יריעות שלמה יורה דעה חלק א קנד

ש"ך שם בסי' מ"ו דאף דכשר בג"נ כתב סופר ועד בדיעבד אבל בשארי שטרות בוודאי פסולים המה דכל סברה בגט היינו דמסתמ' לא יכתוב סוחר רק אם שמע מפי הבעל. אבל במתנה פסול כתב סופר ועד. וא"כ אם חתם רק ערכאי אחד והרמ"א בסי' ס"ח מבואר בשטרי ראי' בעלמא הוא מהני ערכאי אי כיון דטעמ' דלא ידעו נפשייהו ליכא חילק בין ערכאי א' או שתים (עיין בסוף החילק) וא"כ בשארי שטרות דהיינו בשטרי מתנה עכ"פ כשר אם כתב סופר וערכאי אחד דתי לא שייך דאתי למסמך עלי בלא עדי מסירה דהא בשארי שטרות פסל כתב סופר ועד. אבל בגט אשה דכשר כתב סופר ועד. א"כ אף אם לא חתם רק ערכאי אחד ג"כ פסל דפן ואולי יסמוך. וינשא על כתב סופר ועד (ובפירש כתב ב"ש בסי' ק"ל. דע"י כתב סופר מובהק ועד כשר לכתחיל' לנשא אף אם ליכ' ע"מ לפנינו לפי שמואל דסבר כתב סופר ועד כשר ע"ש): ושפיר קתני מלתא דלית' בשארי שטרות והא דלא קתני היא גופי' דכתב סופר ועד פסל בשארי שטרות ובג"נ כשר היינו כיון דאיתא בקידושין. דגבי קידושין ג"כ כשר סופר מובהק ועד. ודו"ק: והיינו כוונת רש"י שכתב דחספא בעלמא דהו"ל לאוקמי באם שמסר בע"מ ומקשה וס' עכ"פ הוי מזויף מתוכו. ועפ"ז ניחא בשטר מתנה כשר באם חתם רק ערכאי אחד ס"ל. אך י"ל דהכא פריך הגמ' שפיר. דע"כ מיירו בשני חתומין נכרים דאל"כ למה קתני בסיפ' לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט וקאי על גיטי ממון. ובממ"נ אמאי פסל אם לא נחתם רק הדיוט אחד וכתב סופר בעדים מסירה בשלמא אם מיירו בשני הדיוטת שפיר י"נ כמו שכתב תוס' דאם מכשיר בע"מ מכשיר ג"כ בלא ע"מ כמו ערכאות אבל בהדיוט אחד למה יכשיר וכי יכשיר יותר מישראל גמור דהיינו כשר בכתב סופר ועד וע"כ מיירו בשני הדיוטת ודו"ק: ולפ"ז שפיר מיושב כל דברי רש"י שכתב דהוי שיני' דחוקים ותמה תוס' הא לפי האמת ג"כ ע"כ צ"ל דאיירו בע"מ ולית' בקידושין וגם פ"י תמה היטב על רש"י דהא רשב"ג סבר בפירש לקמן דוקא כשר במקום שאין ישראל חותמין אבל במקום שישראל חותמין לא אף בשמות מובהקין אטו שמות שאינו מובהקין ועפ"ז ניחא. דהנה רשב"א בחידושיו כתב בסוף הסוגי' גבי לוקח ולוה דטעמ' דרבנן דגזרו אף בשמות מובהקין היינו טעמ' דסברי דבכל זאת פן יסמוך עליו דבשארי מקומות לא ידעו שהם גוים. ולכאורה נפלא דהא מוכח מגמ' בפירוש דטעמ' משום גזירה דאל"כ מאי מקשה הגמ' על רשב"ג במקום שישראל חותמין נמי לגזור. וצ"ע. וצ"ל באמת דבזה בודאי ליכא סברה לאמור בשמות מובהקין במקומו לא ידעו שגוים הם רק אתא למסמך במקומת אחרים ובאמת לכאורה קשה למה התיר רשב"ג במקום שאין ישראל חותמין נהי בכאן ידעו שגוים הם ולא אתא למסמך עלי רק סבר אתא לממסרה באפייהו וא"כ שפיר ע"כ דגזר אף בשמות מובהקין היינו מטעם גזירה ולא מטעם דאתי' למסמך עלי' ודו"ק: ולפ"ז יצא רשב"ג דסבר דוקא במקום שאין ישראל חותמין מותר ע"כ לא סבר כלל חששא דאתא למסמך עלי' וא"כ מיושב היטב דברי רש"י די"ל דאוקמינן כרשב"ג בממ"נ לרשב"ג ליכא חילק בין מתנה או גט כיון דלא סבר כלל חשש' דאת' למסמך עלי'. רק חשש' דאת' לממסרה, וא"כ אף אם רק חתם ערכאי ג"כ יכשיר לעדי מסירה וימסר בפניו ובפני סופר או בפני אחר. ורשב"ג לא סבר כלל חשש' שמא