יריעות שלמה יורה דעה חלק א קנא

ומיושב בזה קושי' תוס' על רש"י שכתב דאין חיישינן א"כ למה בעל שהבי' גיטו אצ"ל בפנ"כ. ועפ"ז ניח' דשם אתי' כת"ק א"כ בודאי לאו חשש' גמור' כיון דנוהג בכל שטרו' רק מצד לעז בעלמא ומש"ה בעל שהבי' גיטו אצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח ואף על חתימ' ניח' דעיקר חשש מטעם מזויף ומטעם לשמה מצטרפין תרי מעוטי' בהדדי י"ל בבעל שהבי' גיטו לא שייך זאת ועוד אמנם עדיין קשה לפי תירץ רב אשי דאתי כר' יודא ור' יוסי פוסל בכל שטרות וצ"ל אליב' דרב אשי משום לעז בעלמי'. ויש להאריך בזה: גיטן דף ח' ע"ב סוגי' דפלגינן דיבור'. תוס' ד"ה הדר אמר. וכו' מהרש"א הקשה לפי ה"א דאביי דקנה הכל. תיקשי ממתניתין דכותב כל נכסיו לעבדו. בממ"נ אם סבר כר"ש דפלגינן דיבור' לקני רק עצמו ולא נכסיו ואם סבר כת"ק א"כ לא ליקני כלום דהא ת"ק סבר לא יצא בן חורין. וע"כ דסבר דלא פלגינן דיבור' להיפך דלא ליקני כלום ובפשוט י"ל לפי מה שכתב תוס' בסנהדרין דף.. להקשות למה לא פלגינן דיבור' אם אמרי כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו מחמת ממון דאינו נאמנים דא"א מ"ע רשע. ליפלג דיבורם שאנוסים הי' אבל לא מחמת ממון. ומתרצין כיון דקיום שטרות דרבנן. לא פלגינן דיבור' לאמור דאינו מקוים וכתבו הא דפלגינן דיבור' בכאן דנכסים לא קני. דהא ג"כ הוא דרבנן. ותרצו דהתם כך הוא נוהג בכל שטרות דעלמא דבג"א ובש"ע המנוהי' רבנן בפנ"כ ובפנ"ח ובשארי שטרות צריך קיום וכו' ובאמת תרוצם דחוק. אך עכ"פ י"ל דאביי סבר כך לפי ה"א דלעולם סבר כר"ש דפלגינן דיבורי' רק הכא דקיום שטרות דרבנן קנה הכל. וק"ל: ובסנהדרין ע"כ דגבי אנוסים היינו צריך ליפלג ולומר מחמת נפשות אבל הכא אינו צריך לחדש דבר רק לוה מהימן ולוה לא מהימן. עכ"פ עדיף הכא כיון דהווי קיום שטרות דרבנן. ואין להקשות לפ"ז מאי מקשה הגמ' על רבא דלמא הא דקאמר ר"מ לא יצא בן חורין היינו התם דוקא כיון דהוי דאו' אבל הכא הוא רק קיום שטרות דרבנן. זה אינו דבזה לא שייך סברה לחלק דעכ"פ כיון דקרקע לא קנה לא קנה עבד. דהא התם בעבד גופי' ודאי קנה מצד הדין רק כיון דלא פלגינן דיבור' לא קנה ולא כלום וה"נ הכא וזה פשוט: אמנם לפי פירש הרי"ף ורש"י דכל הוכחה דפלגינן דיבור' מדקאמר התם חוץ מבית כור לא קנה קרקע כלום. דזיל קא מדחי והכא קא מדחה ומקשה תוס' ורשב"א בכמה ראיות ברורות דמצינו גבי חצי שד אני מוכר לך דנוטל כחוש עכ"פ ע"ש ואנוכי אמרתי דאפשר דתלוי בפלוגת' דר"מ ור"א אם אמרינן עח"כ או עמ"כ דאם אמרינן עח"כ ובעי מוכח מתוכו. א"כ זה אינו מוכח מתוכו הי קרקע קא מקנה לי' דהא בעי לי המוכר לברר השדה מי שירצה וא"כ אינו מוכח מתוך השטר שמכר לו קרקע. ורש"י פסק כר"מ בשאר שטרות ובעי ע"ח וא"כ לא הוי מוכח מתוכו רק פ"י כתב כמה פעמים דפסל דמוכח מתוכו דבעי הוא רק דרבנן. וא"כ שפיר קושי' מהרש"א הדרי' לדוכתי דשם ג"כ רק דרבנן הא דקרקע ל"ק: אבל י"ל באופן אחר קושי' מהרש"א בהקדים בח"מ סי' מ"ב פסק המחבר דיד בעל השטר על תחתונ'. דהיינו באיזה לשון שמסופקין בשטר הוא הרי יד בעל השטר על תחתונה ופסק רמ"א אבל יד בעל השובר על עליונה כיון ההוא מוחזק אבל מהרי"ק פסק דאף בעל השובר על תחתון כיון דרצה לזכות בשטר רק שם פסק במכחיש בברי יד בעל השובר על עליונה אבל בשמא אוקמינן על חזקה ראשונה. ובאמת מוכח מתוס' דהכא דאף בעל יד השובר על תחתון דהא כתב תוס' דהא דאביי חזר היינו כיון דיד בעל השטר על תחתון וקשה עבד מוחזק בעצמו. כמו שכתב תוס' לקמן בסוגי' דנכתב ביום דמש"ה תקנו זמן בעבד שלא יאמר עבד שכבר שיחרר קודם שמכר ע"ש. וא"כ הוי לעניין עבד על עליונה כמו אצל ב"ב לענין נכסים ומוכח בראי' ברורה דתוס' סברו דאף יד בעל שובר על תחתונה. ולפ"ז י"ל דהא דסבר אביי קודם לכן שקנה הכל היינו מטעם דלא שייך יד בעל השטר על תחתונה כיון דלענין עבד מקרי מוחזק י"ל רק זה ניח' בטוען ברי אבל בטוען שמא לא ושם בכותב כל נכסיו אינו טוען ברי אבל הכא טוען עבד שאינו מזויף שפיר י"ל דיד בעל השובר על עליונה ודו"ק: אבל באמת קשה לי, דלכאורה קושי' עצומה על שיטת המחבר בסי' מ"ב סעיף ח' דאם שטר בעל לגמרי אמרינן יד בעל שטר על עליונה. דהיינו אם נפרש משמעות בשטר דעי"ז בטל לגמרי זה לא אמרינן כמו אם כתב בו אחר פסח דנפרש לאיזה פסח שירצה דא"כ שטר בטל לגמרי וא"כ אמאי אמרינן לא יצא בן חורין דהיינו דכיון דנחית לשיורי' אמרינן דשייר. עבד ג"כ ולחנופי בעלמא הוא דאתא. דא"כ שטר בטל לגמרי רק לת"ק ניחא דטעמא משום דלאו כרות גיטי הוא אבל לר"ש כרות גיטי לפי שיטת תוס' א"כ אמאי נפרש אם אמר חוץ מאחד מריבו שבנכסי' דכוונתו הי' על עבד א"כ שטר בטל לגמרי. וצ"ע לכאורה: רק י"ל אפשר אף לר"ש אמרינן סברה זו כיון דא"ל דשריר לאו כרות גיטי הוא ומודה תוס' לסברת רש"י אך אפשר י"ל דלפי שיטת סמ"ע דהא דכתב רמ"א התם דדבר דאפשר למטעי הנותן שיועיל לא אמרינן יד בעל השטר על עליונה אף אם בטל לגמרי. וא"כ י"ל אפשר דהכ' ג"כ אפשר למטעי שסובר בעל עבד שיוכל לקנות נכסיו לעבדו. אמנם לפירש משניות להרמב"ם דפירש דטעמא דר"ש דכיון דאמר חוץ מאחד מריבו שבנכסיו כולל ג"כ שאר מגוף עבד. דזה ג"כ בכלל נכסיו ע"ש וא"כ בודאי לאו כרות גיטי: ובזה י"ל קושי' הרשב"א ופוסקי' על רש"י שפירש שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין דטעמי' כיון דנחית לשיורא אמרינן שייר ג"כ עבד ע"ש א"כ האיך ידעינן דת"ק סבר לא פלגינן דיבור' ועפ"ז י"ל דלכאורה קשה למה לא יצא בן חורין נהי דאיכא לאפקר בלשון שטר דלמא שייר ג"כ עבד מ"מ עבד מוחזק בעצמו ויד בעל שובר על עליונה י"ל. אך כיון דלא קנה נכסים דלענין נכסים מקרי בעל שטר דהוי אדון מוחזק וכיון דלא קנה נכסים ממיל' לא פלגינן דיבור' ולא קנה ג"כ עצמו והיינו דמוכח דסבר דלא פלגינן דיבור' וטעמי דר"ש סבר כפירש משניות להרמב"ם דכיון דאמר חוץ מאחד מריבו שבנכסיו בודאי כולל ג"כ עבד י"ל ודו"ק היטב. עוד להאריך: בתוס' מקשין דשם בב"ב משמע דר"ן לא סבר טעמי דכרות גיטי' ולדידי יפלא יותר על רש"י לקמן דף מ"ב כתב רש"י טעמי' דר"מ דסבר דלא פלגינן דיבורא כר"א דהכא דהא לפי האמת טעמי' דלאו כרות גיטי הוא וצע"ג. ואמרתי דמזה ראייה לשיטת ט"ז בסי' רפ"ז דר"מ לא סבר גז"ש לה לה גבי שחרורי עבדים כיון דלא סבר בשטר ע"י אחרים ע"ש ומכשיר במחובר א"כ ממיל' לא שייך טעמא דכרות גיט' ר"מ לשיטת' וע"כ טעמא דלא פלגינן דיבור' רק אין פסקינן הלכה כר"מ כיון דפסקינן גז"ש דלה לה לכל מילי ולאו כרות גיט' הוא ומיושב ממילא קושי' תוס' הנ"ל דר"נ קאי על ר"מ גופי' ודו"ק: