יריעות שלמה יורה דעה חלק א קסב

אם אמרינן בחוץ פליגי וכר' ינאי ע"כ טעמ' דע"מ עדיף כיון דאמר בלשון תנאי וא"כ ממיל' ג"כ בע"מ של"ת ול"ת ג"כ הוי גט כשר. אבל אם בסבר' פליגי אמרינן דטעמ' של ע"מ משום דהותרה אצלו בזנות. וזה ברור כשמש בצהרים: עפ"ז אמרתי לתרץ קושי' תוס' על ארבע זקנים מאי משיבן על ר"א דגז"ה היא לר"א וי"ל דמהרש"א פירש דקושי' תוס' לא קאי רק על ריה"ג ור"ע דסברי דבחוץ פליגי ובאמת קאמר הגמ' אם הותרה אצלו בזנות לא שייך קושי' ריה"ג שלזה אסר ולזה מותר זכינן דלזה מותר גם בזנות וגם קושי' של ר"ע לא שייך דיליף מגרושי' וא"כ היינו דמקשן דלמ' לא גלי קרא רק היכ' שהותרה רק לנשואין דהיינו שאמר חוץ לכל עולם בנשואין והיינו והיתה לאיש אחר אפילו לא התיר' אלא לאיש אחד בנשואין אבל אם מסר בזנות ג"כ מנ"ל דהוי גט דבזה שייך לזה אסר ולזה מותר רק ר"א לא מחלק בין התיר בזנות או לאו כיון דאסר בנשואין א"כ הוי שיור אבל ריה"ג ור"ע שמקשין דאיכ' חילק גדול דאם אסר בזנות שייך פירכייהו ואם התיר בזנות לא שייך פירכייהו ודו"ק. ובזה אביתי לתרץ ג"כ קושי' תוס' על ר' יוחנן דסבר דיליף מאיסר כהונה וא"כ האיך קאמר ר' יוסי לכולי אית לי' פירכא וי"ל דתוס' מקשה אם ע"מ של"ת ול"ת הוי כמו ע"מ א"כ אמאי לא מקשה ריה"ג על רבנן לפי האמת. ותירץ תוס' דאמרי' כיון דאסרה בלשון תנאי הוי כאלו הותרה לכל לא שייך פירכ' דריה"ג ג"כ רק אוי לעיסה שנחתום מעיד עלי' דהרא"ש גופי' כתב שדוחק הוא ומש"ה סבר ר' יוחנן דריה"ג סבר באמת דהא דמודה רבנן בע"מ היינו בע"מ של"ת לחוד אבל ע"מ של"ת ול"ת הוי באמת שיור רק זה תינח אי טעמ' כיון דהותרה בזנות אבל לפי טעמ' דכיון דאסרה בלשון תנאי הוי כאלו הותרה לכל לא שייך זה וכבר כתבתי לר' ינאי דסבר דרבנן סברי האי איש לכל איש ואיש ע"כ סבר טעמ' דכיון דאסרה כלשון ע"מ עדיף משום דהוי כאלו הותרה ולא משום דהותרה כנ"ל וא"כ ע"כ סבר ריה"ג כר' יוחנן ולא כר' ינאי וסבר טעמ' דרבנן דעדיף דלא הוי שיור משום דהותרה בזנות וזה כפתר ופרח: והשתא נבוא לתרץ דברי רמב"ן ויש מחמירין שהבי' רמ"א בסימן קל"ו. וי"ל דגמר' דלקמן קאי לרבא דסבר כר' ינאי וא"כ טעמ' דרבנן דחוץ דלא הוי כריתות היינו דיליף מאיש לכל איש ואיש וא"כ לא שייך סברה הרי הותרה אצלו בזנות כאשר בארתי וא"כ ע"כ דהא דסבר ר' יוסי בר יהוד' דע"מ עדיף היינו כיון דנא אסרה אלא בלשון תני וא"כ שפיר מוכח דמתניתין דסברי דבחוץ פליגי ע"כ בע"מ מודה דאל"כ אמאי לא נקט ע"מ להודיעך כחו דרבנן דמוכח מסיפ' מלאב' ולאביך דשיור דזנות הוי שיור מכ"ש שיור דנשואין לחוד דהוי שיור ואדרבה מש"ה פסקינן דע"מ ג"כ מודים כיון דהוי איבעי' דלקמן אי חוץ למזונותיך הוי שיור או לאו וזה דרך עולה בכל הסוגי' בקנה אחד: (ולפי הנ"ל ג"כ י"ל קושי' הפוסקים למה לא מקשין ר"ט על ריה"ג דסבר דבחוץ פליגי א"כ בע"מ מודים ולמה לא הקשה על ריה"ג גופי' ולפי הנ"ל י"ל דלפי האמת דטעמ' דהוי ע"מ עדיף משום דאסרה בלשון תנאי וא"כ ע"מ של"ת ול"ת ג"כ מותר לרבנן וא"כ י"ל ריה"ג גופי' הקשה על ע"מ של"ת ול"ת היכא מצינו לזה איסור וק"ל: ולפי הנ"ל תרצתי היטב סמיכת של תוס' ד"ה אשה גרושה מאשה דמעיקר' מקשין דהא לר"א גופי' איסר כהונה שאני ואח"כ מקשין ליתני שני עשרה צרות מה ענין זה לזה וכבר עמדו המפורשים בזה עיין בפ"י ולפי הנ"ל מיושב היטב דנקדים