יריעות שלמה יורה דעה חלק א קסג

לפ"ז י"ל היטב קושי' תוס' על ריו"ה האיך פליג על ר' יוסי ולפ"ז הנ"ל היטב יש ליישב. דפ"י הקשה לתירץ תוס' דנחית חד דרגא מאי מקשה ר"ע הגמרא הא ר"א נמי מאיסור כהונה יליף דהוא סבר דנחית חד דרגא אבל י"ל לרבא לשיטתי' ע"כ לא סבר דנחית חד דרגא דב"ש בס"ק כ"ח הוכיח לשיטת הרמב"ם על זמן קצוב, דבלעולם לא הוי כריתות תמוהין דברי ב"ש דלמא איירי בכל ימי חיי דהוי כריתות ושיור גמור הוי כמו חוץ שמותר לאחר מיתות המגרש (וכן קושי' זו קשה ג"כ על הרשב"א והר"ן שמקשין על הרמב"ם מדנקט ע"מ דומי' דחוץ דלעולם הוא וקשי' דלמא איירי בכל ימי חיי דהוי דומי' דחוץ דלאחר מיתת המגרש) רק לפ"ז מוכח ג"כ דברי ב"ש דשיור על זמן קצוב הוי שיור דאל"כ קשה מנ"ל לאוקמי על חוץ דלמא מיירי קרא בע"מ כנ"ל וא"כ בכל ימי חיי דהוי גט כשר. וע"כ סבר ר' יוחנן דר"א סבר דבאמת איסור כהונה אינו חמור רק קרא איירי דלא נתגרשה אלא מאשה בשיור על זמן קצוב לאחר חמשה שנים וא"כ בר הוי' מיקרי וקרא אשמועינן דגט הוי אע"ג דמשייר ואדרבה נ"ל דרבנן סברי איסור כהונה שאני דסברי דשיור על זמן קצוב לא הוי שיור וע"כ קרא איירי בלעולם וא"כ ע"כ איסור כהונה שאני דלאו בר הוי' כנ"ל ובזה מיושב מה דקאמר הגמ' אי בחוץ פליגי אבל בע"מ מודים מנ"ל זאת ולפי הנ"ל מיושב כיון דרבנן סברי זמן קצוב לא הוי שיור וע"כ בע"מ מודה דכל ע"מ הוו על זמן קצוב דכל עולם בלא"ה לא הוי כריתות וק"ל: לפ"ז מיושב קושי' תוס' על ר' יוחנן דלרבא לשיטתי' דסבר כל ימי חיי הוי כריתות וא"כ ל"ל תירץ תוס' דנחית חד דרגא דאל"כ לוקי קרא בע"מ ובכל ימי חיי אבל ר' יוחנן ס"ל דסבר כרבא ביומא דכל ימי חיי לא הוי כריתות ושפיר י"ל דנחית חד דרגא ודו"ק: אך לפ"ז אמרתי הוכחה אחרת לשיטת הרמב"ם הנ"ל דלכאורה קשה מאוד למה נקט ר"ע נתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה הא אפילו בחיי ג"כ עמדה ונשאת דכיון שנשאת לזה נמצא למפרע גט בטל וא"כ קדושין שני אינן קדושין ויותר תמוה על תוס' ביבמות דף יוד שכתב בפירוש בעודו בחייו וליכא למיחש אמאי. ולפי תירץ ב"ש י"ל היטב דב"ש תירץ על קושי' תוס' הא אין נשואין חלין ותירץ דכיון בממ"נ ע"כ צ"ל הגט בטל דאם הגט קיים ממילא נשואין חלין א"כ התינח אם נתארמלה אבל אם עדיין א"א לא שייך זה ואדרבה אם הגט קיים ג"כ נשואין פלוני בטלין דהוי א"א מצד שני וזה נכון מאוד: רק קשה למה נקט נתארמלה משני לנקט מראשון דהיינו לאחר מיתת המגרש וע"כ כשיטת הרמב"ם הנ"ל דכל ע"מ היינו דוקא כל ימי חייו וא"כ לא מצי למנקט לאחר מיתת המגרש דכל תנאי בטל ומבוטל הוא ודו"ק: בזה ישבתי היטב מה דקשה לי על תוס' שהוכיחן דע"מ של"ת ול"ת חשיב כמו חוץ מדמקשה הגמרא הרי גרושה אצלו בזנות ולכאורה צ"ע אוכ קשה באיפוך מאי מקשה הגמר' על ר"ע או חוץ לותיב חוץ דכל קושי' שלו קאי על ע"מ של"ת ול"ת דע"ז שייך פירכא ראשונה ושניי' ולפ"ז הנ"ל היטב מיושב דאם קושי' ראשונה קאי על ע"מ של"ת ול"ת א"כ למה נקט נתארמלה דהא אפילו בחייו משכחת כיון דבעל גט בטל ובני' ממזרין וזה נכון מאוד: וממילא מפורק טענת הפוסקים על הרמב"ן מאי מקשה לותיב חוץ ולפי הנ"ל ניחא דאם בטענה ראשונה ג"כ סבר דבחוץ פליגי א"כ אמאי לא הקשה על חוץ גופי' בלא נתארמלה וק"ל: (לפי מה שכתבתי לעיל דלר' יוחנן ע"כ ע"מ של"ת ולא תנשאי הוי כמו חוץ דאל"כ אמאי נקט בע"מ כנ"ל מיושב ג"כ סמיכת של תוס' הנ"ל באופן אחר. דלכאורה לפי סברת ב"ש הנ"ל דהיינו בממ"נ של הגט קודם נשואין חלין י"ל תירץ מרווח על קושי' תוס' לנקט ע"מ של"ת ול"ת, דשער מלך הוכיח דבע"מ של"ת ג"כ קדושין גרידא בכלל דאל"כ מאי מקשה תוס' הרי ל"ד לאחות אשה דיכול להתקדש וחזינן בש"ע דמשמרת יבם עדיף מארוסה לענין כמה דברים וא"כ ממילא אם נפלה לפניו במשמר' יבם בודאי כבר עברה על תנאי דכבר נעשה ארוסה ועדיף מקדושין. וא"כ ממילא אינו אשת אח ולא פטרה צרה רק מצינו נגד זה א"כ האיך מקשה ר"ט עיקר דבר מן התורה רק י"ל דקושי' ר"ט קאי על ע"מ של"ת. רק א"כ האיך נקט ר"ט הרי שהי' נשאת לאחי' של זה הא בע"מ של"ת אסר לנשא לכתחילה רק ה"א דמותר דלא חיישינן דלמא יבעול אותו רק א"כ קשה אמאי לא נקט במתניתן ע"מ של"ת ול"ת דהוי כמו חוץ וצ"ל דהוי כחו דהיתרא לר"א וקשה כנ"ל דהוי כחו דהיתרא לרבנן שרשאי לינשא בלא גט אחר וצ"ל דאינו רשאי לינשא בגט ראשון כנ"ל ושפיר מקשה תוס' ודו"ק): לפי הנ"ל י"ל היטב קושי' תוס' על הגמרא שמקשין והרי גרושה אצלו בזנות דלמא מיירי בע"מ של"ת ול"ת וי"ל לפי ה"א ע"כ ע"מ של"ת ול"ת הוי כמו חוץ דתוס' מקשין אמאי מתיר לכל אדם ליחוש דלמא לא מקיימ' לתנאי וי"ל שפשוט דמתניתין מיירי בכל ימי חייו א"כ ע"כ לא מצי עברה על תנאי דקדושין אין חלין וק"ל: אבל לפ"ז קשה קושי' מהרש"א אמאי לא נקט ע"מ כל"ת ינ"ת ול"ל תירץ מהרש"א דנקט משום דמותר אפיכו בחיי אותו איש הא מצינו בע"מ של"ת ול"ת דג"כ מותר לנשא שאמר כל ימי חייו ובכל ימי חייו לא חיישינן דלמא לא מקיימה לתנאי דמה"ת יבעל א"א כמו לאבא ולאביך כדכתב תוס' רק י"ל דמש"ה נקט ע"מ של"ת לעולם לאשמועינן נגד דין דהרמב"ם דהוי כריתות אע"ג דאמר לעולם אבל אי אשמועינן ע"מ של"ת ול"ת בכל ימי חייו לא הוי אשמועינן נגד הרמב"ם דכל ימי חייו בודאי הוי כריתות, רק זה ניחא לרבא לפי האמת דסבר כל ימי חייו הוי כריתות אבל הגמ' דכאן קאי לגרסא דיומא דכל ימי חייו ג"כ לא הוי כריתות ושפיר מוכח דהוו כמו חוץ ע"מ של"ת ול"ת, דאל"כ קשה אמאי לא נקט במתניתן דאמר כל ימי חייו דהשתא ג"כ מוכח נגד דין הרמב"ם ושפיר מוכח דהוי כמו חוץ וא"כ הנ"מ דכיון קאי לרבא דכל ימי חייו לא הוי כריתות שפיר מוכח דחשיב כחוץ אבל לפי האמת י"ל באמת דחשיב כע"מ וא"כ ממילא מפסיק קושי' תוס' על ר' יוחנן, דר"י מוקי פירכא שני' של ר"ע ג"כ בע"מ ושפיר י"ל איסור כהונה שאני דר"א יליף מסברא מידי דהוי כל התנאים דעלמא ודו"ק: אבל באופן אחר יותר נאות אמרתי לתרץ קושי' תוס' אמאי לא מתרץ דאיירי בע"מ של"ת ול"ת וכל תירץ תוס' דהוי מצי למפרך כיון שהותר לכל דחוק הוא מפאת שני דברים חדא גוף הסברה דחוקה ועוד אמאי לא מקשה תיכף ואנכי אתרץ באופן חדש דלפי שיטת הרמב"ם הנ"ל דכל ע"מ איירי על זמן קצוב א"כ לכאורה בקיצר מצי למפרך דהותר אצלו לאחר זמן קצוב. אבל י"ל סברה חדשה אף אם כל ימי חייו אינו גט מ"מ בע"מ של"ת כל ימי חיי בודאי הוי גט כריתות ושער מלך מבאר הא דחוץ לא הוי גט מצד כריתות אף לשיטת הרמב"ם ולא כמו ע"מ, ותירץ דבשלמא אגידא בי' כל ימי חייו דלמא יעברה על תנאו והגט בטל (ואף לשיטת הרמב"ם קשה קצת תירץ שע"מ דהא להרמב"ם ע"כ