יריעות שלמה יורה דעה חלק א קנט

וע"כ משום ריש' ס"ל. ושפיר מקשה הגמ' ושכ"מ אע"ג דלא אמר תנו נותנין, ואי"ל אכתי קשה אמאי לא מוקי בבריא ובאין ציבורן. ע"כ צ"ל דרב לא רצה לאוקמי בפקדון. אבל לדידך דמוקי בפקדון וא"כ קשה אמאי בעי ציבורין וע"כ מש"ה בעי לאוקמי בשכ"מ משום ריש' ושפיר מקשה אע"ג דלא אמר תנו נותנין. ודו"ק היטב: ובזה י"ל קושי' מה שמדקדקין למה לא קאמר הגמ' ואידך ס"ל דר"ש בן שזורי וקאמר בלשון קושי' דר"ש שזורי. וי"ל דר"ש כתב בברי' לא חיישינן למנה קבור כיון דלא פירש אבל בשכ"מ חיישינן למנה קבור וע"כ היינו טעמ' כר"ש שזורי דסבר הך סברה דמטורח חליו לא פירש. וא"כ רב בעי לאוקמי כר"ש שזורי. רק ר"א הקשה באפי נפשי מנ"ל דר"ש שזורי ובאמת באין ציבורין ולעולם בשכיב מרע. ודו"ק היטב: ועפ"ז נבוא לתרץ היטב קושין תוס' למה לא מוקי רב רב במעמ"ש ובאין ציבורן. דבאמת קשה לי מאוד לשיטת תוס' דבמעמ"ש נייר גופי' קנתה א"כ אף מחיים לא יתנו דהא בבריא קנתה גוף הנייר. משמע מעמ"ש וא"כ כבר נייר שלה. ורחמנא אמר ונתן בידה משלו. וקושי' עצומה היא על תוס'. ולכן נ"ל דמזה ראי' ברורה לשיטת הרי"ף והרמב"ם דבתן כזכי אפ"ה לא יתנו לאחר מיתה רק הב"ח פירש והוב' בקצה"ח סי' קכ"ה טעמ' משום דגזרינן אטו שאר גט לאחר מיתה רק קצה"ח מבאר יותר בטוב טעם דהרמ"ה כתב והוב' בש"ע סי' קכ"ה דתן כזכי אפ"ה צריך להיות מטי לידה כיון דאמר לשון תן משמע דבעי מטי' לידי דהוי כמו תנאי שהתנה ע"מ דבעי מטי לידי' וא"כ כיון דבעי מטי' לידי נהי דאמ"כ מגורשת למפרע משעת נתינה ע"מ גזרינן אטו שאר גט ע"ש: וא"כ שפיר י"ל מש"ה נקט לא יתנו לאחר מיתה משמע הא מחיים נתנין. היינו טעמ' כיון דתן כזכי א"כ אף תיכף משעת נתינה זכה תיכף בשטר שחרור. וא"ל אכתי קשה על גיטי נשים, י"ל דנקט לא יתנו לאחר מיתה משום גט שיחרור. ועוד י"ל לפי שיטת בעל עיטר הנ"ל דאם גלתה דעתי' שרוצה להתגרש הוי זכות. וא"כ במעמ"ש הוי זכות ג"כ לגיטי נשים ושפיר לא יתנו לאחר מיתה רק זה ניחא למ"ד תן כזכי אבל למ"ד תן לאו כזכי קשה טובא. וא"כ קשה מאי מקשה הגמ' ר"פ מאי טעמא לא אמר כר"ז דלמא סבר דהא דקתני במתני' רצה לחזור לא יחזר היינו משום תופס לב"ח (והכא ע"כ מיירו שלא תפס השליח) אבל לא משום תן כזכי. רק בפירש סבר ר"פ בכתובת תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אבל על רב גופי' שפיר י"ל דסבר תן לאו כזכי בעבד ובגט רק טעמ' משום תופס לב"ח ודו"ק היטב: ועפ"י הנ"ל מובן היטב מה דסבר המקשין לעיל דליתני והא ארבעה ותמו' דכמו בגט שחרר פסל מטעם דאין גט לאחר מיתה ה"נ פסל בכל שטרות ועפ"ז ניח' דהמקשן סבר לעיל דיש שטר לאחר מיתה רק הא דפסל בגט שחרר ובגט אשה היינו מטעמ' דאיירי בשכ"מ וקנתה גוף הנייר מיד לאחר מיתה מטעם דשכ"מ. וא"כ פסל נותנין לה לאו' דהא בשעת נתינה צריך להיות נייר שלו ס"ל ומתרץ מילת' דאיתא בשטרות ל"ק דאין שטר לאחר מיתה ומובן היטב מה דכתב רש"י לעיל דאיירי בשכיב מרע דעל כרחך המקשן סבר כן ודו"ק: באופן אחר י"ל קושי' תוס' בהקדים לתרץ מה שמקשין כל הפוסקים על הגמ' לקמן דף ס"ג האיך מדמ' גט לחוב. וי"ל דלרב לשיטתי' ע"כ דמי דבאמת פ"י פירש בדעת הרי"ף מש"ה לא אמרינן דזכי ממש דאיכא חוב לעבד שיאכל בתרומה באיסור וכן נשוי שפחה באיסור אבל