יריעות שלמה יורה דעה חלק א קסה

ר"ע וריה"ג ולפי הנ"ל דהרשב"א כתב בקידושין אף אם מהני חוץ מ"מ אסור לבעול מצד משתמש בצד אשת איש וא"כ לא קשה קושי' ריה"ג האיך מצינו אסור לזה ומותר לזה הא גם לזה אסור בבעילה רק בקידושין וקושי' ר"ע ג"כ לא שייך באמת): רק זאת תינח אי אמרינן דקדושין וגירושין שווין לענין חוץ אבל אי נימא דאף לרבנן מהני חוץ גבי קדושין א"כ שפיר קשה מנ"ל לומר דחוץ מהני גבי גירושין דלמא דווקא ע"מ ואפ"ה לא צריך לשבור היקש קדמי הוי' הנ"ל ראשונה דבקדושין מהני חוץ ואגיד' בי' וע"כ צ"ל תירץ ראשון דע"כ לא איירי בע"מ דאל"כ האיך מוקי סיפא דקרא ושנאה איש אחרון האיך מגרשה מבעל שני הא לא מתירה לשום אדם ולא בר הוי' מיקרי רק כבר כתבתי דתירץ זאת שייך דוקא אם נימא דבעל אחותה לא חשיב שיור וא"כ לא חשיב ג"כ בר הוי' כנ"ל וא"כ תלי' איבעי' בהך אם נימא דקדושין מהני אף לרבנן ע"כ צ"ל תירץ ראשון לר"א דהיינו מכח סיפא דקר' ובעל אחותה לא חשיב שיור: ועוד נקדים דהרשב"א הקשה בכאן קדושין דשמעינן לא אהני אמאי לא מהני לאסרה לכל עולם אם ימות ראובן אך באמת ברור ואמת דכל סברת אביי דקדושין דשמעינן לא מהני כיון דלא אסרה לשום אדם יליף מגירושין צריך להתירה לשום אדם וכבר כתבתי דבגירושין תלי' באיבעי' דלקמן אי חשיב שיור או לא וא"כ ממילא גבי קדושין ג"כ לא מהני להיות בר הוי' אע"ג דמהני אם ימות ראובן רק באמת קשה על אביי לפ"ז הא הוי בעי' דלא אפשיטא והאיך פשיט לחומרא: רק אי לזאת קאמר אביי את"ל איתא לדראב"א וקדושין מהני חוץ מכח סברת ע"כ צ"ל תירץ ראשון מש"ה לא מוקי בע"מ מכח סיפא דקרא וע"כ צ"ל דלאו בר הוי' מיקרי אע"ג דמהני אם ימות ראובן ושפיר קאמר קדושין דשמעינן לא אהני וכפתור ופרח הוא: אגב אכתוב דקשה לי מאוד על תוס' שמקשין ליתני שש עשרה צרות על ספיקא דראב"א מה דאיפשט לפי האמת ולא מקשין בפשוט על בעל אחותה דלא חשיב שיור דהוי בעי' דלא אפשוט א"כ משכחת בפשוט בגירושין ובקידושין שגירש ראובן חוץ משמעון בעל אחותה ואח"כ מתה אחותה דאסור מצד א"א. ופוטרת צרת צרה ממנה דהיינו דמתה אחותה כיון דלא חשיב גירושין ממילא ג"כ ולא חשיב בקידושין כמובן וצ"ע, וכן חוץ לנולדים קשה: אך יש להוכיח באיפך לספיקא דראב"א ע"כ מוכח דבעל אחותה חשיב שיור ומקרי בר הוי' דהנה תוס' מקשין למה לא קתני בשש עשרה צרות אי אמרינן בקידושין מהני לכ"ע רק דלכאורה בתירץ ירושלמי ניחא גם זאת דכיון דבידו להתיר קודם שימות אחיו שנשאה דהיינו יעקב שקדש חוץ מראובן וראובן אחיו של שמעון קידש לאחר זאת א"כ אי בעי יעקב מתיר לשמעון ג"כ ע"י גט אבל לפי הנ"ל קשה לכאורה דלא מצי לגרשה דהא אינו ראוי' להוי' דאסורה מצד א"א דראובן קודם שימות רק אי אמרינן דחשיב שיור א"כ מהני שפיר דמיקרי בר הוי' אם ימות ראובן אבל אי לא מהני קשה לכאורה לפ"ז י"ל באיפך לשון אביי את"ל איתא לדראב"א דהיינו דלרבנן לא מהני וח"כ בלא"ה ל"ק קושי' תוס' כדכתב תוס' דפלוגתא מאי לא סברינן לן לא קתני וא"כ שפיר י"ל דקדושין לא אהני וכן באמת ל"א מצי לגרשה מטעם הנ"ל ודו"ק: תוס' מקשין מאי ומודה וי"ל בפשוט ונכון דפ"י הקשה לקמן אמאי מהני ע"מ שתנשאי לפלוני הא חשיב שיור וכתב דל"ל כיון דלאמר שנשאת לפלוני מותר לכל לא חשיב שיור א"כ לא יהי' חוץ שיור דהא מישרי שרי ר"א ע"ש. ובאמת קושי' פ"י בלא"ה לא קשה מידי