יריעות שלמה יורה דעה חלק א קנג

דסבר עמ"כ א"כ לא יוכל לתני כן. אך עפ"י סברה ג"כ לא מהני בשחרורי עבדי' אף דאתקש לה לה לג"א ה"נ בקידושין איתקש הוי' ליציאה ואפ"ה לא אמרינן נגד סברה הוקש כ"כ לענין שחרור עבד. אך אף לשיטת החולקין דמהני בקדושין כתב בכ"י היינו טעמא דאתקש הוי' ליציאה אבל במתנה בודאי לא מהני נהי לר"מ דסבר עח"כ בעי דוקא שני עדים. וא"כ שפיר מקשה הגמ' חספא בעלמא דל"ל דמיירו בכ"י אפ"ה חספא בעלמא דכ"י לא מהני. לקנות ע"י. ודו"ק: אמנם בלא"ה י"ל דהוכיח הגמ' דאיירי ע"כ בכ"נ ולא בכ"י דהנה או"ת מקשה קושי' עצומה לפי שיטת הרמב"ם וכל הפוסקים דאף ערכאות לית לי' קלא ואינה גובה מנכסים משועבדים א"כ למה כשר שטרי מכר דהא הוי' מזויף מתוכו פן יגבה מנכסים משועבדים דלקוחות דהוי ישראלים כמו שכתב רש"י דאתא למימר באפייהו או יסמוך עליו. ותירץ כיון דגוף שטר כשר לא מיקרי מזויף מתוכו ואני כי תמה עליו למה יגרע זה משטר מוקדם דאם כתב ללות בניסן ושטר מסר לו בתשרי דמבואר בסי' מ"ג דאף פסל לגבות מבני חרי דפן יגבה ממשועבדים מניסן ואע"ג דגוף השטר נעשה בהכשר ואפ"ה פסול דפן יגבה ממשועבדים וא"כ קשה ה"נ הכא למה יגבה מבני חרי ליפעלו לגמרי דפן ואולי יגבה ממשועבדים שלא כדין. אמנם אפשר י"ל דמה"ת לא מפסלי לגבות מב"ח דהא אף אם יגבה ממשועבדים ג"כ ליכא אסורי דהא מצד הדין טורף מלקוחות למ"ד שיעבוד' דאו' רק מדרבנן אמרו כיון דל"ל קלא אינו טורף וא"כ שפיר י"ל דלא פסלו לגבות מב"ח רק זה תינח למ"ד שיעבוד' דאו' אבל למ"ד שיעבוד' לאו דאו' א"כ שפיר קשה ניחש דלמא יגבה ממושעבדים וצ"ל חדא מתרתי דאיירו בשמות מובהקין אך לפי ה"א דלא ידע דאיירי בשמות מובהקין קשה וע"כ כתירץ הב"ח שכתב מש"ה האי שטר' פרסאה כשר דאיירו בכתב גוי דליכא למיחש דיטעו דלמ' ישראלים נינהו דכיון דכתב בלשון של גוי לא חיישינן לכך ע"ש. ועיין בספר מהר"ם א"ש שמביא כן בשם הב"ח וא"כ שפיר ע"כ מוכח דאיירו בכתב נכרי ושפיר מקשה הגמ' בשטר חספא בעלמא בכתב נכרי' וא"כ זה ניח' לשמואל לשט'תו דסבר שיעבודא ל"ד אבל לדידן דפסקינן שיעבודא דאו א"כ ממילא אינו פוסל אף בכתב ישראל ושפיר י"ל אף בשטרי מתנה מיירי ואיירו בכתב בכ"י ומש"ה לא פסקינן דינא דמלכות' דינא דשמואל לשיטתו צ"ל דסבר שיעבודא לאו דאורייתא צריך לומר ס"ל דאיירי כתב כנ"ל: וע"פ סברה הנ"ל דקיימתי מש"ה לא חשוב מזויף מתוכו וגם לא חשיב בשטר מוקדם כיון דשעבוד' דאו' רק ל"ל קלא ומש"ה טורף אף מלקוחות רק משום נ"ד עשאו דאינו טורף מלקוחות לא גזרינן שלא יוכל לגבות אף מבני חרי בזה י"ל היינו טעמא דהרמב"ם דכתב בשטרי הלוואה אינו יוכל לטעון פרעתי אף שהוא רק גובה מב"ח. וא"כ למה עדיף מכתב ידו דיוכל לטעון פרעתי כיון דאינו גובה מנכסים משועבדים לא חש שהניחו בידו ועל פי זה ניחא דהאיך לא חש שיטרף מלקוחות ולקוחות סברי שישראלים המה ומש"ה לא יוכל לטעון פרעתי ודו"ק: ובזה י"ל תירץ שמואל דקאמר דינא דמלכות' דינ' דהנה ה"ה כתב דפירש בפכ"ז מה' מלוה ולוה דאם דינ' דמלכותא דינא אף ממשעבדי' גובה אף דלית לי' קלא, א"כ שפיר י"ל דאיירו כתב בכ"י ולא בכתב נכרי. והא דלא חיישינן שיגבה ממשעבדים דבאמת טורף אף ממשעבדי' ודו"ק: והשתא דאתית להכי י"ל בקיצור קושי' פ"י הנ"ל דלמ' מיירי כתב בכתב ידו דמש"ה כשר. ועפ"ז ניחא דלפי שיטת המקשין ע"כ איירו כל שטרות בכתב נכרי דאי בכ"י קשה אף כל שטרות פסולין דפן ואולי יטרף אף מלקוחות וע"כ מיירי בכתב נכרי ול"ל דמיירי בשמות מובהקין א"כ נגזר שמות מובהקין אטו שמות שאינו מובהקין וע"כ איירו בכתב נכרים דניכר דוגם הם ולא אתי למיסמך עלי' אבל לפי האמת דאתי' כר"א דאמר עמ"כ א"כ י"ל באמת בשאר שטרות עכ"פ כשר בעדי מסירה וא"ל דאתו לגבות ממשעבד די"ל דעמ"כ הא מוציאן קול. ושפיר י"ל דאיירי בכתב ישראל. אבל לפי ה"א דכר"מ עח"כ לא שייך למימר עמ"כ והם מוציאין קול דהא לר"מ לא מהני ע"מ כלל. וערכאות גופי' אין מוציאין קול. ודו"ק: ויותר נכון י"ל אף דפסקינן בסי' ס"ח אם נעשה בעכו"ם וע"מ ישראל אפ"ה אינו גובה ממשעבדי. וכן מוכח משטרי פרסאה. אף דבאמת י"ל דגבי שטרי פרסאה מיירי בשטרי הלוה דכתב נכרי דשם לא מפקי ע"מ קול אבל באם כתב ישראל לפי האמת. וי"ל דהמה מוציאין קול וכן כתב מהרש"א דכתב ישראל גובה אף ממשעבדים. ומש"ה לא מקשה על מתניתן ודברי מהרש"א לכאורה תמוהין מאי חילק איכא בערכאות למה המה מפקי לקלא יותר בכתב ישראל מבכתב עכו"ם בשלמא בע"מ ישראל שפיר י"ל דאיכא חילק כמו שכתב הרא"ש בע"מ. לא מפקי לקלא אם נעשה לפני עכו"ם אבל בערכאות גופי' ליכא חילק בין כתב נכרי או כתב ישראל. וצ"ל דכוונת מהרש"א הוא דהיינו בדאיכא ע"מ וא"כ בודאי מיושבין דברינו הנ"ל דלפי ה"א ע"כ מיירו בכתב נכרי' דאי בכתב ישראל א"כ קשה למה כלשטרות כשרין ניחש שמא יגבה ממשעבדי' וערכאות גופי' אין מוציאן קול וע"כ מיירו בכתב נכרים דניכר שגוים הם. אבל לפי האמת דאתי' כר"מ דאמר עח"כ א"כ אדרבה מיירו בכתב ישראל וע"מ מפקו לקלא כיון דהוא כתב ישראל ודו"ק: אך באמת י"ל אף אם לא נימא כשיטת מהרש"א וגם בכתב ישראל לא מפקו ע"מ קלא י"ל דוקא אם חתומין בו עכו"ם ואינו מובהקין אבל בשמות מובהקין בודאי מפקו לקלא לפי מה דכתב בסי' ס"ח ס"ק י"ד טעמא בדבר מש"ה לא מפקו ע"מ לקלא כיון דע"ח עליו וסמכו ע"מ על ע"ח שהם יפקו לקלא וא"כ בשמות מובהקין בודאי גובה אף ממשעבדים דהא עדי מסירה ידעו שעדי חתימה עכו"ם הם וא"כ שפיר גובה ממשועבדים. אף אם חתמו בערכאות. וא"כ מש"ה שפיר לפי האמת י"ל דמיירו בכ"י ובשמות מובהקין ושפיר גובה ממשעבדים אם אמרינן עמ"כ ובזה י"ל קושי' פ"י אחריתא למה מתרץ הגמ' בשמות מובהקין איכא בינייהו ליתרץ דאיירו בשמות שאינו מובהקין וככ"ע. ועפ"ז מובן דאה מיירו בשמות שאינו מובהקין קשה למה הל שטרות ניחש דלמא יגבה ממשעבדי' שלא כדין, וע"כ מיירו בשמות מובהקין ושפיר גובה אף ממשעבדי כיון דעדי מסירה ידעו שעכו"ם הם שפיר הם מוציאן קול, והא דגזרו רבנן דבגיטי נשים פסולין היינו כסברת רשב"א וכן מביא או"ת דאף בשמות מובהקין חיישינן במקומות אחרים אינם יודעים שעכו"ם הם. אבל בע"מ גופייהו ידעו ובודאי מוציאן קול. ודו"ק: תוס' הקשה הא הוי מילת' דאיתא בשטרות גבי שטר מתנה דפוסל בערכאות דחספי' בעלמא ותירץ תוס' דהשת' סבר כמ"ד דינא דמלכותא דינא ודחוק מהרש"א דלפי האמת י"ל דקתני מלת' דאית' בשטרות ול"נ בפשוט ליישב דהא כתב תוס' מה דליכ' חודש בקידושין קתני וא"כ שפיר י"ל לפי האמת דאתי' ברייתא כרשב"ג דסבר כר"א בגיטין אבל לא בשטרות וא"כ בשארי שטרות ליכ' חידש דפסול ערכאות כיון דע"מ לא מהני מידי אבל בג"נ ה"א דמהני כיון דעח"כ קמ"ל דאפ"ה פסל. ודו"ק: אבל באופן א' י"ל בפשוט לפי האמת לפי מה דכתב