יריעות שלמה יורה דעה חלק א קסא

תשיבני על תרוצי של קושי' פ"י הנ"ל דהא עכ"פ מדרבנן אסר והוי אגיד' בי' כמו שכתב ב"ש שם גבי ע"מ. ז"א דסברת ב"ש אינו כיון דמדרבנן אסר לינשא רק אגודא בי' כיון דהוי קום ועשה והוי כמי שהיא אשתו עדיין וכן כתב מהר"י מטראני בפירש וסברה נכונה): לפ"ז ג"כ מתורץ קושי' תוס' מה דנקט בברייתא ומודה ר"א ומקשה תוס' מאי ומודה דהא לרבנן לא הוי גט כלל. ולפי הנ"ל ניחא דרבנן אם נקלו הימנה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם שרי גם לאותו פלוני ולר"א לא מהני כלל גט וא"כ הוי ר"א לחומרא ורבנן לקולי, וע"ז קאמר ומודה ר"א דהיינו נישאת לאחר שמותרת גם לאותו איש וזה נכון וברור: לפ"ז שפיר מתורץ מה דמקשין הפוסקים מנ"ל דבע"מ מודים רבנן דלמא בע"מ ג"כ פליגי והא דנקט במתניתין להודיעך כחו דר"א דכחו דהיתרא עדיף (ועיין ברמב"ן על גיטין שהקשה כן) ולפי הנ"ל ניחא דהוי לרבנן כחו דהתרא דהא אם לא הי' גט יש לה כח להתיר בגט אחר גם לאורו איש ולר"א לא יכול להתיר בגט אחר כנ"ל רק הב"ש בסי' קמ"ג ס"ק למ"ד כתב דהא דלא יכול להתיר גם לאותו פלוני אי מהני ע"מ היינו כיון שהוי תנאו שב ואל תעשה ובידו לקיים ולא אגיד' בי' כלל וג"כ מצי לינשא לאיש אחר ומש"ה לא יכול לבטל התנאי אבל בתנאי קום ועשה דאינו בידה בודאי יכול לבטל התנאי וא"כ מתורץ קושי' הפוסקים והמפרשי' אי ע"מ של"ת ול"ת הוי כחוץ אמאי לא נקט ע"מ שלא תבעלי ול"ת ולפי הנ"ל ניחא דע"מ של"ת ול"ת דבעיל' אין בידה דהכתב תוס' דשמא יבא אלי' בע"כ וא"כ אגידה בי' וא"כ לא הוי כח דהיתרא לרבנן דאף לר"א יכול להתיר גם לאותו איש דיכול לבטל התנאי כנ"ל ונכון מאוד: ולפי הנ"ל לאמימר דסבר דנשואין ג"כ איתא בע"כ דתלוי' וזבין זבינא זביני' וקדושיו קדושין א"כ נשואין ג"כ ליתא בידי' כנ"ל ואגיד' בי' ואינו רשאי לינשא לאחר ויכול לבטל התנאי וא"כ י"ל לעולם בע"מ ג"כ פליגי והא דלא נקט ע"מ להודיעך כח דהיתרא לרבנן ז"א דהא אף לשיטת ר"א יכול להתיר גם לאותו איש וא"כ י"ל דרבינ' סבר כאמימר דתלוי' וקדש קדושיו קדושין ואדרבה משמע הכי במס' ב"ב דמ"ט דהתם קאמר גמרא והלכת' אפילו בשדה זו דהא אשה כשדה זו דמי ואמר אמימר וכו' והתם גמ' קאמר רבינא ושפיר י"ל דבע"מ ג"כ פליגי אבל סוגי' דלקמן סובבת והולכת לרבא ורבא סבר בשדה זו לא הוי זבינא וממילא קדושיו אינו קדושין דהא אשה כשדה זו דמי' כמבואר התם. וא"כ שפיר הוכיח דבע"מ מודים רבנן. וכפתור ופרח הוא לתרץ סוגית הנ"ל: אך עדיין אינו מעלה ארוכה לתרץ פסק רמב"ן דסבר דבע"מ נמי פליגי לדידן דפסקינן באמת דלא כאמימ' שם ותלוי' וקדש אינו קדושין. א"כ שפיר מוכח דבע"מ מודים אך יש לומר דהרשב"א בחידושיו מביא ג' שיטת ושיטה א' פסק דמה שבידה יכול לנשא לאחר ומביאין ראי' מן גמ' דלקמן דקאמר רבא הכא מי בדידה קיימ' לאגרושי' דמשמע דהיכ' דבידה מור' ושיטה אחד (וכן הובא בהמחבר סי' קמ"ג סעיף ט"ז) מבי' ראי' מן גמר' דלקמן בהיפך דרב יהודא סבר אל ישן היום שמא ישן למחר אע"ג דהוי בידה ואנן פסקינן כרב יוד' א"כ לפ"ז י"ל שפיר לדידן דאגיד' בי' ג"כ בע"מ שלא תבעלי לחודי דהא אינה רשאי לינשא לאחר דשמא ועברה על תנאי אע"ג דביד' הוא וא"כ לא הוי כח דהיתרא לרבנן דהא בכל פעם יכול לבטל תנאי דהא אגיד' בי' וא"כ י"ל דבע"מ ג"כ פליגי אבל סוגי' דלקמן סובבת והולכת לרב' דלקמן דסבר להך דפליג על רב יודא וסבר כר"ג דאין חוששין שמא יישן למחר וא"כ ע"כ מוכח דבע"מ מודים וזה נכון: וא"כ תלי' תרי שיטות אשר הובא בסי' קל"ז דיש מחמירין סוברים אשר הובא בסי' קמ"ג סעיף ט"ז ע"ש דהיינו אף ע"מ של"ת לחוד דאף שביד' הוא ג"כ אינו רשאי לינשא לאחר וכיון דאינו רשאי לינשא לאחר ממיל' יכול לבטל התנאי כאשר ביארתי בשם ב"ש וכן כתב מהר"י מטראני בפירש בתשובה ע"ש וק"ל: אבל יש ליישב באופן אחר מש"ה לא קאמר דבע"מ מודים דתלי' באיבעי' דלקמן דף פ"ע מיבעי' לי' חוץ למזונותיך מאי והיינו היכא דמתיר נשואין ואסר זנות אם הוי שטר והוי איבעי' דלא אפשיט'. ולכאורה יפלא מאוד לפ"ז לשיטת תוס' דטעמ' דמתיר ע"מ יותר מחוץ כיון דהותר אצלו בזנות וא"כ אם אמר חוץ שלא תנשאי לפלוני ג"כ הוי גט כשר כיון דהותר בזנות עיין בב"ש בסי' קל"ז ס"ק ה' ע"ש וא"כ כ"ש הוא אם הותר אצלו בזנות לא הוי שיור מכ"ש אם אסר אצלו בזנו' והתיר בנשואין מכ"ש דהוי גט. ומאי מבעי' לקמן. ולכאורה צ"ע על תוס' רק צ"ל דלשיטת תוס' דטעמ' משום דהותר אצלו בזנות ולא מטעם כיון דאסרה בלשון תנאי צ"ל דגמרא לקמן קאי לר' יוסי בר יהוד' דבע"מ ג"כ פליגי ורבנן סבר דלא הוי גט. דהותר בזנות הוי שיור (וראי' ברורה לשיטת הרמב"ן ז"ל דפסקינן בע"מ הוי שיור) אך קשה ע"ז דהא ממתניתן מוכיח הגמר' לקמן מדקתני לאבא לאביך הא לאחר לא ע"ש ומתניתן סברי דבחוץ פליגי אבל בע"מ מודים רק מזה ראי' לשיטת הרמב"ן דלפי האמת בע"מ ג"כ פליגי אך י"ל דזאת תלי' בזאת דהא כל הוכחת דבע"מ מודים היינו מדלא נקט בע"מ להודיעך כחו דהיתרא לרבנן ואם אמרינן דבלאבא ולאביך לא שייך נשואין רק זנות א"כ ממילא י"ל רק דבע"מ ג"כ פליגי ונקט חוץ להודיעך כחו דר"א והא דלא נקט ע"מ להודיעך כחו דר"י ז"א דכבר אשמועי' זאת מסיפ' דאם שייר בזנות הוי שיור מכ"ש אם שייר בנשואין דהוי שיור. אבל לתירץ הגמר' דעבר ואינסיב א"כ אינו מוכח מסיפ' שפיר מוכח דבע"מ לא פליגי דאל"ה אמאי לא נקט ע"מ בריש' ול"ל דכבר אשמועינן בסיפ' דשייר בזנות הוי שיור וז"א דהא שיירי בעבר ואינסב. וא"כ זאת תלי' בתירץ הגמרא דעבר ואינסב לפי תירץ מוכח דבע"מ מודה ובאמת אם אמר חוץ למזונותיך ג"כ לא הוי שיור דמכ"ש הוא אם ע"מ מהני מכ"ש זאת וא"כ מש"ה לא מסיים אבל בע"מ מודים דתלי' באיבעי' דלקמן. ומש"ה פסק הרמב"ן לחומרא:: אך עדיין קשה נגדנו כחומה הגמ' דלקמן אי חוץ לותיב חוץ וזה דחוק לאמור דקושי' הגמרא דניפשוט מכאן אבעי' אך יותר נכון אמרתי לתרץ דהנה נקדים דהרא"ש מבי' בשם ריצב"א שיטה ממוצע דאם אמרינן בחוץ פליגי ופליגי בקרא א"כ ע"מ של"ת ול"ת ג"כ הוי כמו ע"מ של"ת לחוד אבל אי בסברא פליגי אמרינן דע"מ של"ת ול"ת הוי כמו חוץ ע"ש אבל לא ביאר טעמו כראוי ואנכי אבאר במדשמי' דהא כתב תוס' תרי טעמ' אם ע"מ עדיף כיון דהותרה אצלו בזנות או ע"מ עדיף כיון דאמר בלשון תנאים הוי כאלו מותרה לכל וממילא מהני אפילו ע"מ שלא תנשאי ול"ת כמובן והנה לכאורה לר' ינאי דיליף ר"א מקרא והיתה לאיש אחר ורבנן סברי הא איש לכל איש ואיש דהיינו והיתה לכל איש ואיש א"כ ל"ל טעמ' דתוס' כיון דהותרה אצלו בזנות ז"א הא מקר' מלא הוא והיתה לכל איש ואיש דצריך להיות בר הוי' לכל איש ואיש. וע"כ צ"ל טעמא דמש"ה ע"מ עדיף כיון דלא אמר אלא בלשון תנאי הוי כאלו הותרה לכל איש ואיש והיתה לאו"א קרינן בי' דגט מתיר לכל א"א (דהא כתב תוס' יותר מזה דלא קרינן אסר ע"ש) וזה נכון וברור והיינו סברת ריצב"א