דשם לא חשיב לפלוני ג"כ כריתות עד שנשאה דהא בבעילה בל"נ אסור לפלוני וא"כ מתחיל כריתות בפעם אחת רק ננקט סברתו דמצד השכל הוא דחוץ עדיף מע"מ לענין זה דבזה מישרי שרי ומותר גם לאותו איש ומהני גירושין שלו גם לפלוני דהא מהני בקידושין חוץ וא"כ אם קידש אחד חוץ לפלוני מותר גם לפלוני דמשעת קדושין כבר נתקה אישות ראשון לגמרי כיון שהתחיל לנתק ע"י גירושין וא"כ לפ"ז י"ל היטב קושי' פ"י אי מצד סברא להתיר ל"ל קרא להתיר לר"א ואי מצד סברא לומר לאיסור ל"ל קרא והיתה לאיש אחר לכל או"א לרבנן וי"ל דודאי מצד סברא להתיר בחוץ כיון דמישרי שרי לאחר שנשאת לאחר גם לאותו פלוני וכרות גם לזה אבל ע"מ של"ת ול"ת למאן דחשיב כחוץ א"כ הוי תרתי לריעותא דבזה לא דמי לחוץ מצד שכל רק מהרש"ל פירש בתוס' יבמות דף יוד דלמאן דחשיב שיור כחוץ גם לזאת חשיב כחוץ ומהר"ם שי"ף מקיים פירוש זה בסוגי' דהכא רק מהרש"א חולק עליו שם וא"כ י"ל בהכי פליגי ר"א ורבנן דר"א סבר דקרא אתא אפילו לא התירה אלא לאיש אחד היינו בע"מ של"ת ול"ת דזה מצד סברא לאסור כיון דלאו מישרי שרי לעולם לאותו פלוני ואינו כורת גט זה לפלוני לעולם אבל רבנן סברי כשיטת מהרש"ל דע"מ של"ת ול"ת חשיב כחוץ לענין זה ג"כ וא"כ איצטריך קרא להתי' וא"כ אתא קרא לאיסור והיינו דקאמר ומודה ר"א בחוץ גמור דמותר לפלוני לאחר שנשאת לאחד מן השוק ונכון מאוד: מהרש"א הקשה דתוס' סתרי אהדדי דכאן פי' תוס' דראובן קידש חוץ משמעון וביבמות כתב תוס' דקידש סתם אפילו וי"ל דלכאורה לפי שיטת רשב"א בכאן דאף אם מהני קדושין מ"מ אסור לבעול מצד אישות דאחר וא"כ קשה לכאורה מאי מקשה תוס' בקדשה סתם א"כ האיך רשאי שמעון לייבם צרה דהא היא גופי' אסר לייבם דאסור לבעול רק למאי דיליף מאחות אשה ניחא דלא דמי לאחות אשה דיוכל להתקדש וא"כ אינו פוטר צרה רק מקשה תוס' לפי האמת לר"א דבפלוגת' קמיירי א"כ לא מצי להקשות בקדשה סתם דלמא ר"א לא יליף מאחות אשה וא"כ לא משכחת צרת צרה אבל שם קאי מקשה תוס' דניפשוט ספיקא דראב"א וא"כ שפיר קשה אפילו בקדשה סתם למאן דיליף מאחות אשה עכ"פ ואנן פסקינן עלי' עלי' מאחות אשה וזה נכון מאוד: לקמן דף פ"ד מקשה תוס' מאי פושט מקטנה מתגרשת בקידושי אבי' דלמא איירי שיש לה אב. ועוד מקשה תוס' אמאי אינו פושט ממתניתן דהתקבל ותרצו דמברייתא דהכא פושש שפיר דמשמע בכל ענין בין שיש או אין לה אב וממתניתן דהתקבל לא מצי למפשט אע"ג דע"כ מיירי באין לה אב לפי האמת בקדושין מ"מ קאי הגמ' כאן לפי ה"א דהתם. ואנוכי אמרתי ונקט פלגא בידך דזה שפיר י"ל דמשמע בכל ענין אבל זה לחץ ודוחק גדול אמאי אינו פושט דהתקבל ונב"י מה"ת שאלה... מקשה יותר עצום דניפשט ממתניתן דחרשת (דקתני שם בפירש דאין לה אב) ביבמות דיצאה בגט וי"ל דלכאורה קשה מאי מקשה הגמ' הא בעינן ויצאה והיתה דגה"כ הוא מדאצטריך משלחת ואינו חוזרת דשוטה אינו מתגרשת בקיצר דלאו בר הוי' מיקרי רק י"ל דלמא אצטרך בשיש לה אב דבר הוי' אפ"ה אינו מתגרשת ע"י עצמה אך ז"א דלמא אתי' מתניתן כר' יודא דסבר אבי' ולא היא בגיטין דף מיד ותוס' שם כתב להלכה למעשה דמן משלחת ואינו חוזרת אינו ממעטינן רק היא אבל ע"י אבי' מגרשת וא"כ א"ל דאיצטריך לנערה שוטה שיש לה אב א"כ בלא"ה ג"כ אבי' ולא היא וע"י אבי' מתגרשת אפי' משלחת וחוזרת, רק מברייתא דהכא שפיר פושט דמשמע בכל ענין בין יש לה