דפ"י ומהר"ם שי"ף עמדו על תוס' שמקשין דהא מותר להתייבם מהאיך למדו זאת לר"א ונעלם ממנם גמ' ערוכה לקמן דף פ"ד חוץ מקדשי קטן מהו ופשיט הגמ' מקטנה מתגרשת בקדושין אבי' הא בעינן יצאה והיתה ופירש רש"י דאינו מתגרשת אלא אם ראוי' לקדש עצמה לא"א בגרושין אלא כיון דאתי' לכלל הוי' ה"נ לכלל הוי' וא"כ חזינן בפירש דאם לא התירה לאיש אחר ואינו ראוי' לקדש עצמה לא הוי גט וזאת כוונתו של תוס' וזה אמת וישתבח בכוונת תוס': אך לפ"ז קשה לי מאוד על תירץ תוס' דנחית תוס' דרגא א"כ מנ"ל לר"א דבחוץ הוי גט דלמא קרא איירי בע"מ דזה עדיף מחוץ בשלמא ללימד דינאי ל"ק דעלע"מ לא קרא. אבל על אשה גרושה מיושב שפיר קשה דלמ' איירי בע"מ ול"ל א"כ למה לי קרא ז"א דאצטריך דה"א דליכא גט כיון דליכא בר הוי' וצ"ע: אך לפי שיטת תוס' כיון דאסרה בלשון תנאי הוי כאלו הותרה לכל ניחא דשפיר מיקרי ויצאה והיתה לאיש אחר דהוי בר הוי' רק אסרה בלשון תנאי (וכמו כן כתב תוס' דלא מקרי לזה אסר ולזה מותר) וא"כ היינו דמסמיך תוס' להדדי דהא כל קושי' תוס' מן שש עשרה צרות על ע"מ שלא תנשאי ול"ת כדכתב תוס' ובאמת מהרש"א הקשה א"כ הוי דאי דהא לכתחלה אינו רשאי לינשא דלמא לא מקיים לתנאי' ותירץ מהרש"א דקושי' תוס' קאי ללוי דסבר דאי קתני וא"כ קשה לכאורה כאשר בארתי לר' יוחנן י"ל דע"מ של"ת ול"ת הוי כמו חוץ וא"כ דלמ' סבר לוי כר"י רק לפי מה שהחליט תוס' דלר"י סבר ר"א דנחית חד דרגא וקשה מקשי' הל"ל דלמ' מיירי בע"מ וע"כ סבר כיון דאסרה בלשון תנאי וא"כ ע"מ של"ת ול"ת הוי עדיף מחוץ ורבנן ג"כ מודים ושפיר מקשה תוס' ומיושב שפיר סמיכות. ודו"ק. אבל באמת זה דחוק לומר כיון דלא אסרה אלא בלשון תנאי הוי כאלו הותרה לכל קרינן בי' בר הוי' (ואף סברת תוס' גופי' דלזה מותר דחוק הוא כדכתב הרא"ש) לא גרע מקטנה דלא קרינן ביי בר הוי' ע"כ צ"ל באיפך דר' יוחנן ע"כ סבר ע"מ של"ת גרידא מותר כיון דהותרה אצלו בזנות. א"כ לא שייך למימר דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה איירי בע"מ של"ת גריד' דלא שייך לא נתגרשה אלא מאישה דהא באמת נתגרשה לאיש אחר בזנות ובע"מ של"ת ול"ת הוי כמו חוץ דלר"א לא סבר חילוק כיון דאסרה בלשו' תנאי לפ"ז מה מאוד היטב מיושב סוגית מה שמקשין תוס' דכאן משמע באיבעי' דע"מ של"ת ול"ת הוי כמו ע"מ גרידא דהא באלא אסר נשואין ובעילה. ולקמן משמע דקאמר הרי גרושה אצלו בזנות משמע מטעם כיון דהותרה אצלו בזנות עדיף ולפי הנ"ל היטב מיושב דלקמן קאי כולה סוגי' לר' יוסי קודם שאמר רבא כר' ינאי דהא מקשה לאח"כ ר"א נמי מאיסור כהונה יליף וא"כ חזינן דכל סוגי' טרם שאמר כר' ינאי קאי ולר"י ע"כ מוכח דלא אמרינן כיון שאסרה בלשון תנאי כנ"ל אבל כאן קאי סוגי' לר"י ולדידי' שפיר הוכחנו לעיל דע"כ סבר כיון דאסר' בלשון תנאי הוי כאלו הותרה לכל וזה כפתור ופרח ויש פנים בתורה ודו"ק: אך י"ל להבי' ראי' מזה לשיטת הרמב"ם דהרמב"ם פסק בע"מ של"ת לעולם לא הוי גט כיון דהוי כמו ע"מ שלא תלכו לבית אביך לעולם דהמעשה עכ"פ לא יכול לקיימ' לעולם ומקשין עליו מנ"ל דין זה ולפי הנ"ל י"ל דקשה קושי' הנ"ל דלמ' מיירי קרא בע"מ וקרא אתא לאשמועינן כיון דלא הוי בר הוי' אך לשיטת הרמב"ם ניחא בממ"נ לשיטת הרמב"ם ע"כ לא הוי כריתות באם אמר לעולם וע"כ איירי על זמן קצוב א"כ מיקרי בר הוי' דאתא לכלל הוי' כנ"ל כמו גבי קטן: