יריעות שלמה יורה דעה חלק א טו

כת"ק וכמ"ש רש"י דהוה מצי לאוקמי כת"ק דר"א לא הי' קשה דלמא דווקא באיד"א די"ל דת"ק באמת סבר תרומה וכ"כ בזה"ז דאורייתא דלא בטלה קדושת ארץ. ולפ"ז מיושב דקדוק הנ"ל היטב דוודאי בתירץ ראשון אמאן תרמיי' לא סגי' דהי' קשה דיותר עדיף לאוקמי כת"ק דר"א דלר"א צ"ל באיסור דרבנן נמי זוז"ג אסור אבל לת"ק לא צריך לכך כנ"ל ומש"ה תירץ ועוד הא תני' ר"א אוסר בכל איסורים. א"כ לת"ק איכא ריעותא דלא שמענו רק בע"ז דחמיר. ולר"א דשמעת אף בשאר איסורים נגד זה לא שמענו באיד"א כנ"ל וא"כ ליכא חילוק אם נימא דאתי' כת"ק או כר"א כדכ' רש"י וא"כ אמאן תרמיי' וא"כ ב' תרוצים אלו צריכן להדדי ודו"ק: ובזה מובן היטב דקדוק הצל"ח למה נקט ערלה וכ"כ בבריית' ולא נקט סתם איסורי הנאה ועפ"י הנ"ל יובן היטב דכ"כ דהוא דרבנן נקט לרבותא דרבי דאף בזה אוסר רבי הפת וערלה דהוא דאורייתא בח"ל ומכ"ש בא"י בזה"ז נקט לרבותא דרבנן דאף בזה פת מותרת ודו"ק: ומובן ג"כ קושי' תוס' שמקשה לרבי מן מבשל בשבת בשוגג יאכל וקשה דהתם הוי רק איסור דרבנן ועיין במהרש"א. ועפ"ז ניחא דהא כלאי כרם נמי דרבנן ואפ"ה אוסר רבי. ודו"ק: ועפ"ז יש מקום ליישב קושי' פ"י מדמביא שמואל כל ברייתא רישא וסיפא אף דבא דחדש יותץ ע"כ הכי סביר' לי' וקשה אמאי דהא שמואל סבר זוז"ג מותר (וכבר העמדנו לעיל במקצת על מדוכה) ועפ"ז ניחא דכבר הקשינו לעיל מאי מקשה זוז"ג מי שמעת. נהי דמקרי דיעבד התנור א"מ איסור לכתחילה לעשות זוז"ג וכמו שהקשה ספר זכרון יוסף מהא דקדיר' שאב"י ותרצנו לעיל דאבוקה היא רק איסור דרבנן כשיטת תוס' לקמן דף ע"ה ובאיסור דרבנן מבטלין איסור לכתחילה היכא דאיכא הפסד אולם כל הפוסקים מחולקים על תוס' דף הנ"ל וסברי אבוקה הוי איד"א וכ"כ תוס' גופי' לקמן לא משמע כן. אולם עפ"י הנ"ל מיושב היטב בפשיטות דקושי' הגמ' קאי על כלאי כרם דהוי בזה"ז רק איסור דרבנן ושפיר יוכל להוסיף ולעשות זוז"ג. והא דקאמר ה"מ ר"א דעצים. ולפי הנ"ל ליכא ראי' משם דהא תנור יותץ דשם הוי איד"א כבר בארנו לעיל דעיקר ראי' מרישא מהא דנטל כרכר וארג הבגד דשם ג"כ זוז"ג. וכ"כ ס' אשל אברהם דבלא"ה דכל עיקר ראי' מרישא דמסיפא ליכא ראי' דלמא הא דקאמר יוליך הנאה. קאי על פת ודו"ק היטב: ובזה מיושב היטב קושי' מהרש"א על רש"י אמאי לא כ' רש"י טעמא דברייתא דבין חדש ובין ישן יוצן דאתי' כרבנן דשאור ומטעם זוז"ג ועפ"ז ניחא דהא קאי ג"כ על ערלה ובערלה הוי איסור דאורייתא אפי' בח"ל וא"כ אסור לכתחילה לעשות זוז"ג וע"כ מטעם אין שבח עצים בתנור ופת ודו"ק: (ולפי אשר נבאר אנחנו לקמן דבאשירה ג"כ הוי רק איסור דרבנן בוודאי ניחא הא דקאמר הא מני ר"א דעצים) ועפ"ז מיושב קושי' פ"י על שמואל די"ל דשמואל סבר תרומה בזה"ז דאורייתא וא"כ כ"כ נמי דאורייתא ושפיר אמרינן תנור חדש יותץ אע"ג דזוז"ג מותר דאין מבטלין איסור לכתחילה וזוז"ג מטעם ביטול אתי' עלה כמבואר בר"ן בע"ז ודו"ק: ולכאורה קשה לפי' הנ"ל באיפוך אמאי קתני בברייתא בין חדש ובין ישן יוצן דהא הוי זוז"ג ותירץ תוס' דאסור לכתחילה זוז"ג לפי הנ"ל קשה דהא כ"כ הוי רק איסור דרבנן. אך באמת ז"א דכבר מבואר בש"ע סי' צ"ט דווקא אם איסור מעורב בהיתר ואין כדי לבטלו דאיכא הפסד אבל לערב איסור