יריעות שלמה יורה דעה חלק א קסז

לפי מה שתרצתי קושי' פ"י דלמא קרא איירי בע"מ ואמרתי כיון דידעינן ע"מ מקרא ממילא אמרינן ג"כ בחוץ דלא לשבור ההיקש דר' יהושע קדמי' הוי' ראשונה להוי' שניי' וע"מ בקדושין לא שייך וע"כ בחוץ וא"כ ממילא מוכח דגירושין ג"כ לפ"ז יש לתרץ היטב קושי' תוס' על ארבע זקנים מאי מקשין על ר"א דלמא גז"ה הוא ופירש מהרש"א דקושי' תוס' ל"ק כלל רק על ריה"ג ור"ע דמקשין למ"ד בחוץ פליגי (דלשארי זקנים בע"מ פליגי ניליף מסברא) ובאמת קאמר הגמ' קושי' ריה"ג האיך מצינו זה אסור וזה מותר לא שייך בע"מ דהרי הותרה אצלו בזנות. וא"כ אמרתי בקידושין ג"כ ל"ש פירכא הלז אף אם מהני חוץ דרשב"א כתב בכאן אע"ג דלר"א מהני חוץ מ"מ אסור בבעילה דמשתמש עכ"פ בצד אישות ע"ש. וא"כ לא שייך לזה מותר דהא גם אצלו אסור בזנות ובביאה רק ק"ת בו כמו דאמר גמרא באיפך דמותר אצלו בביאה וא"כ ה"נ בקידושין אסור לכ"ע בביאה אף לפלוני שאמר חוץ. נמצא לפ"ז פירכא דריה"ג לא שייך בקידושין ובגירושין שייך. וכן פירכ' דר"ע דילפינן גירושין ק"ו מגרושה לכהן לא שייך ג"כ דאדרבה אמרינן חומרא שאסור בקידושין אף אם אמר חוץ. והא לא שייך למיפרך דיהי' גם לפלוני גופי' אסור מצד אישות הא באמת אסור בבעילה כדעת רשב"א הנ"ל (ועיין במהרמ"ש שמקשה באיפך מאי פריך ר"ע מקדם יליף קדושין מגירוש' לכהן דמהני חוץ ואח"כ יליף גירושין ק"ו מקדושין ע"ש בדבריו היטב) נמצא עכ"פ לפי פירכא דריה"ג ור"ע אין שוין קדושין לגירושין לענין חוץ דבגירושין שייך פירכא דריה"ג ור"ע ובקדושין לא שייך וא"כ היינו דמקשה ריה"ג ור"ע מנ"ל דקרא איירי בחוץ דלמא בע"מ ול"ל כיון דידעינן ע"מ מקרא ממילא ידעינן חוץ מכח פירכא דריה"ג דהא בקידושין ע"ב מהני חוץ ממילא בגירושין ג"כ. ז"א דבקדושין מהני ובגירושין לא מהני מצד פירכא שלו האיך מצינו לזה אסור ולזה מותר וגם פירכ' דר"ע ג"כ לא שייך בקידושין כנ"ל ול"ל עכ"פ היקש הוא ויצאה והיתה גירושין וקדושין ז"א מה דתלי' בסבר' לא שייך היקש כמבואר זאת כמה פעמים ועיין בקידושין דף מ"ז מה דצווח ר"ש ככרוכיא ע"ש ודו"ק: לפי מ"ש לתרץ קושי' פ"י באופן אחר דבע"מ ע"כ לא איירי דא"כ האיך מוקי סיפא דקרא האיך מהני גט הא לאו בר הוי הי' ע"ש. היא מבחוץ. שפיר בר הוי' דמישרי שרי ר"א. מתורץ ג"כ קושי' רשב"א באשר היא חמורה מאי מקשה הגמ' על ר"ט מישרי שרי ר"א דלמא לא סבר כברייתא דמודה ר"א. ולפי הנ"ל ניחא דא"כ אמאי לא מקשה בקיצר מנ"ל דאתי' קרא על חוץ דלמא על ע"מ וע"כ כתירוצי הנ"ל וע"כ ידע דמישרי שרי ר"א וק"ל: אמנם באופן אחר אמרתי לתרץ הרמב"ם הנ"ל דפסק כספיקא דראב"א וי"ל דכבר בארתי לעיל לריו"ח דיליף מאשה גרושה מאישה ע"כ סבר דע"מ עדיף כיון דהותרה אצלו בזנות כשיטת תוס' מעיקרא דאל"כ דלמ' אשה גרושה מאשה מיירי כע"מ וקרא איצטריך דה"א דעכ"פ ליכא בר הוי' נהי דחשיב כמותר לכל מ"מ ליכא בר הוי' כמו קטנה וע"כ סבר ע"מ של"ת ול"ת חשיב כחוץ ועל ע"מ של"ת ל"ל דא"כ לא שייך למימר אשה גרושה מאישה. ור' ינאי דאמר דרבנן סברי האי איש לכל א"א ע"כ סבר דע"מ מותר מצד הותר לכל כיון דאסור כלשון תנאי כן בארתי לעיל: אמנם באמת לשיטת תוס' מעיקרא דע"מ עדיף כיון דהותר בזנות וכדסבר ר"י כנ"ל קשה טובא לפ"ז אמאי אסור חוץ בקדושין