יריעות שלמה יורה דעה חלק א קעא

והשתא דכתיב והיתה לא"א נימא בקדמי הוי ראשונה ג"כ אגידא בי' דהיינו בחוץ ואמרתי מש"ה פסק הרמב"ם ספק מקודשת בחוץ דהיינו מנ"ל דנימא היקשא ויצאה והיתה מגירושין נימא היקישא קדמי הוי' ראשונה לקדמי הוי' שני' ונכון מאוד בעיני: א"כ לפ"ז מתורץ היטב דלרבנן איצטריך קרא לאיסור על חוץ כיון דעל מנת מרבינן אשה גרושה מאישה א"כ ה"א דבקידושין מהני חוץ מן היקש קדמי הוי' שני' כנ"ל וכיון דבקידושין מהני ממילא ג"כ בגירושין מהני מן היקש ויצאה והיתה מש"ה איצטריך קרא כנ"ל אבל ר"א לא סבר כר' יהושע היקש דמי הוי שניי' מש"ה איצטריך קרא להתיר ודו"ק היטב: באופן אחר תרצתי קושי' על הרמב"ם דפסק כספיקא דראב"א מאי טעמא בסבר' חדשה, דהנה הרשב"א כתב אע"ג דחוץ מהני בקדושין מ"מ אסור לבעול דמשתמש בצד אישות, ולקמן דף פ"ה הוי איבעי' דלא אפשיטא אי שייר קדושין אחד וכו' בקידושין להיפך כיון דעכ"פ אמר קדושי' אחד, והכא אוסר קדושין אחד כיון דאסור לבעול ואוסר קדושי' ביאה כמובן ולפענ"ד נכון הוא: ובאמת אמרתי לקמן דמסופק הגמ' חוץ למזונותיך אי אי הוי שיור למ"ד סוף ביאה קונה הוי ג"כ איבעי' זו דשייר ג"כ בקידושי ביאה דלא יוכל להתקדש לו בביאה דבתחלת ביאה עדיין הוי בזנות ועבר על א"א כמו דאמר הגמרא דכה"ג לא יוכל להתקדש בביאה וק"ל: באופן אחר תרצתי קושי' שלי הנ"ל למ"ד דיליף מגרושה מאישה דלמא מיירי בבעל מנת ובכל ימי חיי' כנ"ל, וי"ל דאמרתי חקירה חדשה לקמן איתא פלוגתא בתנאי שאי אפשר לקיימו אי הוי תנאי או לא, ומקשה תוס' אמאי הוי תנאי, הא לא דמי לתנאי דבנוב"ר דשם אפשר לקיימו ותרצו תוס' עיי"ש ובאמת י"ל דיהודא בן תימא דסבר שם דלא הוי רק כמפליגה בדברים היינו טעמא מכח קושי' תוס' א"כ לפ"ז י"ל הכא בע"מ שלא תנשאי לפלוני כל ימי חיי לא הוי תנאי כלל, דהא באמת אי אפשר לעברה על תנאי דהא אין נישואין חלין, וא"כ הוי נמי לא דמי לתנאי ב"ג וב"ר דשם אפשר לעבור על תנאי אבל הכא לא אפשר לעברה על תנאי ב"ג כמו דכ' תוס' באיפך תנאי שאי אפשר לקיימו, וא"כ י"ל דר"א סבר כריב"ח והוי גט קיים ותנאי בטל, וא"כ ל"ל דאיירי בכל ימי חיי (ובלא תבעלי ליכא לאוקמי, א"כ הוי יש בו הוי' עכ"פ): ומה מאוד מתורץ קושי' מהרש"א בזה שמקשה אמאי לא נקט בברייתא ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי ולפי הנ"ל ניחא דאתא לאשמעינן אע"ג בשלא תנשאי גרידא דלא יוכלה לעבור על תנאי אפ"ה אסור לאותו איש ודו"ק: ובזה מתורץ ג"כ קושי' תוס' ליתני שש עשרה צרות ומקשה מהרש"א הא דאי לא קתני רק עדיין קשה על מהרש"א ליתני באם אמר כל ימי' חיי דנא יוכלה לעבור על תנאי רק לפי הנ"ל ניחא דא"כ לא הוי תנאי כלל ומעשה קיים ומותר אפי' לאותו איש, רק ז"א דעדיין קשה ליתני ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי דתבעלי שפיר יכול לקיים רק אמרתי אפשר דזה תלי' בדין דאביי ורבא לקמן אי ע"מ שתאכלי בשר חזיר הוי דבר שיש לקיימו או לאו. ואי הוי דבר שאי אפשר לקיימו א"כ ג"כ הוי דבר שאי אפשר לעברה והוי ג"כ תנאי בטל. ובזה י"ל קושי' תוס' על ר' יוחנן דמקשה תוס' באמת מאי מקשה הגמ' הרי הותרה אצלו