יריעות שלמה יורה דעה חלק א קסח

בגט אע"ג דבלא"ה אסורה עליו ומה לי אסורא רבא או זוטא אפ"ה הוי שיור כיון דקדושין תופסין בח"ל א"כ שייר לי' הוי דהשתא אין לו הוי כלל וקשה דהשתא ג"כ יש לו הוי' לשיטת הר"ן דאפ"ה ק"ת בו וצע"ג: רק י"ל מזה סיוע גדולה לשיטת הרמב"ם הידוע דבכל ח"ל שק"ת בו אינו לוקה על ביאה לחוד רק עם קדושין והשתא בודאי אסור לבעול לו מצד א"א. דהא קאמר אלא ומשמע אפילו בעילה לחוד כדכתב תוס' בכאן מפורש. רק באמת זה אבעי' דלקמן דף פ"ה אם אמר חוץ למזונותיך. דהיינו ששייר לו זנות לחוד אבל לא אישות אם הוי שיור או לא כיון דעכ"פ נשואין לא שייר וא"כ ל"ל ע"כ דהוי שיור באלמנה לכה"ג כיון דבעילה לחוד בזנות אסור הא לא הוי שיור כלל. רק באמת תלי' אבעי' זו באיבעי' דלקמן ובאמת מקשין המפורשים אי בע"מ ג"כ פליגי אמאי לא נקט במתניתן ע"מ לרבותא רק לפי' הנ"ל ניחא דמש"ה לא קתני משום סיפא דלא שייך זאת באלמנה לכה"ג רק באמת א"כ תלי' דין זה בעל מנת ג"כ פליגי באיבעי' דלקמן חוץ למזונותיך מאי דאם זנות לחוד ג"כ הוי שיור ע"כ בע"מ מודה דאל"כ אמאי לא קתני על מנת ול"ל משום סיפא ז"א דהא בח"ל ג"כ הוי שיור לענין זנות א"כ הכל ניחא דשפיר לא מסיים רבינא אבל בע"מ מודה לי' כיון דתלי' באיבעי' דלקמן ולהיפך ג"כ לא מצי למימר הגמ' לקמן על ר"ע כמובן, ודו"ק היטב: ובאמת אי לא אמרינן כשיטת הרמב"ם דבח"ל אי איסור בביאה לחוד י"ל קושי' המפורשים אמאי לא נקט במתניתן ע"מ וי"ל דע"מ של"ת ול"ת ל"ק דהוי שיור כמו חוץ ובע"מ שלא תנשאי גרידא ג"כ לא קשה דאיכא למימר כדמתרצין ל"ק כיון דאסור לינשא לו בחיי אותו איש דלמא לא מקיים תנאי דהיינו לפי שיטת החולקים על תוס' דבלא תנשא גרידא ג"כ אסור לינשא רק קשה בע"מ שלא תבעלי דהיינו אם אמר כל ימי חיי' ושיור בודאי הוי ולא מקיים תנאי לא חיישינן דהא לאבא ולאביך דאין חוששין בשלמא ע"מ שלא תנשאי שפיר חיישינן להיינו כתירץ רמב"ן דרך נשואין כדהובא בכל פוסקים אבל בע"מ שלא תבעלי קשי' רק י"ל כנ"ל דל"ק משום סיפא גבי אלמנה לכה"ג דלא הוי שיור דבעילה בלא"ה אסור לבעול ולנשא עדיין ויותר דעדיין יוכל להתקדש לו בכסף. רק לפי שיטת הרמב"ם קשה דבלא"ה מותר לבעול לו בזנות והשתא אסור כמובן. א"כ מתורץ ג"כ קושי' המפורשים על הרמב"ן וי"ל בדרך הנ"ל דתלי' באיבעי' דלקמן דאי אמרינן דזנות לא הוי שיור א"כ באלמנה ג"כ לא הוי שיור וא"ל דבע"מ ג"כ פליגי ואפשר י"ל בזה הרמב"ם הנ"ל מגמ' דכתובות אי ר' יצחק קשי' ממזרת וי"ל דאביי לשיטתי' מקשה שפיר דע"כ סבר בבעל לחוד לוקה ג"כ דבאמת קאמר אביי הכא את"ל איתא לדראב"א דהיינו בפי' הפשוט דלר"א הוי קדושין עיין בפרש"י ובאמת מקשה הרשב"א אי בקדושין ג"כ הוי מהני חוץ מאי מקשה ר' יהושע על ר"א מקיש קדמי' הוי ראשונה וכו' דהא בהוי' ראשונה ג"כ משכחת אגידא בי' בקדשה חוץ ותרוצו אינו מן המובן רק תרצתי בפשוט דקושי' שלו הוא דלמא בחוץ בודאי לא מהני בגירושין וכן בקדושין רק לאיש אחר קאי ע"מ ול"ל על מנת לא אצטריך דשפיר קשה דאיצטריך מה הוי' ראשונה לא אגידא בי' ובקדושין לא שייך ע"מ כדכתב מהרש"א וכן הרמב"ם בפ"ז מהל' אישות בפירש ודו"ק: רק קשה א"כ דבע"מ ג"כ שייך פירכא דר' יהושע בשלמא בל"ז אמינא דלא שייך כלל פירכא דר' יהושע כיון דאסרה רק בלשון תנאי כדכתב תוס' על כל קושי'. ועוד לפי' הנ"ל דבשלא תנשא לחוד או בלא תבעלי בודאי לא אגידא באיש אחר דהא מותר לכל עולם בזנות או בקידושין אבל השתא צ"ל דפירכא דר' יהושע ג"כ קשה על ע"מ א"כ קשה בקיצר הוי להקשות אליבא דרבנן (ורבנן בודאי לא דרשי והיתה לאיש אחרון וע"כ צ"ל דבע"מ ג"כ פליגי כשיטת הרמב"ן וא"כ קשה אמאי ל"ק במתניתן ע"מ וצ"ל כתירוצי הנ"ל דבשלא תבעלי לא יכול קתני משום סיפא דבח"ל ג"כ לא שייך דאסור בבעילה לחוד וא"כ שפיר מקשה אביי לשיטתי' אבל הרמב"ם באמת פסק בע"מ דכשר ופסק ג"כ כספיקא דראב"א א"כ הכל ניחא ודו"ק): נחזור לעינינו עוד יש ליישב באופן אחר קושי' על הר"ן. דהנה לכאורה קשה לי לשיטת הר"ן דנשוא' גרידא חייל. א"כ קשה דהוי קדושין שאין מסורין לביאה אי אמר ע"מ שלא תנשאי גרידא דע"י קדושין נאסר הביאה דבלא נשואין מותר לבעול אותה אבל השתא דקידש אותה א"כ בטל גט למפרע ואסור לבעול אותה רק צ"ל לשיטת רבא דאיירי לאחר מיתת המגרש וכתירץ תוס': ובזה י"ל שיטת בה"ג דפסק לאחר מיתת המגרש בטל התנאי ולא צריך לקיומי תנאי ומקשין הפוסקים א"כ מה חילק איכא בין ימי חייכי ובין ימי חיי' ואמאי קאמר רבא דכל ימי חייכי אינו גט וכל ימי חיי' גט דבכל ימי חייכי ג"כ לא צריך לקיומי תנאי לאחר ימי חייו ולפי הנ"ל ניחא מאוד לרבא לשיטתי' דסבר קשאמל"ב לא הוי קדושין וע"כ צ"ל דאיירי לאחר מיתת המגרש וע"כ דלא כשיטת בה"ג אבל אנן פסקינן כאביי ביע"ל קג"ם א"כ שפיר י"ל כשיטת בה"ג ודו"ק. א"כ מה מאוד מתורץ היטב קושי' הפוסקים על הרמב"ן הנ"ל דבסמוך כל סוגי' סובבת והולכת לרבא כדאמר רבא לכולי אית להו פירכא ולרבא ע"כ מוכח דבע"מ מודה רבנן דאל"כ דבע"מ ג"כ פליגי אמאי לא נקט במתניתן ג"כ ע"מ. וא"ל משום סיפא כשיטת הר"ן הנ"ל זה אינו דרבא לא שייך שיטת הר"ן דהוי קדושין שאין מל"ב אבל אנן פסקינן כאביי וכשיטת הר"ן וניחא הכל ודו"ק כי נכון מאוד: רק באמת קשה עדיין קצת לשיטת תוס' דבע"מ של"ת ול"ת לא הוי כמו חוץ א"כ קשה עדן האיך ס"ד דאלא הוי ע"מ והיינו לא תבעלי ולא תנשא א"כ קשה מסיפא ול"ל דהוי קדשמס"ל ז"א דבשלא תבעלי ולא תנשא בלאו קדושין ג"כ אסור בביאה מטעם שלא תבעלי וע"כ צ"ל כשיטת ריצב"א והובא ברא"ש דאם מחולקין בע"מ ולא בחוץ ע"כ בשלא תנשא ולא תבעלי מודה ר"א דפסל ואלא לשון לא תנשא לחוד הוא: וא"כ מיושב ממילא קושי' מהרש"א על תוס' דאמאי מקשה תוס' דוקא על הגמ' ליפלג בע"מ גופי' ולא מקשין על אבעי' דלפלג בע"מ גופי' דהיינו אי אלא לשון ע"מ לא תנשא לחוד או בעילה ג"כ כדבאמת מקשה הר"ן עיין במ"ש ולפי הנ"ל ניחא מאוד דע"כ לשון אלא לא לשון ל"ת ולא תבעלי הוא דא"כ קשה סיפא דמתניתן דעדיין יש בו הוי' ול"ל דהוי קשמל"ב ז"א דהא קאמר ג"כ לשון תבעלי ודו"ק היטב: וזאת דעתינו לתרץ קושי' תוס' החמורה מאי מקשה הגמרא הרי הותרה אצלו בזנות דלמא איירי בשלא תנשאי ולא תבעלי וכל תרוצים דחוקים הם כדכתב הרא"ש י"ל היטב דלפי שיטת הר"ן הנ"ל קשה א"כ אמאי לא מקשה הגמ' בקיצר הרי הותרה אצלו בקידושין דיוכל להתקדש לו ג"כ וצ"ע (וכדכתב תוס' כאן ד"ה אשה גרושה מאישה) רק כבר אמרתי הכל סוגי' דלקמן סובבת והולכת לרבא ולרבא הוי קדושין שאין מסורין לביאה כנ"ל התינח בשלא תנשא לחוד אבל בשלא תנשא ול"ת בלאו קדושין אסור לבעול (וא"ל לשיטת הר"ן מותר לבעול ג"כ