לכתחילה אסיר והיינו כוונת תוס' כיון דליכא הפסד אם יוצן שפיר אסור לכתחילה אף זוז"ג ודו"ק: (ובדרך חידוד יש ליישב דבאמת מהאי טעמא נייד רש"י לפרש טעמא דברייתא יוצן משום זוז"ג רק מטעם אין שבח עצים. דאל"כ אמאי ישן יוצן דהא הוי זוז"ג וכ"כ הוי רק איסור דרבנן וק"ל ואף לשיטת הפוסקים בסי' צ"ט דווקא היכא דקלי איסורא מבטלין איסור לכתחילה וכמו בעצים שנשרו מן הדקל ה"נ מקלי קלי איסורא אף שכבר בארנו לעיל היכא דאבוקה כנגדו הוי איסור בעין עכ"פ קשה ימתין עד שנשרו גחלים או יגרוף התנור ואמאי קאמר יוצן לגמרי): אולם עתה נבאר עפ"י דברים הנ"ל סוגי' דע"ז דשם מקשין תוס' קושי' עצומה בה"א דשם קאמר הא ר"א והא רבנן דשאור האיך מייתי ראי' משאור על ע"ז כדמקשה הגמ' בסוף בע"ז מי מקילי. ומה שתירץ תוס' שם כבר תמה מהרש"א א"כ מה מקשה הגמ' בסוף בע"ז מי מקילי דהא ר"א אוסר כל איסורין שבתור' כדתני הכא ומדר"א אינו מחלק רבנן נמי אין מחלקין להתיר'. ולע"ד ליישב קושי' תוס' בדרך נאה. בהקדים דרמ"א בי"ד סי' ס' אוסר פרה שנתפטמה כל ימיה במאכלות אסורות דליכא זוז"ג אסורה הבהמה. ומביא ראי' מגמ' דע"ז דפרה שנתפטמה בכרשיני ע"א מותרת מטעם זוז"ג אבל אם לא הי' זוז"ג אסורה והקשה הש"ך קושי' עצומה האיך מביא ראי' מהכא דהתם אסורי הנאה הוא ואסורה מטעם הנאה אבל מנ"ל עדיין אם נתפטמה באיסורי אכילה דאסורה. ול"נ להביא ראי' לשיטת רמ"א דלכאור' קשה לפי מה שהחליט הרשב"א בקידושין דף נ"ו לרבנן דריב"ב דסברי תקרובת ע"א אינו מטמא באוהל מותרת בהנאה ג"כ מדאורייתא רק מדרבנן אסיר בהנאה כיון דכתיב ויאכלו מזבחי מתים משמע לאכילה איתקש ולא להנאה ע"ש וכן מסופק תוס' בחולין דף י"ד ע"ש וא"כ קשה לפי מה שפירש רש"י שדה שנזדבלה בזבל ע"א היינו מתקרובת עכו"ם פרים הנשחטים לע"ז ע"ש וכן בכרשיני עכו"ם פרש"י תקרובות עכו"ם מאי מקשה הגמ' תרי ברייתא להדדי דלמא לעולם ר' יוסי מחמיר ג"כ בע"ז בזוז"ג רק בערלה מקיל בזוז"ג וברייתא דקתני שדה תזרע ופרה תשחט מיירי בתקרובות עכו"ם ואתי' כרבנן דריב"ב ולא הוי אסור רק מדרבנן. וא"כ בע"ז באיסור דרבנן בוודאי לא חמיר יותר מערלה באיסור דאורייתא ושפיר מותר זוז"ג ובריית' דקתני שדה תבור פרה תרזה אתי' כר"י ב"ב דס' דמטמא באוהל וממילא סבר דאסור ג"כ מהנאה מדאורייתא ומש"ה אסור זוז"ג וצ"ע אולם לשיטת רמ"א הנ"ל ניחא דהא בזה כ"ע מודים דאסור באכילה מדאורייתא וא"כ הוי אסירה הבהמה באכילה אם זוז"ג אסור. ושפיר מקשה הגמ' וזה ראי' נכונה לשיטת רמ"א: ועוד אמרתי הוכח' שני' לשיטת רמ"א הנ"ל דקשה לכאורה לפי מה דבעי הגמ' לומר ברייתא דקתני שדה תבור פרה תרזה אתי' כר"א דעצים א"כ אמאי לא קתני יוליך הנאה לי"מ ואמאי תרזה ותבור בשלמא על ברייתא דהכא דקתני חדש יותץ ל"ק די"ל כשיטת פוסקי' דדווקא לע"ז דתופס דמיו מהני הולכת הנאה לי"מ אבל לא בשארי איסורי' אבל מברייתא דהכא ק' בשלמא לשיטת תוס' דדווקא בנתערב מיקל ר"א דמהני יוליך הנאה לי"מ ניחא אבל לשיטת רש"י אף באיסור בעין מהני בע"ז יוליך הנאה לי"מ קשה טובא למה קתני שדה תרזה פרה תבור הול"ל יוליך הנאה לי"מ. אולם לשיטת רמ"א הנ"ל ניחא דעיין ברא"ש שמביא בשם רז"ה דוקא לענין איסור הנאה מהני יוליך הנאה לי"מ אבל לא לענין איסור אכילה