יריעות שלמה יורה דעה חלק א טז

והרא"ש השיג עליו דהא מטעם אכילה מותר כמו גבי מוקצה ורק מטעם הנאה אסור וכיון דיוליך הנאה לי"מ מותר לגמרי ע"ש. וא"כ בפרה שנתפטמה בכרשיני עכו"ם דאסור' אף אם נתפטמה באיסורי אכילה לשיטת רמ"א הנ"ל א"כ לא מהני יוליך הנאה לי"מ והא דלא קתני גבי שדה עכ"פ יוליך הנאה לי"מ נ"ל כיון דלא מצי למתני בפרה יוליך הלי"מ מש"ה לא קתני כלל. ודו"ק: ולפ"ז מיושב סוגי' הנ"ל דבה"א דקאמר רבנן דשאור סבר באמת דעיקר איסור מטעם הנאה וא"כ לא הוי רק איסור דרבנן בתקרובות עכו"ם הנ"ל ושפיר דמי לשאור אבל לפי האמת דקאמר ר"א דעצים וקשה אמאי לא קתני יוליך הלי"מ וע"כ סבר מטעם איסור אכילה נגע בי'. ושפיר קשה אימר דמקילי בשאור בע"ז מי מקילי דהא איכא איסור דאורייתא לענין אכילה ודו"ק היטב: ובזה יש לפרק קושי' ב"י בסי' קמ"ב על רמ"א דפסק בע"ז זוז"ג אסור מן האי מעשה האי גינת' דאיזדבל בזבל עכו"ם והתירו עיין בב"י. ועפ"ז ניחא דהתם הוי רק איסור דרבנן דהא מיירי בתקרובות עכו"ם כדפירש רש"י בפירוש ואינו אסור רק מדרבנן כנ"ל. וק"ל: ובזה יש לבאר ג"כ בדרך אחר דקדוקים בגמ' דתירץ מעיקרא אמאן תרמייהו ועוד הא תני' וכן היה ר"א אוסר בהקדים עוד דמהרש"ל הקשה ג"כ על רס"י דכתב דהומ"ל דאתי' כת"ק דר"א והקשה מהרש"א דזה ניחא לתירץ ראשון אבל לפי תירץ וכן הי' ר"א אוסר וכו' לא מצי למהדר דאתי' כת"ק ול"נ ליישב דהנה ב"י בס' קמ"ב כ' דמש"ה כ' הטור באין אבוקה כנגדו מותר אף בע"ז אף בתנור חדש דליכא גורם היתר דהא דגחלת ואפר אסור בע"ז היינו מדרב' ותמהו הש"ך וט"ז עליו מגמ' דביצה דף ל"ט דשם תנינא גחלת של ע"ז אסיר ומשמע מדאורייתא דומי' דהקדש דקתני גחלת של הקדש אסור ומועלין בהן ע"כ מדאורייתא ושער המלך הל' חו"מ והל' ע"ז הוסיף להקשות מגמ' דביצה הנ"ל דלפי דברי ב"י הנ"ל מאי מקשה הגמ' שם מן שלהבת ע"ז דמותר להנות ושלהבת הקדש לא נהנין ומועלין בה. ולפי שיטתו דלמא שאני הקדש דגזרינן שלהבת אטו גחלת כיון דגחלת אסור מדאורייתא אבל בע"ז גחלת גופי' אינו אסור אלא מדרבנן ע"ש ובהשקפ' ראשונה אמרתי ליישב דצריך להבין על סוגי' דהכא דמקשה וכל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין והתני' כל הנשרפין אפרן מותר וכו' ואפר הקדש בעולם אסור וכו' אמאי לא מקשה הגמ' ממתני' דביצה דקתני וגחלת של הקדש לא נהנין ומועלין דהא מעל המסיק מכיון שהסיק בהן וע"ז לא שייך תירץ הגמ' דמיירי באותן שטעונין גניזה כמובן וצ"ע ולא ראיתי מי שהרגיש בזה. אך באמת ל"ק דעיין בסיף תמורה דג"כ סוגי' דהכא וכל הנשרפין דהקדש אפרן מותר והתני' וכו' ואפר הקדש לעולם אסור ומתרץ רמב"ח כגון שנפל דליקה בעצי הקרש ופרש"י אבל הנך דטעונין שריפה בלי מעילה יצאו לחולין דקלישי קדושתייהו כיון שנפסלו וכו' א"כ מוכח דמקשן הי' סבר דאפר הקדש קאי על מוקדשים דטעונין שריפה והכא דמקשה הגמ' וכל היכא דמעל המסיק וכו' מברייתא דאפר הקדש סמך דע"כ מיירי בעצי הקדש בדק הבית דבאותן שטעונין שריפה אפרן מותר כמבואר בתמורה. וא"כ מתורץ קושי' הנ"ל ממתני' דגחלת של הקדש לא מצי להקשות דאיירי בפסולי מוקדשים וטעונין שריפה. ולא שייך כיון שהסיק כבר מעל דהא צריך להסיק וגם יש מועל אחר מועל בקדושת הגוף כמבואר בקידושין. ודו"ק: ואין להקשות האיך מצי איירי בפסולי מוקדשים כיון דאפרן מותר א"כ ממילא גחלים נמי מותרים למ"ד דהכא בגחלים לוחשות ד"ה מותר והוי כמו אפר אע"ג דאסור לכתחילה מדרבנן מ"מ אמאי מועלין בה. אולם יש ליישב לפי מה שכ' תוס' במס' שבת דף כ"ה דמש"ה לא ידליק בשמן טומאה אף למ"ד אין שבח עצים ואבוקה בא מן גחלת דשמן ובשר ותבואה חשיבי יותר בעין מעצים ע"ש וא"כ כ"כ י"ל בגחלים אף לר' יוחנן דס' גחלים לוחשות לא חשיב בעין היינו דווקא בעצים אבל בשארי דברים שטעונין שריפה באמת גחלים חשובים בעין (ובאמת צריך עיון קצת על תוס' לעיל דף ה' ד"ה ואומר כל מלאכה לא תעשה וז"ל אע"ג כששרף ונעשה גחלים ד"ה מותר וה"ה חמץ וכו' האיך מביא תוס' ראי' על חמץ מן עצים לפי שיטת תוס' הנ"ל בשבת דשמן ותבואה ובשר חשיבי יותר בעין מעצים. וכ"כ לענין גחלים י"ל כן וע"כ תוס' בפסחים לא סברי כתוס' דשבת]: ומפאת זאת מתירץ ג"כ מה דקשה אמאי לא מיבעי' רמב"ח בשאר הקדש ששרף והסיק בהן תנור ואפה בו הפת מהו לרבנן דשרי בקמיית' דהא בעצים לפי האמת דידע מבריית' דאפי' אפר אסור לרבא למיבעי' מידי כמו שכ' מהרש"א למנקט איבעי' שלו בשאר הקדש שטעונין שריפה דאפרן מיתר כמבואר בסוף תמור' וכו' ושפיר איכא לספוקי לרבנן. א"כ לפי שיטת תוס' בשבת ניחא דבשארי דברים חוץ מעצים אף רבנן מודים דיש שבח בפת וחשיבי בעין ודו"ק (אך זאת י"ל בלא"ה דבזה לא שייך הקדש אפי' באלף לא בטל רק בקדשי בדק הבית מטעם דשיל"מ ע"י חילל): והשתא דאתית להכי מתורץ ג"כ קושי' ש"ך וט"ז הנ"ל על ב"י דהא דקתני שם גחלת של ע"ז אסורה לא מיירי בעצי אשירה רק בשאר מינים ע"ז שטעונין שריפה וזה חשיבי בעין אף בגחלת ושפיר אסור מדאו'. אבל לעולם בעצי אשיר' גחלת מותר מדאו' דגחלת תו לא חשיבי בעין ודו"ק: אולם אמת לאחר עיון תרצתי באופן אחר קושי' הנ"ל אשר עולה לדעתי קרוב למרכז אמת דהא כל טעמא דנשרפין אפרן מותר היינו כיון שנעשה מצותן בכך וכדכ' תוס' בסיף תמור'. והנה במס' ע"ז דף נ"ב איתא בפירש הא דכתיב ואשיריהם תשרפון באש היינו באשירה וע"ז של נכרי אבל בע"ז ואשירה של ישראל טעון גניזה ויליף מדכתיב ולא תטע לך אשירה אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה אף אשירה טעון גניזה ועיין בתוס' יבמות דף ק"ד מקשין אמאי אמרינן באשירה ישראל דכתותי מכתת שיעור' דהא טעון גניזה ולא שריפה ותרצו כיון דטעון גניזה אין לך כתותי מכתת שיעורי יותר מזה ועוד תרצו דמיירי בע"ז של נכרי שעבדה לדעת ישראל שטעון שריפה ע"ש עכ"פ ע"ז של' ישראל אינו טעון שריפה רק גניזה (ועיין בת"ח במס' ע"ז דף הנ"ל כ' ג"כ דאינו מן נשרפין ויליף מלשין הרמב"ם וכן מבואר באמת ברמב"ם בפירוש בהל' ע"א) וא"כ ע"ז של ישראל בוודאי אם שרף אפרן אסור כמו כל נקברים כיון דאין מצותן בשריפה ואפרן אסור מדאורייתא א"כ מתירץ קושי' ש"ך וט"ז ושער מלך על ביי הנ"ל דכל טעמא דאפרן אסור רק מדרבנן באשיר' של נכרי כיון דהוא מן נשרפין והוי כשאר נשרפים ואף שכ' תוס' בסוף תמורה דבאשיר' אסור מטעם לא ידבק בידך סבר ב"י דזה אינו רק חומר' דרבנן. אבל שם בביצה מדקתני גחלת של ע"ז אסור היינו בע"ז של ישראל דזה בוודאי אפרן וגחלים אסור מדאורייתא כיון דהוא מן נקברים ולא מן נשרפים וזה נכון מאוד: ובזה מובנים לי דברי כסף משנה בפ"ז מהל' ע"א שהביא בשם רמ"ך דלמא שאני עצי אשיר' כיון שהוא עצמו נטל עצים הו"ל ע"ז של ישראל ואינו בטלה עולמית. ולכאורה סתומים דבריו הקדושים מאוד ע"ש