יריעות שלמה יורה דעה חלק א קנו

נקט הדיוטת משום שטרי מכר אבל אם מיירי בשמות מובהקין דידעו דעכו"ם. וא"כ לא סמכו ע"מ על ע"ח ומדכר דכירי ושפיר קשה למה לא נקט הדיוטת. ודו"ק היטב: ול"ל בקיצר לפי שיטת תוס' הדיוטת פסל אף בע"מ אטו ערכאות זה אינו דר"ש סבר כן דר"ע וחכמי' פליגי בזה. אבל לת"ק לא פליגי בזה וכן כתב פ"י ואו"ת שמבוא' כן בתוספתא ע"ש: ועפ"ז מתורץ היטב באופן אחר פירש תירץ הגמ' סיפ' אתא לגיטי ממון בסיגנון שפרשתי לעיל דהנה הרמב"ן במלחמות והרשב"א בחידושיו פירשו דקושי' הגמ' לפלג ולתני בדידי' הוא באמת בממ"נ אם מיירו בש"מ וע"מ א"כ אמאי פסל בהדיוטת וע"כ מיירי בשא"מ א"כ ליפלג ולתני בדידי' דאפי' בערכאות ואפי' אסר בשא"מ (ופירשו כן משום קושי' מהרש"א דהא אתא לאשמעינן דבהדיוטת פסול אפי' בשמות מובהקין לפי שיטת תוס' ולכן מיקר בפירושם) אך לכאורה קשה דלמא ר"ש מודה דהדיוטת דפסול אף בשמות מובהקין בשלמ' בערכאות דבשא"מ דהוא רק פסול דרבנן מזויף מתוכו מש"ה לא גזרינן גזירה לגזירה אבל בהדיוטת דבעדי מסירה פסל דאו' דהא ע"מ לא ידעו דגוים הם ושכחו הדבר דסמכו בס' ע"ח. וא"כ אינו ראוי' לעמוד ימים רבים. ומש"ה לעיל אף בש"מ אטו א"מ אך זה אינו דהא בגט לא בעי ראוי לעמוד ימים רבים. וע"ז תירץ סיפא אתא לגיטי ממון דהיינו דר"ע קאמר חוץ מבגיטי נשים. וע"ז קאמר דבגיטי ממון פסול אף בש"מ בהדיוטת דבגיטי ממון דהיינו במתנה (וכשיטת פוסקים דאף שטרי קניין בעי לעמוד ימים רבים וראי' מזה לשיטת פסקי' הללו דבעי לעמוד ימים רבים וא"כ פסול בהדיוטת אף בש"מ דבא"מ פסול דאו' דע"מ יסמכו על ע"מ וישכחו הרבה ס"ל אבל בערכאות לא שייך למימר דאינו ראוי' לעמוד י"ר דנהי דישכחו הדבר בכל זאת ליכא למיחש שהיא זייפא השטר דהא ערכאות לא חתמו שיקרא. אבל בהדיוטת איכא למיחש דלמא בשטר ראשון כתב תנאי והדיוטת חתמו שטר שני דהדיוט מרעי נפשייהו והיינו דקאמר לא הוזכרו גיטי ממון דפסולין אלא בזמן שנעשו בהדיוטת ולעולם ר"ש קאמר. ודו"ק היטב. כי כפתור ופרח הוא: והנה שייך לעיל ע"א מזה עפ"י סברה שכתבתי לעיל דבשחרורי עבדי' ע"י שליח איכא תקלה גדולה דמסמך עלי' שיאמרו שישראלי' הם וזכין משעת חתימה באמת אין לנכרי זכיי' רק בשלא ע"י שליח אמרינן דנמסר בשעה שנכתב אבל בע"י שליח שפיר איכא תקלה גדולה י"ל היטב דברי רש"י שכתב כמה פעמים תרי חשש' בהדדי אתא למסמך גבי שחרורי עבדים ס"ל. ודו"ק: וזה דחוק דר"ש סבור כר"מ דחוב לעבד הוא. ובאמת בזה אפשר י"ל ר"ל ור"א לשיטתי' אזלי דר"ל אסר אף בשמות מובהקין בבאין ע"י שליח דסבר דנהי דלא שייך אתא למימסר' כיון דשמות מובהקין הוא. אמנם יש חשש דאתא למיסמך כסברת או"ת שמבי' בשם הרשב"א (וכן באמת ברשב"א בסוגי' זו) דטעמא דרבנן דנהי דש"מ נימ' במקומת אחרים יאמרו דישראלים המה. והיינו דשאל גיטן הבאין משם לכאן ושמות כשמות עכו"ם דהיינו כיון דבאין ע"י שליח וא"כ אף בש"מ פסל דיסמכו עליהם וסברי לקנות דטרפה משעת חתימה ובאמת בחתימת עכו"ם לא מהני. ועדיין יש לבעל פירות כיון דבתימת עכו"ם הדיוטת לכ"ע לית לי' קלא יוכל סברה דאין לבעל פירו' מש"ח היינו כיון דאית לי' קלא כמו שכתב תוס' לקמן בסוגי' דנכתב ביום. ואיכא תקלה גדולה דמיסמך עלי' אבל ר"ח לשטתי' אזלי דסבר אף בשמות יש לבעל פירו' עד שעת נתינה ושאין מסירה ביום כתיבה קלא אית. וא"כ ליכא תקלה וא"כ מש"ה אף ע"י שליח מותר בשמות מובהקין וזה נכון מאוד לדעת דכל איבעי' דר"ל בגיטי נשים הבאין ממדה"י. אי אסר אף בשמות מובהקין או לא. ודו"ק: והנה באמת ראיתי בב"ש בסי' ק"ל בס"ק כתב דנ"מ בין שיטת הראב"ד ובין שיטת רשב"ם דלשיטת רשב"ם דמש"ה כשר לוקוס ולוס משום כיון דשמות מובהקין הן בודאי לא טעה הבעל לומר שישראלים המה וע"כ חקר ודרש שישראלים המה מדחתם הבעל על גט זה. וא"כ אף אם גט בא לפנינו ואין ע"מ לפנינו כשר דתלינן דישראלים המה אבל לשיטת הראב"ד וסייעתו דתלינן דגוים המה רק ש"מ כשר בע"מ עכ"פ צריך ע"מ לפנינו ע"ש כת"ד ותמה אני מאוד על זה בממ"נ דהא כל טעמא דאם ישראלים המה אין צריך ע"מ לבוא לפנינו דאמרינן מסתמ' נמסר בעדי מסירה כדין וכדת אבל באין ע"ח עליו אמרינן דהיא זייפתה כדכתבו הפוסקים בפירוש בס"פ המגרש וא"כ אם אין ע"מ לפנינו וחתמו עליו לוקוס ולוס מה למה דאמרינן דישראל המה מדחתם הבעל עליו אדרבה אמרינן דנכרי' המה והוא עשאו גט זה וציוו לנכרי' שיחתמו עליו בהדיוטת מר מרייהו, בשלמא אם ע"מ לפנינו ניחא דהיא לא זייפתה. אבל באם ע"מ לפנינו מודה רשב"ם דלוקוס ולוס פסל באין ע"מ לפנינו ואף דרש"י כתב ג"כ בחו"ל דרוב שמות ישראל כעכו"ם המה וכשר אף בלי ע"מ היינו טעמא דתלינן מסתמא ישראלים המה, ומה"ט ניחש שעכו"ם המה כיון דליכא ריעותא לפנינו. אבל בשמות מובהקין אדרבה אמרינן דעכו"ם המה, וצ"ע. ועיין בפ"י בכאן: פ"י הקשה מאי מקשה הגמ' והא ערכאות פסולי דאורייתא דלמא מיירי בכתב בכ"י ואין עליו עדים דכשר מדאו' לר"מ והנה לשיטת נמ"י בפ"ד אחין והוב' בב"ש בסי' ל"ג דיש מרבוותא סוברין דבקדושין לא מהני כתב בכ"י דוקא בגט מהני דכתב וכתב לה אבל בקידושין לא מהני ואין דבר שבערוה פחות משנים. אע"ג דאתקש הוי' ליציאה. וא"כ בש"ע ג"כ לא מהני דאין דבר שבערו' פחות משנים רק בגרושין גלי קרא דבכתב וכתב לה, (ובאמת יש להקשות עדיין דלמא מיירו בכתב סופר ועד כשר רק ערכאי עד שני דכשר מדוא' דכתב סופר ועד כשר. אך י"ל דהגמ' קאי לרב ור' יוחנן דסברי לקמן כתב סופר ועד ממזר הוי ע"ש: ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' על רש"י דהכא קאי לשמואל ושמואל סבר כתב סופר ועד כשר מדאו' וא"כ שפיר יש לאוקמי בריית' שם כר"מ דעח"כ רק מיירי בכתב סופר ועד. והא דמקשה הגמ' שטר מתנה חספא בעלמא דלמא ג"כ בכתב סופר ועד וקני מטעם כתב סופר ועד. זה אינו לפי מה שאבאר בסמוך בשם ש"ק דכתב סופר ועד פסול בשארי שטרות דדוקא בגט כשר ומחשב בעד דמסתמ' לא יכתוב בלי ציוו' הבעל אבל בשאר שטרו' ע"ש בש"ך סי' מ"ו ס"ק מ"ב ע"ש ודו"ק היטב: ואך באמת לא הבנתי שיטת נמ"י א"כ לדידן דפסקינן עמ"כ א"כ לא מהני אף כתב בכ"י אף בגרושין גופי' דלא שייך למימר דכתיב וכתב לה הא לר"א וכתב פירש בכתיבה ובעדי מסירה וליכ' גז"ה בשלמ' לר"מ דסבר עח"כ וכתב בלשון וכתב וע"כ מוכח דכ"י כמאה עדים דמי. אבל לר"א דליכא קרא, וצ"ל דסבר כשיטת הרי"ף דבע"ח לחוד מהני ומדכתיב וכתב לה ספר כריתות משמע דבכתיבה לחוד מתגרשת בלי עדי מסירה. וע"כ דכ"י כמאה עדים דמי (ועיין בהפלאה בק"א בסי' הנ"ל) אבל לדידי באמת קשה טובא דע"כ מוכת דלר"א כ"י לאו כמאה עדים דמי דאל"כ קשה לפי שיטת הפוסקים דכתב לה קאי על הבעל ומש"ה צריך שליחות בכתיבה.