יריעות שלמה יורה דעה חלק א קס

גרע גט ממתנה. וי"ל בודאי במתנה איכא תרי לשונות די"ל לשון זכי וי"ל לשון הלכה רק ס' ממונא לקולא ופירש תוס' לקמן דמספק אין מוציאן ממון מיד שליח והוי כמו תופס לב"ח ע"ש בפ"י. אבל בגט כיון דצריך עדי' בשעת מסירה וא"כ איכא ספק אצל עדים והוי רק ס' מגורשת ואף אם כוונתי שזכי מפ"ה רק ס' מגורשת כיון דאיכ' רק ס' לעדים וא"כ מה"ת יהי' כוונתו דתן כזכי כיון דאיכא רק ספק מגורשת. וזה נכון לפע"ד: אך באמת משמע לקמן גבי מתנה לא אמרינן ס' ממונ' לקולא עכ"פ מתורץ היטב על שאר פוסקי' דפסקו דלא כתב דבגט ליכא ס' כלל ומביאין ראי' מאביי דאמר שליח מתנה הרי הוא כשליח גט. ועפ"ז ניחא דלדידן דפסקינן כר"א דאמר עמ"כ ובעי עדים בשעת מכירה מש"ה לא אמרינן גבי גט תן כזכי כיון דאיכא תרי לשונות במשמע ורב ע"כ קאמר אליבא דמיד דעח"מ אז י"ל אמר נכון דרב דסבר כר"א בגיטין אבל לא בשטרות ע"כ סבר דעח"כ ג"כ כרתי כשיטת הרי"ף כמו שמוכיח הר"ן לקמן דהא כשר בשטרות אבל אנן פסקינן כשמואל אף בשטרות ודוקא בעי עד"מ ודו"ק: ובאמת נראה לכאורה אם טוען שלא כיון לזכות י"ל דמהימן כמו בקידושין באם אמר הרי את יעדת דאיכא ג"כ לשון קדושין מבואר בש"ע סי' כ"ז דמהימן לומר שלא כיון לקדושין וה"נ הכא ויותר נראה לפי מה דמשמע שם די"ל אף בודאי קדושין כיון שלא אמר בפירוש הרי את מקודשת רק לשון אחר אף דזה ג"כ לשון קידושין יכול לומר דלא כיון לשם קידושין וה"נ הכא אם טוען שלא כיון לזכות נאמן ומסתפק אנכי בזה ועיין בהרמב"ם בחידושיו בכאן מה שמתרץ על תוס' דאמר תנה לי. דכתב דמקבל יוכל לומר שלא הבין לשון זכי: דברי ר"ן מה שכתב על תופס לב"ח דלי נראה כפשטו דיכול לעשות שליח מעצמו וכו' ופ"י כתב דתמוהין דבריו דעדיין קשה קושי' תוס' וכי גרע מאם אמר נתן לעבד עצמו ע"מ שלא ישתחרר בקבלה זו ע"ש ואנכי פרשתי דבריו לכאורה דכוונתו דאחד שנעשה שליח הלכה שלו נעשה בשליח קבלה של עבד וקאי הגמ' למ"ד דלא בעי חוזרת שליח אצל בעל. אבל באמת קשה לי דזה ע"כ לא מקרי תופס דא"כ האיך קאמר הגמ' אשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה ולא אמרינן דהוי תופס לב"ח במקום שח"ל ולשיטת רש"י שכתב דבשליח ניחא אבל לשאר שיטות קשה וצ"ל אפשר בשליח גופי מקרי תופס' כיון דיכול ליתן לה ובזה ניחא דברי מבי"ט מה שהובא בש"ך סי' קכ"ה דאם שליח אצל מקבל במקומה בזה אמרינן תן כזכי ולכאורה אין לו הבנה. ועפ"ז ניחא וקנה מטעם תופס לב"ח וכמ"ד דלא בעי חזרת שליח אצל בעל: יש להקשות בתוס' מה שמקשין דלקני בקנין אודית' דלמא רצה לשלם חובו בזה ואפשר קאי תוספת בשיטת הפוסקים דבחוב לא אמרינן מעמד שלשתן ויותר נראה דתוס' אפשר סברי דש"ך בסי' קכ"ה ס"ק דבחוב אף אינו ברשות נפקד קנה בזכי. ובזה י"ל קושי' מפורסמת על תוס' ועיין בתומים שם שתמה על דברי ש"ך שם מה שמבי' ראי' מתוס'. ודו"ק: ר"פ המגרש סוגי' דחוץ הרשב"א בחידושיו הקשה על הרמב"ן דפסק לפי האמת מחולקין רבנן בין בחוץ בין בע"מ א"כ מאי מקשה הגמ' אי חוץ ליתיב חוץ אמנם הוכחת הרמב"ן מן ריש פרק דלא קאמר וסיים רבינא אבל בע"מ מודה לי' ולכאורה יש ליישב שאינו סותר זא"ז דפ"י מקשה דתוס' סותר הדדי דכאן פירש תוס' בלא תנשאי מותר לנשא לכתחילה כיון דבידה הוא לקיים וביבמות דף י' כתב תוס' דאינה רשאי לכתחילה תנשאי רק זאת יש ליישב בפשוט דהא כתב תוס' בלא תבעלי אסר דלמא יבוא אני' באונס אבל נשואין מדעת' דאין