאב זכאי בקדושי כסף מהפרת נדרים דאב זכאי שאני התם דכל הנודרת על דעת אבי' נודרת מש"ה מצי אב למיפר, ולכאו' ראי' ברורה הוא רק לתו' תוס' שני בנדה דף מ"ו שכתב תוס' שם דלמחר שציוה התורה למיפר אמרינן כל הנודרת ניחא