יריעות שלמה יורה דעה חלק א קנה

בהדיוט ובגיטי ממון קאמר ר"ש לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט ובזה ליכא לפלג ולתני בדידי' דהיינו בשמות שאינו מובהקין. אפ"ה פסל אף בהדיוט אחד דהא במתנה פסל כתב סופר ועד כדכתב שם ז"ל ודו"ק היטב: אבל באמת ק"ק לי לשיטת תוס' דלפי האמת סבר ת"ק כר"א וגזרו שמות מובהקין אטו אינו מובהקין א"כ קשה האיך כלל חוץ מבגיטי נשים דהיינו כפירש רש"י מה שנעשו קנין על ידו הא בקידושין ג"כ נעשה קניין על ידו אפ"ה כשר כדאמרינן לעיל מלתא דליתא בקידושין וצ"ע: ועתה אבאר בא"א לתרץ קושי' פ"י הנ"ל למה לא מתרץ הגמ' בשמות שאינו מובהקין וכר"ש דהנה מהרש"א כתב לקמן דבעי' שליח לא שייך למימסרה באפייהו דהא נכרים אינו כאן רק עדיין קשה דהא אתא למסמך (וצ"ל דמהרש"א אזיל בשיטת ש"ג בשם ריא"ז שהוב' בפ"י דעל ערכאות מותר לסמוך אף בגט רק לקמן לא מיירי בערכאות, ובאמת גופי' דברי ריא"ז מה שהניח בפ"י בצע"ג דאם רשאין לסמוך א"כ הא חתמו שלא לשמה ופסל מטעם שלא לשמה בשלמא אם לא מהני כלום והוי כדיוטא בעלמא אבל אם רשאין לסמוך בעי לשמה כן תוכן קושיתו אבל באמת נעלם ממנו תרומת הדשן בסי' רכ"ח דכתב תירץ אחר מש"ה כשר בנכרי בחת"מ דהא דנכרי אדעת' קעביד הוא ספק ומזיוף מתוכו רק פסול דרבנן לא גזרינן חתימה אטו כתיבה דידעו כיון דחתימה דרבנן מקילן בספקו ע"ש. ואדרבה אמרתי דבזה ראי' לשיטת בה"ג דהא מקשין אמאי הכשיר ר"י לוקוס ולוס נגד דבריית' ונגד רבנן דמתניתן. ועפ"ז ניח' דר"י סבר דטעמ' דרבנן דאסרו דסברו כיון דסמכינן על ערכאות כיון דלא מרע נפשייהו א"כ פסולין מטעם שלא לשמה. ור"ש סבר כיון דלא הוי אלא ספק אינו פסול כסברת ת"ה הנ"ל. אבל בהדיוטת דלא סמכינן עליו כשר בשמות מובהקין והיינו ג"כ כוונת רש"י שכתב במתנה כשר היינו כיון דלא בעי לשמה ממילא רשאין לסמוך על ערכאות. ודו"ק: נחזור לענינינו לדברי מהרש"א הנ"ל דבעי שליח לא שייך למימסרה רק מיסמך. רק אם בערכאות מותר לסמוך כשיטת בה"ג הנ"ל יהי' כשר אף בחתמו ערכאות רק באמת פוסל אחר בממ"נ דלכאורה קשה לי טוב' האיך מכשירן בשחרורי עבדים דהא אתא לידי תקלה דנהי דרשאין לסמוך שנמסר כדינו אבל הם סברי דישראלי' הם וא"כ דלמא נמסר אח"כ לימים רבים. וב"ד סברי דמשוחרר מזמן חתימה למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו כמבואר במס' ב"מ דף ק' וא"כ ניחש דאתא למסמך עלי שמשוחרר מזמן חתימה. ובאמת נכרי' לאו בני זכיי' ננהו רק בגט אשה ליכ' תקלא דהא בממ"נ במסיר' ידעו דקלא אית להו דהמסירה מאוחר א"כ מה בכך אם חתימה עכו"ם או ישראלים. אבל בש"ע קשה טובא ואף אם אמרינן אין לבעל פירות משעת חתימה אינו מטעם דזכין לו רק מטעם קול כדכתב תוס' לקמן וא"כ ערכאות ג"כ קלא אית להו ושפיר אין לבעל פירות אבל בש"ע קשה: א"כ לפ"ז מתורץ קושי' פ"י דע"כ צ"ל דגזר אף בשמות מובהקין דאם דוקא בשמות שאינו מובהקין ג"כ האיך קאמר דשוי' ג"נ לש"ע בפסול ערכאות דהא אינן שוין דבגט אשה כשר אם באין ממד"י לכאן דלא שייך למימסר' באפייהו כסברת מהרש"א ולסמוך רשאין כסברת בה"ג הנ"ל אבל בש"ע פסל דהא הם סברו דישראלים הם ומשוחרר מזמן חתימה למפרע ובריית' זו ע"כ סברו זכות הוא לעבד כמבואר מדקאמר בסיפ' כדברי ר"מ בארבעה. ומש"ה מתרץ שמות מובהקין איכ' בינייהו דאף בשמות מובהקין גזרינן אטו אינו מובהקין וממיל' ע"י שליח ג"כ גזרינן אטו אם ימסרו במקומו כמו שכתב מהרש"א גופי' לקמן ודו"ק: אבל באמת קשה לי האיך כשר שטר מתנה או שטרי מכר דל"מ כתב בניסן ולא מסר לו עד תשרי והם סברו דישראלים המה ומותר למסור למ"ד עבחז"ל ובאמת נכרים המה. וצ"ל דלא חיישינן לכך דאמרינן מסתמ' ביום שנכתב נמסר רק לכתחילה חיישינן בב"מ דהאיך כותבין שטר ללוה אבל בדיעבד לא חיישינן לכך. וק"ל: ועפ"י סברת מהרש"א הנ"ל יש לחדש דבר דאף ע"י שליח ג"כ יש לחוש לפי מה שפסק הרא"ש בגט אשה צריך למנות שליח לפני עדי' עיין ברא"ש בפ' השולח וא"כ אם יקח לע"ח חיישינן שמא בשעה שמסר הגט לשליח ומסור ג"כ בפניהם וימנה אף בפניהם ועפ"ז י"ל מילת' דליתא בקידושין דמש"ה ערכאות לית' בקידושין לפי מה שפסק ב"ש בסי' ל"ה בשם הרא"ש דבקדושין אין צריך להמנות השליח להולכה בפני עדים כיון דבאין לאסו' א"כ אם שלח קדושין ממדה"י דלא שייך למימסר באפייהו ושמות מובהקין מותר כדכתב מהרש"א אבל בגט אשה וש"ע פסול מטעם דשייך שמא ימסור וימנה השליח בפני עדים וימסרו באפייהו וכו' וממילא מתורץ מה דקשה לפי שיטת הרא"ש הנ"ל למה לא קתני ארבע דרכים שוי' ש"ע לג"א לענין דשוין דצריך להמנות שליח בפני עדי' ובקדושין לא בעי כיון דבאין לאסור וצ"ע. ועפ"ז ניחא דזה בכלל ערכאות הנ"ל ודו"ק היטב. (עיין לקמן עוד בזה): הנה כולם מקשין למה מכשיר ר"י לוקוס ולוס כר"ש ואנן פסקינן כרבנן ודלא כר"י וי"ל דר"י אזיל לשיטתו דהנה תוס' דחקו למה פסל בשארי הדיוטת בע"מ ובג"א וש"ע כשר ול"נ למצוא טעם לפי מה שכתב הרמב"ן לקמן בחדושיו על קושי' תוס' דמש"ה כשר כ"י ואין עליו עדים ולא אמרינן דאינו ראוי לעמוד י"ח דלא מדכר דאם דכיר ע"ח עליו וסמכו ע"מ על ע"ח ולא מדכר דכירי אבל באם ליכא ע"ח עליו מדכר דכירי. אך הקשה א"כ מאי מקשה הגמ' על רבא והא כתב שיכול לזייף דהא מיירו בישנו עדי עכו"ם אמנם לפי שיטת תוס' דמיירו בערכאות ושמות שאינו מובהקין ניחא. ולפ"ז שפיר פסול בהדיוטות אף בע"מ דבשמות שאינו מובהקין פסול דאינו ראוי לעמוד ימים רבים דהם סברי דישראלים הם וסמכו עליהם ולא מידכר דכירים והדיוטת לא מהימנה אבל בג"נ וש"ע לא בעי לעמוד ימים רבים ומש"ה כשר בשמות שאינו מובהקין רק מטעם מזויף מתוכו פסל ומש"ה לא גזרינן שמות מובהקין אטו שמות שאינו מובהקין. אבל בשאר שטרות פסול מדאוריית' בשא"מ פסלו אף בש"מ אטו בשא"מ ודו"ק: ועפ"ז י"ל קושי' פ"י לוקי ברייתא דלעיל בשמות שאינו מובהקין דא"כ קשה למה כשר בשטר מתנה ואי"ל בע"מ וכשיטות רש"י זה אינו דהא אינו ראוי' לעמוד ימים רבים ומש"ה מתרץ הגמ' בשמות מובהקין וא"כ ע"מ ידעו דעכו"ם הם אבל ר' יוחנן לשיטתו דמכשיר אף בשאר שטרות דאינו בעי לעמוד ימים רבים שפיר י"ל ברייתא דלעיל איירו בשא"מ וכקושי' פ"י ודו"ק: וממילא בין תבין היטב דברי תוס' שמתרץ על קושי' רש"י דלמ' מיירי בע' דהוי מזויף מתוכו ג"כ ומקשין דעדיין קשה דלמא בג"נ גזרינן אף בשמות מובהקין אטו א"מ אבל לא במתנה ועפ"ז ניחא דבאמת מקשין אם מיירו בע"מ למה לא נקט הדיוטת דג"כ כשר בע"מ רק לפי הנ"ל ניחא בשאר שטרות פסול דאינו ראוי' לעמוד ימים רבים רק במתנה כשר דלא בעי לעמוד ימים רבים כיון דהוי שטרי קניין כמו שכתב תוס' לקמן ומש"ה לא