בזנות דלמא מיירי בלא תנשאי ולא תבעלי רק שם, קאי לרבא ורבא סבר דאי דבר שאפשר לקיימו וא"כ קשה ליתני שש עשרה צרות ותרוצי נ"ל לא שייך, וע"כ צ"ל דהוי כמו חוץ אבל ר' יוחנ' סבר באמת דאביי לקמן וא"כ א"ל דהוי דינו כע"מ וקושי' שני' של ר"ע קאי ג"כ על ע"מ, שפיר הוי מצי למפרך איסור כהונה שאני כדכ' מהר"ם שי"ף דאי בע"מ פליגי מסברא פליגי וכמובן ודו"ק: ולפי גירסת ילקוט (אשר הובא בהגהות חדשים) דלא גרסינן בגמרא רק אביי וא"כ אביי לשיטתיה אזיל ועוד יש להאריך בחקירה זו כי נעמה הוא: ובזה מתורץ ג"כ קושיות ראשונים מאי מקשה גמרא על ר"ע אי חוץ סברה לותיב חוץ דלמא ר"ע סבר בע"מ ג"כ פליגי וי"ל דהנה פ"י הקשה דלמא היתה לא"א קאי על ע"מ רק צ"ל דסבר כשיטת בה"ג דלאחר מיתת המגרש בטל התנאי וא"כ הוי תנאי שא"א לעברה (ובלא תבעלי סבר דז"א שייך בלשון והיתה לאיש אחר אפ"ה לא התירה דעכ"פ יש בו הוי' לכ"ע) וא"כ ממיל' נפל קושי' ר"ע על ע"מ בבירה כמובן ודו"ק וקצרתי מאפס פנאי: ובאמת תקשו לי עדיין קושי' חדתא לפי הנ"ל היכא דלא התירה לשום אדם לא הוי גט כיון דאין בו הוי' א"כ האיך מוקי ר"א והיתה לא"א אפי' לא התירה אלא לא"א א"כ האיך מוקי סיפא דקרא דהיינו דאיש שני ג"כ נתן לה ספר כריתות והאיך יכול ליתן ס"כ הא לא התירה לאיש אחר בעולם רק י"ל דהתירים ג"כ לאיש ראשון רק לפי שיטת ר"ק דסבר אין קדושין תופסין בח"ל ובח"ל דשאר כ"ע מודים לר"ע ומחזיר גרושתו הוי ח"ל דשאר כדכתב תוס' מפורש ביבמות דף מ"ט א"כ הוי להשיב ר"ע בקיצר, רק ז"א דכל קושי' לא קשי' דהא בחוץ מישרי שרי ר"א דנתקה מא"ר לגמרי וא"כ אפשר זאת בכוונת תוס' שכתבו ואין סברא לחלק דהתם הוי שיור מועט ופקע כתבו מאיזה טעם ואין סברא לחלק ורק לפי הנ"ל ניחא א"כ דהתם הוי שיור מרובה כמובן וא"כ הוי להשיב ר"ע בקוצר, ואי אמרינן באמת כתירץ תוס' דהתם הוי שיור מועט מובן כוונת הגמרא הא ר"א נמי מאיסור כהונה יליף מאי מילתא דפשיט' דר"א מאיסור כהונה יליף הא ר' יוחנן לחוד קאמר ולפי הנ"ל ניחא לר"ע לשיטתי' ע"כ ר"א מאיסור יליף ולא מהיתה לאיש אחר וממילא מתורץ קושי' תוס' על ר' יוחנן דר' יוחנן סבר כר"ע, ור"ע ע"כ יליף מאיסור כהונה כנ"ל ואי לא אמרינן כסברת תוס' דהתם הוי שיור מעט מתורץ קושי' פוסקים הנ"ל דלמא והיתה לא"א קאי ע"מ ולפי הנ"ל ניחא, ר"א סבר כר"ע דאין ק"ת בח"ל דשאר, והא דמקשה ר' יהושע קדמי' הוי' ראשונה ופרשתי כבר דקושי' שלו קאי דלמא והיתה לאיש אחר קאי על ע"מ ר' יהושע קאי לשיטתי' דסבר בפי' ק"ת בח"ל כמבואר ביבמות דף מ"ט: לקוטים בסוגי' זו לא ידעתי בתוס' פירש, ד"ה אשה גרושה מאשה שמתרצין כאן וכן ביבמות כיון שאסר לפני קדושי אחיו משום אשת איש לא חשיב' לגבי יבם א"א, וצל"ע דהא מצי לאשכח ג"כ באיפך כגון שקידש ראובן חוץ משמעון ואח"כ קידש שמעון, וראובן מת ונפלה לפני אחיו וע"ז לא שייך תירץ תוס' כמובן וצרת צרה ג"כ משכחת כגון חדא, דשמעון קידש חוץ מלוי אחי של ראובן, ועוד א"ל דראובן קידש חוץ מלוי דלא נפלה כלל לפני לוי כדכתב תוס' אח"ז עי' במהרש"ל ותמצא: שער מלך מבי' ראי' דאף באיסור דרבנן לא מיקרי אגידא בי' מדאורייתא מנכרי ועבד לקמן וא"כ