דהא דאסור חוץ בקדושין ילפינן מגירושין בגירושין גופי' מותר אם התיר, אצלו בזנות דהיינו דאמר חוץ של"ת לפלוני כנ"ל דהוי כע"מ וכבר קדמתי לעיל דהרשב"א כתב אע"ג דמהני חוץ בקידושין מ"מ אסור בבעילה דמשתמש בצד אישות שבו. וא"כ כמו דבגירושין סגי אם התיר אצלו בזנות לבד א"כ כ"כ בקידושין מהני אם אסור לכ"ע בזנות וכאן אסור בבעילה וא"כ אסור בזנות וגם בנשואין דהיינו בעילה דרך נשואין רק קדושין לבד מותר א"כ מכ"ש נימא דהוי קדושין דהא גם אצלו מהני קדושין לאסור בבעילה וצ"ע (החידוש הוא וראי' לזה דהרמב"ם בהלכות גירושין דמבי' ע"מ של"ת מותר מביא רק ע"מ גריד' אבל לא מבי' ע"מ של"ת ולא הבעלי ולפ"ז הכל ניחא). רק י"ל דראב"א סבר כר' ינאי דע"מ עדיף מצד כיון דאסר בלשון תנאי הוי כהותר לכל אבל אין הרמב"ם מסופק אי כר' ינאי אי כר' יוחנן הוי ספק קדושין. והא דמסופק הרומב"ם אי כר' יוחנן הא לקמן מספקינן אי אמר חוץ למזונותיך אי הוי שיור מכ"ש דהוי ספק אם התיר בזנות אסור בנשואין כאשר בארתי לעיל ונכון מאוד: ובזה מיושב מה שמקשין מה"ת יאמר אביי כל דין אשת ש"מ אליבא דר"א מה דלא אליבא דהילכתא ולפי הנ"ל אביי אזיל לשיטתי' דבהגהות חדשים מהגאון ר' ישעי' מבי' דבילקוט גרסינן אביי אמר טעמא דר"א מאשה גרושה ולא ר' יוחנן ע"ש. וא"כ לאביי לשיטתי' מהני חוץ גם לרבנן כנ"ל ודו"ק היטב: אך לרוב לחץ והדחק אשר הקשיתי לעיל על שיטת תוס' מעקרא מטעם הותר אצלו בזנות ע"מ מותר א"כ מאי מיבעי' הגמ' לקמן חוץ למזונותיך אמרתי סברה חדשה בכוונת תוס' דהט"ז בסי' קמ"ג פירש בדברי רמ"א שמבי' הטור דאם אמר הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שאי אתה מותרת לפלוני אסור דהוי כחוץ ופירש ט"ז טעמו בשלמא אם אמר ע"מ של"ת ול"ת שפיר שייך כיון דאסר' בלשון תנאי הוי כהותרה לכל דזאת כוונת דבע' דבודאי גט זה מתיר לכל אדם אך בזאת ע"מ שאי אתה תנשאי לפלוני דהא זה ע"י מעשה שלה והוי כמו שאר תנאים אבל אם אמר ע"מ שאי אתה מותרת לפלוני דהא זה לא ע"י מעשה שלה וברצונה רק ממילא אתי לא שייך לומר דכוונת הבעל הוא כנ"ל רק כוונתו בגט זה אינו מתיר לפלוני. אך שדיתי בי' נרגא קצת דהא כתב תוס' דבעילה ג"כ אינו בידה דשמא יבוא אלי' בע"כ וא"כ בודאי כוונת הבעל דגט זה אינו מתיר לפלוני דהא בעילה אינו ע"י מעשה שלה: ואמרתי דבאמת זאת כוונת תוס' דודאי בשיטת תוס' מעיקר' ג"כ סברי דכל סברא כיון דאמר בלשון תנאי הוי כהותר לכל רק סברי דזאת שייך אם בזנות רק אסור בנשואין ואמרינן בודאי ע"כ כוונת הבעל דגט זה ג"כ מתיר לכ"ע רק בתנאי שאמר לא תנשאי לפלוני אבל אם אסור בעילה ונשואין בודאי ע"כ כוונת הבעל דגט זה אינו מתיר לפלוני ודו"ק: שנית בר"פ המגרש ב"ש מקשה על הרמב"ן דסבר דלפי אמת פליגי בתרתי בע"מ ובחוץ א"כ מאי מקשה הגמ' על ר"ע אי חוץ ס"ל לותיב חוץ וי"ל בשני אופנים דלכאורה קשה לי קושי' עצומה על הר"ן שכתב על קושי' תוס' דאין נשואין חלין מטעם איסור א"א וכתב הוא דשפיר נשואין חלין דע"כ דכוונת המגרש הי' בשעת נשואין יהי' אי את אשתו ע"ש באריכות שמסבר סברא זו ותמי' לי טובא א"כ מאי מבעי' לי' הגמ' האי אלא ע"מ הוא או חוץ הוא דע"כ מוכח דחוץ הוא דאי ע"מ הוא ג"כ האיך קתני בסיפא דמתניתן באם אמר אלא אלמנה לכ"ג דהוי שיור