נשואין בע"כ ובמס' ב"ב איתא דאמימר אמר תלוי וקדש קדושי' קדושין. ע"ש וא"כ נשואין ג"כ אינה בידה כמו בעילה שמא נשא בע"כ עד שיאמרה רוצה אני ולפי שיטת הרמב"ם וה"ה אשר הובא בסי' מ"ב בב"ש בריש סימן לא צריך שיאמרה אפילו רוצה אני ע"ש. רק אנן פסקינן כמר בר ר"א שם דאפקנהו רבנן לקדושין מני' וא"כ י"ל דשם מקשה תוס' למ"ד בפלוגתא קמיירי א"כ י"ל דסבר כאמימר דתלוי' וקדש קדושיו קדושין ע"ש וק"ל: ובזה מיושב בפשוט דנקדים דפ"י מקשה במתניתן אי בע"מ מודי' אמאי לא נקט במתניתן כיצד יעשה דאמר ע"מ שלא תנשאי דזה עדיף. וכתב לשיטת הפוסקים דאף מה שבידה לקיים תנאו ג"כ אינו רשאי לנשא לכתחיל' כ"ז שפלוני חי' א"כ ניחא דמש"ה לא אמר כיצד יעשה ע"מ דמכ' זה אינה רשאי לנשא. ע"ש ולפי דברים הנ"ל תלי' זאת באמימר ומר בר רא"ש א"כ י"ל דרבינא סבר דלא כאמימר וא"כ הוכיח דבע"מ ג"כ מחולקין דאל"כ אמאי לא נקט במתניתן כיצד יעשה שיאמר ע"מ ובע"מ שלא תנשאי יש בידה לקיים כנ"ל אבל הגמרא דלקמן קאי לשיטת אמימר דתלוי' וקדש קדושיו קדושין וא"כ ע"מ שלא תנשאי ג"כ אינו בידה כמו ע"מ שלא תבעלי. דמ"ש. וי"ל לפ"ז קושי' תוס' על ר' יוחנן דסבר דר"א מאיסור כהונה יליף. א"כ קשה מאי פריך איכא. וי"ל דתו' הוכיח דע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי חשיב כחוץ דאל"כ מאי מקשה הגמ' על ר"ע אי ע"מ לותיב ע"מ דהא פירכא שני' ג"כ שייך בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי וע"כ חשוב כמו חוץ לפ"ז י"ל לרבא לשיטתי' הוכיח דע"מ שלא תנשאי ול"ת דחשיב כמו חוץ דאל"כ אמאי לא נקט בברייתא ע"מ שלא תנשאי ול"ת כקושי' מהרש"א ותירץ מהרש"א דהיינו דנקט ע"מ של"ת לחוד דמתיר לכ"א חוץ מאותו איש דהיינו אפי' בחי' פלוני ובע"מ של"ת ול"ת אסור בחי' אותו איש ז"א דהא נשואין ג"כ אינה בידה דתלוי וקדש קידושיו קדושין וצ"ל דר"א מתיר מדאורייתא כדכתב פ"י. אבל אנן ור"י פסק כמר בר ראש"י דתלוי' וקדש לא הוי קדושין ושפיר י"ל כתירץ מהרש"א וא"כ י"ל ע"מ של"ת ול"ת ג"כ חשיב ע"מ ושפיר איכא למימר דאיסור כהונה שאני דהא לפי שיטת ר"ע ר"א יליף מסברה ולא מפסק וק"ל: אך באמת ז"א דזה דוחק למימר דסוגי' דלקמן הולכת לאמימר דרבא סבר בפירש שם בשדה זו וכן באשה לא אמרינן קדושיו קדושין ע"ש. אך י"ל באיפך כל הנ"ל דנקדים דתרצתי קושי' פ"י הנ"ל למה קתני כיצד יעשה שיאמר ע"מ של"ת דזה עדיף דנעשה רצונו. וי"ל דאנן פסקינן בש"ע א"ע סי' קמ"ג סעי' דאם אמר ע"מ של"ת לפלוני דהוי גט שוב אינו יכול לבטל תנאו ולכתוב גט חדש וליתנה לה להתיר גם לאותו איש כיון דשוב אינו אשתו בגט ראשון (וראי' לזה מצאתי דאמרינן בגיטין דף מ' דאימר סבר דהמפקיר עבדו יצא לחירות) ואין לו תקנה כיון דאפקרה ואינו ברשות רק אסורי' גבי' אות לי' ואסורין לא מצי למיקני לי'. ע"ש וכן בגט אשה, לעניין חוץ. וא"כ דין זה ג"כ באם אמר חוץ לפ' וכן כתב בפי' מהר"י מטראני בתשו' שאלה מ"ט דאדרבה כתב דאין סברה לחלק וא"כ לר"א דסבר דגט ראשון גט גמור הוא לא מצי להתיר לאותו איש. אבל לרבנן דסברי דאינו מגורשת יכול להתיר גם לאותו איש א"כ ניחא דאתא לאשמועינן דרבנן סברי דאינו מגורשת מדאורייתא מש"ה נקט כיצד יעשה דיאמר הרי את מותרת לכל אדם וגם לפלוני מותרת וע"כ בגט ראשון אינו מגורשת מדאו' דאי מגורשת מדאו' רק רבנן אחמרי' א"כ שוב אינו יכול להתיר לאותו איש ואתא לאשמועינן טובא בזה מה דנקט כיצד יעשה ודו"ק היטב: