יריעות שלמה יורה דעה חלק א קסו

אב או אין לה אב דהיינו בכל פעם מתגרשת ע"י עצמה וא"כ ע"כ לא אתי' כר"י דסבר אבי' ולא הי' דאל"כ לא מתגרשת ע"י עצמה בשיש לה אב אבל ממתניתן דהתקבל שפיר דאת' כר"י דהא שם דוקא איירי באין לה אב כמבואר התם ומתורץ ג"כ קושי' וכו' דממתניתן דיבמות מצי למיפשט די"ל דאתי' כר' יודא ודו"ק היטב: לפי הנ"ל עד"ז דתרצתי קושי' פ"י דל"ל דקרא איירי בע"מ דא"כ האיך מוקי סיפא דקרא דר"א סבר כר"ע דאין ק"ת בח"ל דשאר ולי נ"ל בזה קושי' מהרש"ל מאי צריך להביא ראי' מברייתא מישרי שרי על פירכא דר"ע וי"ל בסגנון שמתרץ קיל יהודא בשם הגאון מהר"י ז"ל דהנה ראיתי בשע"מ בפ"ח מהל' גירושין הלכה י"א ד"ה עוד כתב ה"ה שהחליט בפשיטות הדבר אם אסר לכמה בני אדם לעולם בודאי לא הוי כריתות לכ"ע אף לשיטת החולקים על הרמב"ם דהוי כמו כל ימי חייכי דכי ימותו כל עולם קודם מותה ותמה על מהר"ש חפץ שכתב באיפך דאפילו אסרה לכל עולם חוץ מאחד או מאיזה בני אדם בלשון ע"מ דמותר ונראה לומר הנה לכאורה באמת סברתו אמת ויציב לעד אך שדיתי בו נרגא דיש ליישב מהר"ש חיון דמשנה למלך בהלכה י"א כתב דמהרשב"א ותוס' ע"מ שמקשן על ע"מ שלא תלך לבית אביך לעולם דהא מותר אם מכרו אבי' מוכח דאם יבוא זמן או שעה אחת כרגע שלא יוכלה לעבור על תנאי הגט כשר אע"ג דיוכל לבוא אח"כ לאחר זמן זה שיבוא התנאי למקומו מ"מ הגט כשר דאל"כ לא מקשין מידי דהא יכול להיות שאם תחזור ויקנה הבית לחזרה מלוקח ע"ש. לפ"ז א"כ ע"מ שלא תנשאי לפלוני לפי מה שכתב תוס' דכל זמן שהמגרש חי אין נשואין חלין א"כ לא יכול לעבור על תנאי כל זמן שהמגרש חי וא"כ תיכף הוי שעה אחת שנא יוכלה לעבור על תנאי בשלמא הרמב"ם דסבר דצריך להיו' דיכול לקיימה לתנאי ובודאי לא שייך סברת משנה למלך הנ"ל אבל לשארי שיטת קשה ואף לשיטת ה"ה וב"ש דנשואין חלין דבממ"נ הגט בטל מ"מ אם נשאת לאחר בודאי באותו שעה לא יוכלה לעבור על תנאי דבזה שייך שפיר אין נשואין חלין דאם הגט קיים אפ"ה אין נשואין חלין מצד א"א דאחר רק אם נתארמלה משני או לאחר מיתות המגרש יוכלה לעבור על תנאי אבל באותו שעה דמגרש חי ונשאת לאחר בודאי אינו יכולה לעבור על תנאי וא"כ הגט כשר וקרינן בי' כריתות והנה לפ"ז מצאתי דדברי מהר"ש חפץ לא קטלי קני' באגמ' הכי וזה נכון לדינא: לפ"ז באמת קושי' פ"י הנ"ל דלמא מיירי בע"מ במקומו עומדת דלפי דברי שער מלך לק"מ דל"ל דאיירי בע"מ שהתירה רק לאיש אחד הא לא הוי כריתות אבל לפי הנ"ל קשה טובא דלמא מיירי בע"מ של"ת וצ"ל תירץ ראשון הנ"ל דבע"מ לא מוקי א"כ האיך מוקי סיפא דקרא דהאיך יכול לגרשה איש אחרון הא אינו מתיר לשום אדם אבל אי איירי בחוץ שפיר דמישרי שרי תיכף לאחר שנשאת לפלוני והיינו דמקשה הגמרא אי בחוץ וקושייתו קאי על ע"מ רק לרבנן לא יוכל להקשות דלמא סברי דאין נשואין חלין ולא תירץ רמב"ן דרך נשואין אבל ר"א ע"כ סבר דנשואין חלין דאל"כ אמאי לא מוקי בע"מ וע"כ כתירץ שער מלך הנ"ל דלא הוי כריתות אבל אי אין נשואין חלין שפיר הוי כריתות דלא יוכל לעברה על תנאה כנ"ל ושפיר מקשה לר"א והשיב אי בחוץ מישרי שרי ר"א דמודה ר"א א"כ י"ל דלא מוקי בע"מ משום סיפא דקרא אבל בחוץ ניחא דמישרי שרי תיכף משנשאת ומתיר לכל עולם ונכון מאוד מאוד: עוד יש לחקור לפי מה שכתב תוס' וכל הפוסקים דע"מ של"ת מותר כיון דלא אסרה רק בלשון תנאי אבל גט גופי' צריך להתיר לכל אדם רק הוי כשאר תנאי וקשה דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד דאיתא בפרק מי שאחזו אם אמר הרי את מגורשת ע"מ שתחזיר את הנייר הרי היא מגורשת כיון דהוי תנאי ומעשה בד"א ולא הוי תנאי ומעשה קיים והתנאי בטל כיון דהמעשה הוא שיהי' שלה וה"ל הכא דהא המעשה הוא שבגט זה יהי' מותר לכל אדם וא"כ אוסר לפלוני ול"ת לפלוני אך לפי מה שכתבו רוב הפסקים שם ותוס' מכללם במסכת קדושין דף ו' ובי"נ ב"ב דף... דמש"ה מהני מתנה ע"מ להחזיר ואם לא החזירו מתנה בטלה כיון דע"מ כאומר מעכשיו דמי ואינו סותר התנאי למעשה דמעשה יכול לקיים דעכשיו יהי' שלו בשעת מסירה ואח"כ יהי' תחזיר לו והא דקאמר הגמרא ע"מ שתחזיר את הנייר והוי בדבר אחד היינו לפי מ"ד ע"מ לאו כמעכשיו דמי רק בשעת שהחזירה יהי' מגורשת והמעשה סותר התנאי כת"ד ע"ש. וא"כ ה"נ הכא אינו סותר התנאי אע"ג בגט זה צריך להתירה לכל איש מ"מ הא עביד גט זה רק אח"כ לאחר גירושין יהי' אסורה לפלוני לינשא וכ"כ שע"מ בפ"ז מהל' אישות בקונטרס משפטי תנאים בשם תשו' שער אפרים למ"ד ע"מ לאו שיורא הוא במס' חולין דף קל"ד גבי מתנות כהונה ואם אמר ע"מ שהנייר שלי ג"כ אינו חשיב סותר למעשה דכוונתו ג"כ לאחר שתהי' מגורשת תהי' הנייר שלי וה"נ הכא לאחר גירושין אסורה לינשא] אבל גט גופי' מתיר לכל אדם אף לפלוני אבל לשיטת הרא"ש שם בי"נ במסכת ב"ב והובא בב"ש בר"ס ל"ח דכתב דרבא סבר מתנה ע"מ להחזיר אם לא התירו לא יצא סבר באמת דלא בעי תנאי ומעשה בד"א אף דע"מ כאומר מעכשיו ואינו סותר למעשה וא"כ ה"נ הכא הוי תנאי ומעשה בד"א דהא גופי' של גט לרבנן הוא להתירה לכל אדם ועכשיו אוסר לפלוני וממש דמי כמו מתנה ע"מ להחזיר רק לרבנן ניחא דסברי דגט דאינו מגורשת ל"ק דיהא תנאי בטל ומעשה קיים דהא לרבנן דאסרי לפי דעתי פליגי ג"כ אם סבר ע"מ שיורא הוא כתנא במס' חולין דף קל"ד וכיון דשיורא הוא לא צריך משפטי תנאים וכ"כ שע"מ אם שיורא הוא אם אמר ע"מ שהנייר שלי לא שייך לומר מעשה בדבר אחד דאינו מצד תנאי רק שיורא הוא כמו מתנות כהונה שם לא הקנה לו כלל ללוקח וה"נ הכא נשואין לפלוני שיור משייר ולא התיר כלל הגט לנשואין לפלוני אבל לר"א דסבר דתנאי הוא וגט גופי' מתיר לכל אדם וא"כ קשה דהא תנאי ומעשה בדבר א' ויהי' מותר ג"כ לאותו איש ואמאי קאמר חוץ מאותו איש ולברייתא דר' יוסי בר יהודא דסבר בחוץ מודה וצריך להתיר לכל אדם וצ"ע, וצ"ל דר' יוסי בר יהודא סבר דלא כר"מ דבעי תנ"כ ולא צריך ג"כ תנאי ומעשה בד"א וי"ל בזה קושי' תוס' על מתניתן דיבמות אמאי לא קתני בע"מ של"ת דאנן פסקינן כר"מ ומותר ג"כ לאותו איש וק"ל: (ועיין בב"ש רי"ס ל"ח ס"ק ח' כתב לשיטת הרא"ש אם מקדש בשטר ע"מ שתחזיר לי הנייר ג"כ ל"צ להחזירה דהוי מעשה ותנאי בדבר אחד וכן גבי גט כיון דצריך להיות שלה דבל"ה פורחת אותיות באויר ע"ש, והכא ג"כ המעש' צריך גט להתיר לכל אדם): (ועיין בש"ע א"ע סי' קל"ז כתב אם אפילו אמר ע"מ שאי אתה מותרת לפלוני, ג"כ מהני דהוי כמו: תנאי ע"מ של"ת לפלוני ומביא כן בשם הרא"ש ובאם אמר הרי את מותרת לפלוני בודאי כמו שאמר ע"מ שהמתנות שלי כמובן (וה"נ באם אמר ע"מ של"ת ג"כ איסור נשואין לפלוני אם ע"מ שיור' הוא) ועיין בט"ז שם וכבר הובא לקמן בדברינו בשולי הדף דברי ט"ז