יריעות שלמה יורה דעה חלק א קסד

בעי לקיימה לתנאי מ"מ ניחא להמעיין דסברת הרמב"ם דנשאר לו רשות כל ימיו דאם תשתה יין הגט בטל ואף אם ליכא יין או ימות פלוני מ"מ כ"ז שהי' דבר זה קיים הי' נשאר רשות דגט בטל אבל חוץ אינו גט בטל מכל רוחות שבעולם וכן מוכח להדי' מהרשב"א והר"ן מקשין על הרמב"ם מדנקט ע"מ דומי' דחוץ דהיינו לעולם ולא מקשין על חוץ גופי' אלא ע"כ כנ"ל וכן שער מלך הביא ראי' זו ע"ש) אבל חוץ שריר וקיים אם יבואו כל רוחות שבעולם לא יכול לשבר גט זה וא"כ ע"מ של"ת כל ימי חייו דודאי הוי גט כריתות דהא לא מצי לעבור על תנאי דאין נשואין חלין, דהוי א"א באם אמר כל ימי חייו (והא דמקשה ר"ע איירי בע"מ של"ת כתירץ מהרש"א) וא"כ בע"מ של"ת לחוד לא מצי למימר דהותר אצלו לאחר זמן קצוב דאיכא למימר בכל ימי חייו ול"ל א"כ בלא"ה לא הוי כריתות דשפיר בכלל הימי חייו לא מצי לעבור על תנאי והוי גט גמור אבל בע"מ של"ת ול"ת דע"כ איירי בזמן קצוב בלא"ה לא הוי כריתות דשפיר יכולה לעברה על תנאי בבעילה א"כ בקיצר פירכא איכא דהותר אצלו אחר זמן קצוב וזה נכון מאוד. נמצא לפ"ז האמת דכל ימי חייו ג"כ הוי גט גמור שפיר י"ל כל הני ד' זקנים בע"מ תירץ קושי' הרמב"ן ורשב"א למה לא מקשין הני תרי זקנים על ריה"ג ולפי האמת באמת ריה"ג פריך על ע"מ ודו"ק: עפ"י הנ"ל י"ל קושי' הפוסקים למה מביא ברייתא אי בחוץ מישרי שרי' לכ"ע וי"ל בסגנון שמתרץ קול יהודא דהיינו דקושי' שלו קאי רק על ע"מ רק מותיב דוקא לר"א דמתיר בחוץ, והוא דלכאורה בשלומא לרבנן י"ל דסברי כשיטת בה"ג דלאחר מיתת המגרש בטל התנאי או דסברי דאינן נשואין חלין ולא סבר נשואין אבל לר"א מקשה שפיר דאל"כ לוקי קרא בע"מ דהיינו אשה מגרשה מאישה וע"כ מש"ה לא מוקי דבזמן קצוב הוי בר הוי' וב עולם לא הוי נשואין כשיטת הרמב"ם אך אי אמרינן אי נשואין חלין א"כ לא מצי סברי על תנאה א"כ הוי גט כשר דהוי אשת איש ואק"ת בא"א והוי כריתות גמור רק י"ל בדרך אחר קושי' תוס' דמותר להתייבם הא בקידושי קטנה כיון דאתי' לכלל הוי' קרינן בר הוי' וא"כ ה"נ מהני גט שלו דהיינו דאיירי שקידש אחד חוץ מראובן ואח"כ גירש מאשה וא"כ מותר לכאורה לראובן דקידושין אינן חלין לראובן כלל רק זה ליתא דהא גט זה עכ"פ אינו מתיר לראובן דבלא גט ג"כ מותר. אך לפי מה דשרי ר"א אם נתקדשה לאחר שמותר לכל העולם וא"כ שפיר קרינן בר הוי' דאתי לכלל הוי' דהיינו מכח גט שלו אע"ג דלא נתגרשה אלא מאשה כיון דמותר לאחד לקדש א"כ מכח גט שלו ג"כ נתגרשה ואתא לכלל הוי' לישא לאחר והיינו דמקשה הגמ' אי בחוץ מישרי שרי וא"כ איכא למימר לעולם דגם לר"א לא מצי לעבור על תנאי והא דלא דמוקי אשה גרושה בעי היינו דלצ"ק על ע"מ ולעולם צריך בר הוי' ולא נחית חד דרגא ואשה גרושה מאישה איירי בהכי שקידש מטרם חוץ לראובן כנ"ל ושפיר אתא לכלל הוי' ודו"ק: לפי חקירה זו נ"ל דכוונת תוס' דמותר להתייבם כיון דלאו בר הוי' לא מגרשה כמו בקטנה יש ליישב היטב קושי' העולם למה לא מוקי ר"א בעל מנת לימד דקרא והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר וי"ל דלכאורה קשה האיך מוקי והיתה לאיש אחר דאינו התירה לאיש אחר א"כ האיך שייך סופא דקרא דאיש אחרון ג"כ מגרשה הא גירושין דאיש אחרון לא מהני כלל דלאו בר הוי' הוא כלל כמו גבי קטנה דעדיין אסורה מצד א"א דראשון ול"ל לאיש ראשון התורה ז"א דהא אקתבח"ל דשאר לכ"ע לר"ע. וא"כ יקשה ר"ע בקיצר על ר"א רק ז"א דהא מישרי שרי ר"א כיון שנשאת לאיש ראשון ואדרבה מש"ה כתב תוס' דאין סברא לחלק כיון דהוי שיור מעט דהא הכא הוי שיור מרובה (ואדרבה בזה נ"ל דהיינו כוונת המקשן ר"א מאיסור כהונה יליף מהיכא תיתא דוקא לר' יוחנן ולפי הנ"ל ניחא דלר"ע לשיטתי' דסבר אין קדושין תבח"ל א"כ ע"כ ל"ל דקר' דוקא בלהתיר לאיש אחד א"כ האיך מוקי סיפא דקרא והמקשן הי' סבר כסברת תוס' דר"א דווקא מתיר בשיור מועט רק מתרץ השיב דאפילו בשיור מרובה ובזה י"ל קושי' תוס' האיך פליג ר' יוחנן על ר' יוסי הנ"ל וי"ל דבגרסת חדשים איתא דבילקוט גרסינן אביי יליף מאשה גרושה ולא ר' יוחנן ואביי לשיטתי' אזל דסבר אשת שני מתים משכחת וע"כ כסברת תוס' כיון דהוי שיור מרובה ורבא באמת לא סבר אשת שני מתים ודו"ק היטב: ולפז מתורץ קושי' הנ"ל אמאי לא מוקי בע"מ וי"ל דר"א סבר כר"ע ק"ת בח"ל דשאר וא"כ ע"כ לא מיירי בע"מ דאי בע"מ האיך מוקי סיפא דקרא וזה נכון: לפ"ז מתורץ קושי' רשב"א מאי מקשה הגמ' על ר"ט אי בחוץ משרי שרי דלמא לא סבר כברייתא מודה ר"א ולפי הנ"ל ניחא א"כ אמאי לא מקשה בקיצר דלמא קרא איירי בע"מ ותירוצי הנ"ל ל"ל אי לא מישרי שרי דא"כ קשה האיך מוקי סיפא דקרא אי אוקמינן בחוץ וע"כ סבר ק"ת בח"ל: אך באמת סברא שכתבתי אמאי מהני גירושין הא לאו בר הוי' היא דהא עדיין א"א הוא מראשון תלי' באיבעי' דלקמן אי בעל אחותה הוי שיור או לאו דאם הוי שיור דמיתה שכיחא א"כ ג"כ בר הוי' מיקרי דהא מדמה הגמ' זל"ז לענין קטן דקטן בר הוי' מיקרי וא"כ ג"כ הוי שיור אבל אם לא הוי שיור א"כ ג"כ לא בר הוי' מיקרי וזה ברור: וא"כ קשה ניפשט מהכא ולפ"ז תרצתי היטב הדק הרמב"ם שפסק כספיקא דראב"א ותמה עליו ה"ה ופירש מדקאמר אביי את"ל איתא לדראב"א ולכאורה מנ"ל פירש זה ועיין בהפלאה בק"א בהל' קדושין שמתרץ דהיינו דין אביי דקאמר קדושי' דשמעינן לא אהני תלי' בדינן דספיקא דראב"א ולפי הנ"ל היטב יובן וגם מתורץ הרמב"ם דתלי' בספיקא אחרת: דנקדים דתרצתי באופן אחר קושי' פ"י על ר"א דלמא איירי בע"מ בפשוט ונכון דהרשב"א הקשה לקמן על ר' יהושע דסבר מקיש דקמי הוי שנייה לקדמי הוי' ראשונה דלא אגידא בי' הא בקדמי הוי' ראשונה ג"כ משכחת דאגיד' בי' דהיינו דאחד יקדש חוץ מראובן ואח"כ קידש ראובן ותירץ דקדושין ילפינן מגירושין דמהני וכיון דבגירושין לא מהני ל"מ נמי גבי קדושין אך קושי' רשב"א יש לתרץ בפשוט דר' יהושע סבר כר"ט וכר' יוסי בר יהודא דפליגי בע"מ ובחוץ לכ"ע שרי ובע"מ לא שייך גבי קדושין כדכתב מהרש"א בפירש בכאן וכן מבואר בפי' ברמב"ם בפ"ז מהלכות אישות דמתנה דאי אפשר לקיימו ע"ש וא"כ שפיר מקשה מה קדמי הוי' ראשונה דלא אגידא בי' דהא בגירושין לא מהני חוץ וכן גבי קדושין רק ע"מ וע"מ לא שייך כאן וזה פשוט ונכון: לפ"ז מפורק ממילא קושי' פ"י הנ"ל דר"א סבר כר' יהושע היק' קדמי הוי' ראשונה וא"כ כיון דעכ"פ כתוב בתורה דמהני אפילו לא התירה אלא לאיש אחר ממילא מוכח דחוץ ג"כ מהני דמה"ת נימא דמהני ע"מ דוקא ולא חוץ וצריך לשבור היקש קדמי ביאה ראשונה אדרבה נימא דחוץ ג"כ מהני ולא צריך לשבור היקש כקושי' רשב"א הנ"ל וזה נכון מאוד: (ובזה י"ל היטב קושי' מוס' מאי מקשין על ר"א דגה"כ הוא ופירש מהרש"א דקושייתם לא קשה על