אי איירי במעמ"ש. ורישא ג"כ מיירי במעמ"ש שפיר קשה דהא יודע שזכין לו ושפיר קשה נהיי גט לאלתר. רק צ"ל דרב סבר מטעם תופס לב"ח ולא מטעם תן כזכי והכא מיירי שלא אמר אני זכיתי בה. רק קשה עמ"פ מטעם תן כזכי וצ"ל דסבר דמתני' אתי' כר"נ דסבר תן לאו כזכי רק י"ל דר"נ סבר בחוב כמו שחרור תן לאו כזכי דלמא דוקא בגט וע"כ סבר דגט דמי לחוב ודו"ק: ועפ"ז י"ל קושי' תוס' על ר"פ דודאי קשה דלמ' מש"ה לא מוקי מתני' במעמ"ש כקושי' הנ"ל דמקרי זכות גמור כיון דהוא בפניו רק י"ל לפי ה"א דמיירו בפקדון דוקא במעמ"ש קשה בקיצר תקנתא תיפק מטעם רק כזכי וצ"ל במתנה לא אמרינן תן כזכי וא"כ בשחרר ג"כ לא אמרינן דשחרר דמי למתנה אבל לפי האמת דרב אמר אף במלוה שפיר יש לומר במתנה אמרינן תן כזכי ומעמד שלשתן תיקון משום מלוה. ודו"ק: אבל באופן יותר נאות י"ל עפ"י הנ"ל דלפי ה"א מוכח אליבא דר"פ דסבר דמתניתן לא מיירי במסר מיד ליד דא"כ תיפק לוקי בקיצר בברי ומטעם מצוה לקיים וע"כ צ"ל תירץ תוס' דלא איירו בהושלש תחילה לשם כך ושפיר קשה דלוקי במעמ"ש אבל על רב גופי' י"ל דלא מוקי במעמ"ש דסבר דמתניתן מיירי במסרו מיד ליד והא דלא מוקי משום מצוה לקיים י"ל דרב סבר דלא אמרינן מצוה לקיים כתירץ תוס' ראשון. ובזה הנ"ל מתרץ היטב מה שמקשין על הרי"ף מאי קאמר ר"ז דמש"ה לא מוקי בשכ"מ דא"כ לנקט כתבו דלמ' אתא לאשמעינן זאת תן כזכי אפ"ה לא יתנו ועפ"י הנ"ל ניחא דר"ז לשיטתו דמוקי במעמ"ש וע"כ לא שייך תירץ הרי"ף וע"כ סבר מטעם תופס לב"ח ואיירו בלא אמר אני זכיתי בה וא"כ שפיר הקשה אמאי לא נקט כתבו ודו"ק: יש לחקור בתוס' משמע דאם גרסינן תני ניח' דמיירי בכתבו ותני. וא"כ לא שייך תן כזכי ולכאורה מוכח מזה דסברי דעת יש מי שאומר בסי' רע"ג סעיף י"א דאם אמר כתבו וזכו אף לאחר שכתבהו אינו זכין דבשעה שאמר זכו הוי דשלב"ל ועדיין אינו השטר בעול' דאל"כ אמאי קאמר לא יתנו לא"מ דעכ"פ קודם מיתה שגט שיחרר בעין וזה משמע ממתניתן דגט שחרור בעין בש"מ מדקאמר לא יתנו לא"מ. וכן משמע מתוס' ד"ה לא יתנו (מה שכתב בתוס' דקמ"ל דגם אחר שכתבהו לא זכה בו העבד אפשר זאת כוונתם מטעם דאין אדם מקנה דשלב"ל רק בכל זאת קשה א"כ מאי מקשה הגמ' מאו תני אפי' כתבו נמי דלמא מש"ה נקט תני דאמר בפירש תני דהוי כזכי אפ"ה לא יתנו) ולכן י"ל דזה דעת הרי"ף דאף הרי"ף לא גרס זה כן סבר כשיטת ראשונה שם כיון דאמר כתבו ותנו עכ"פ לאחר שכתבהו זכין. ועפ"ז י"ל אפשר קושי' תוס' דלוקי מטעם מצוה לקיים דא"כ ע"כ אתי כר"מ ור"מ סבר אדם מקנה דשלב"ל ושפיר יקשה מרישא. ודו"ק: ומרש"י שכתב דלא גרסינן זה ולא מסרו ליד שליח בחייו משמע דאף בכתבו ותנו לאחר שכתבהו זכי בו העבד לשיטה ראשונה בסי' רמ"נ הי"ל. ובזה מיושב דברי גד"ת והובא בשער מלך בה' מכירה שכתב לר"מ דסבר אדם מקנה דשלב"ל בודאי מעמ"ש קונה אף במלוה א"כ קשה לוקי רב באין ציבורין ועפ"ז ניחא דתוס' כתבו דנקטינן זה לרבותא אע"פ שגט בעין ופירש מהרש"א דלא ניחא דעבד זכי בו מיד וקשה לנקוט לעולם סתם תני. ואפ"ה לאחר שכתבהו זכי בו וע"כ דהוי דשלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל. ודו"ק. ועיין היטב בשער המלך ועוד יש להאריך בזה: עוד יש לחקור לתרץ קושי' ב"ש בסי' ק"מ על טור דפסק בגט לא הוי תן כזכי ובמתנה תן כזכי וכי