יסמוך דהיינו דכתב רש"י דשנוי' דחוקי' ולפי האמת דקתני מלתא דליתא בקידושין י"ל דאתא כרשב"ג ובאמת איתא בשטרות כדכתב מהרש"א כתירוצי הנ"ל דליכא חידש בקידושין ודו"ק היטב: ובאמת עפ"י סברה זו דרשב"ג ע"כ לא סבר חשש' דאתא למסמך רק חששא שמא ימסרהו באפייהו מובן היטב לקמן דברי רש"י לקמן גבי לוקח ולוה ותירץ מהרש"א כיון דבאין משם לכאן לא שייך שמא ימסרו באפייהו דהא נכרי' אינן כאן. רק באמת תמוהין עדיין דהא איכא למיחש שמא יסמוך עליו ואמנם עפ"י הנ"ל ניחא דמהר"ם לובלין ומהרמ"ש כתבו דיש כתבו כרבנן דמתניתא דהיינו כרבנן דברייתא אבל תמהו דאדרבה רבנן מכשר בגיטי נשים בהדיוטת והאיך מבי' רש"י על איסור. אמנם עפ"ז ניחא דר"י דאוסר בשמות שאינו מובהקין אף אם באין ע"י שליח דהיינו ממקום אחר אע"ג דלא שייך שמא ימסרהו באפייהו מטעם שמא יסמוך והיינו דכתב רש"י כרבנן דמתניתן דהיינו כרבנן דבריית' ולא כרשב"ג דמתיר במקום שאין ישראל חותמין (אף בשמות שאינו מובהקין כדכתב בעל המאור בפירש) אע"ג דשייך שמא יסמוך ס"ל וע"כ לא סבר ר"י כרשב"ג. ודו"ק: ולקמן נאריך בדברי מהרש"א י"ל נחזור לענינינו. לפ"ז מתורץ היטב מה דמתרץ לעיל הגמ' בשמות מובהקין איכ' בנייהו. ומקשה פ"י אמאי לא מוקי בשמות שאינו מובהקין וכר"ש ועפ"ז ניחא דלכאורה קשה למה נקט בברייתא אי אתי' כר"א עמ"כ בחותמהין עכו"ם לנקוט חידוש יותר אפי' רק חתם חד ערכאי ג"כ כשר בשלמא אי אתי' כר"מ אתא לאשמעונין אע"פ ששניהם חותמין אפ"ה פסלו בג"נ אבל אי אתי' כר"א עמ"כ ובע"מ ישראל שפיר קשה לנקט אפי' ערכאי אחד כשר כשיטת רמ"א הנ"ל וא"ל דבזה כשר אפי' בגיטי נשים. זה אינו עכ"פ אתא למסרו באפייהו. דהיינו בפני סופר וערכאי מש"ה תירץ בשמו' מובהקין. וא"כ ליכא חשש למסרו באפייהו רק אתא למסמך ובכתב סופר ועד לא אתא למסמך כיון דאנן פסקינן כתב ואפי' כתב סופר מובהק לכתחילה לא תנשא ודו"ק: ובאמת יותר נכון לפרש עפ"י קושי' רש"י ותוס' מאי מקשה הגמ' חספא בעלמא דלמא מיירו בעדו מסירה ועפ"ז ניחא דאם אתי' כר"א ובגט פסל מטעם מזויף מתוכו לנקוט חידוש יותר דאפי' בערכאי אחד כשר בשארי שטרות ובגט פסול אפי' בערכאי אחד דכתב סופר ועד כשר דהכא קשה לשמואל דסבר כתב סופר ועד כשר ובספרי דמובהק ושפיר שייך אתא למסמך. ומתרץ הגמ' חוץ מבג"נ. וא"כ שפיר י"ל דאתי' כר"א דסבר עמ"כ. והא דלא נקט בערכאי אחד משום מתנה פסל דבזה לא שייך אתי למסמך עלי'. דבמתנה פסל כתב סופר ועד ובאמת מתנה ג"כ פסל מטעם מזויף מתוכו. ודו"ק כי נכון הוא: ועפ"ז י"ל תירץ הגמ' סיפא אתא לגיטי ממון בדרך אחר דהנה לפ"ז קשה מאי מקשה הגמ' ליפלג וליתני בדידי' דהיינו בשמות שאינו מובהקין פסל. דאתא לאשמעונן בהדיוט פסול אפי' לא חתם רק אחד דאפ"ה פסל מטעם אי מתירין בע"מ והדיוט אחד נתיר ג"כ בלא ע"מ בהדיוט אחד כמו בערכאי דכשר בערכאי אחד אבל בשמות שאינו מובהקין אינו פסל רק באם חתמו שתים דבעכו"ם אחד לא אתא למסמך עלי' רק המקשין מקשה שפיר דהא קאי על גט"נ וש"ע דבזה כשר אף בכתב סופר ועד וא"כ אף בשמות שאינו מובהק פסול אפי' אי לא כתב וחתם רק עכו"ם אחד כנ"ל ומתרץ הגמ' סיפא אתא למעוטי ממון והיינו כתירץ הגמ' שני חוץ מבגיטי נשים ולא הוזכרו אלא בזמן שנעשה